קפץ ובירך על מאכל חבירו - האם צריך לברך שוב?

מעשה בבחור שביקש מחבירו שיכבד אותו מהחטיף שאכל. משסירב חבירו, קפץ ובירך (בשם ומלכות): "ברוך אתה... שהכל נהיה בדברו"!!! כוונתו היתה להכריח את חבירו ליתן לו מהמאכל, שאילולא יתנהו - הרי שתצא ברכתו לבטלה. לאחר שחבירו ניאות וסיפק לו ממאכלו, נתעוררה שאלה אצל אחד הנוכחים: האם על המברך לברך עתה פעם נוספת, שהרי יתכן וברכתו הראשונה על המאכל שביד חבירו היתה לבטלה?

תשובה

תחילה יש להדגיש כי נהג אותו בחור בפזיזות וקלות דעת, ובודאי שיש להיזהר ולהימנע ממעשים שכאלו, שכן יתכן שנהנה מסעודה שאינה מספקת את בעליה, ונחשב הדבר כאבק גזל[1]. כמו כן, לכתחילה אין לברך על מאכל כל זמן שאינו לפניו ואוחזו ביד ימינו, כמבואר בשולחן ערוך (סימן ר"ו סעיף ד'). נמצא איפוא, כי כל הנידון כאן מתייחס רק למקרה שבדיעבד נהג כך.

והנה, נאמר בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ר"ו סעיף ה'): "אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה, עד שיביאוהו לפניו; בירך ואחר כך הביאוהו לפניו - צריך לברך פעם אחרת". וכתב המשנה ברורה (ס"ק י"ט): "ואפילו כוון דעתו עליהם בשעת ברכה גם כן לא מהני (מועיל), כיון שאז לא היו לפניו, ולא היה להברכה על מה לחול, ולא דמי לאמת המים דסעיף ו'[2], דהתם (בנוגע לאמת המים) כיון שבודאי יבואו המים נגדו כאלו היו לפניו דמיא, מה שאין כן הכא (כאן), שתלוי בדעת אחרים. ואם היה הדבר שבירך עליו מונח בתיבה בעת הברכה, ואחר הברכה לקחה משם - אינו צריך לחזור ולברך, כיון שהוא מוכן לפניו ואינו תלוי בדעת אחרים... אך לכתחילה בודאי יש ליזהר בזה אחד מטעם הפסק, ועוד שלכתחילה המצוה לאחוז בידו בשעת הברכה".

נמצינו למידים כי בנידון דנן שתלוי הדבר בדעת אחרים, ויתכן שלא יֹאבֶה חבירו ליתן לו, ממילא זוהי ברכה לבטלה, ועליו לברך שוב[3].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.