לקראת פסח, לעמיר בניון יש בקשה עבורכם

כידוע לכם, לפני החגים יש אנשים שלא זוכים לממש את שמחת החג, ואין שמחת החג ניכרת על פניהם. דברים כאלה קורים בדרך כלל בגלל עוני שפוקד את המשפחות. ידוע שלא פשוט להיות אחראי על כלכלה ופרנסה של מספר נפשות, קל וחומר כאשר מדובר במשפחה ברוכת ילדים.

הבקשה שלי, ממני עצמי קודם כל, וגם מכל אחד מכם: בבקשה בבקשה, מי שיש ביכולתו – אנא שימו לב ונסו לזהות למי חסר. נסו לזהות למי יתכן ששמחת החג לא תפקוד את ביתו. גם סכומים לא גדולים יכולים לעשות את החג לאנשים שונים.

מדובר במצוות חשובה מאוד, שמביאה ברכה גדולה מאוד, ולכן אני מבקש שמי שיכול לעשות משהו, שידאג שלא יהיה ילד ללא בגדים חגיגיים או ילד רעב חלילה. עלינו לדאוג שהשמחה תהיה מצויה אצל כולם, ולתת את כל מה שיש באפשרותנו.

* * *

ולסיום, סיפור קצר שממחיש את מעלת הצדקה.

איש צדיק ועשיר ביקש מרבו לראות את אליהו הנביא. רבו אמר לו שיקח עגלה מלאה כל טוב מצרכי החג, ויסע אל כפר נטוש, יקח איתו את אשתו, וילך לאלמנה אחת עם בגדים בלויים וקרועים, שמגדלת המון ילדים, ויבקש ממנה לעשות שם את החג. אחרי שיעשה שם את החג, הוא בוודאי יראה שם את אליהו הנביא. אותו גביר נהג בדיוק כפי שהורה לו הרב, נסע לאותו צריף רעוע וביקש לעשות שם את החג ביחד עם אשתו. אמרו לו "אין לנו מה לאכול, איך אתה רוצה להצטרף?", אבל הוא אמר "הכל עליי" ודאג לאוכל טוב ולבגדים חדשים לילדים. היה לכולם חג נהדר, ממש מהסרטים.

הגביר חזר עם אשתו לביתו בצאת החג, בא לרבו ואמר לו "לא ראיתי את אליהו הנביא". אמר לו רבו "אתה יודע מה, תיסע בחג שני, תעשה בדיוק את אותו דבר ואני מבטיח שזה יקרה". הוא הגיע ושמע מבחוץ את הילדים הרעבים בוכים לאמם שהם רעבים, כיוון שכל האוכל שהביא איתו העשיר בפסח כבר נגמר. האמא אמרה לילדים "אל תדאגו, כמו שאליהו הנביא בא בחג הקודם, כך אני מבטיחה לכם שגם בחג הזה הוא יגיע".

הגביר עמד בחוץ כשדמעות בעיניו, דפק בדלת ונכנס. האישה היתה בטוחה שהוא אליהו הנביא שבא הודות לתפילתה. אותו גביר הבין שהוא אמור להיות אליהו הנביא בעצמו, והילדים זכו לאמונה גדולה.

המסקנה: כל הכוונות הולכות אחר דבר אחד ועיקרי, וכל אחד מאיתנו יכול להיות אליהו הנביא בקטן.

חג שמח, ושנצא בע"ה מעבדות לחירות.

עמיר