כתב על מכונית חבירו "שויתי ה' לנגדי תמיד"

מעשה ביהודי שבשובו מחו"ל הזדעזע לגלות את מכוניתו החדשה והמפוארת מכוסה כולה בעפר, (עקב סופות חול שאירעו בימים האחרונים), ועל גבי שמשת הרכב הקדמית נכתב בכתב אשורי גדול: "שויתי ה' לנגדי תמיד", כאשר שם השם נכתב בשם הוי-ה ברוך הוא. מאן דהוא שהיה מסוכסך עמו, ניצל את המצב, ובחמתו קם עשה את אשר לא ייעשה, רח"ל.

שאל בעל הרכב: מה עלי לעשות כעת? הרי לנהוג כך בודאי שאיני יכול, מחמת החול המכסה את השמשה. והפעלת המגבים (וישרים) הרי כרוכה במחיקת השם. האף אמנם נאסר עלי להשתמש במכוניתי?

תשובה

איסור מחיקת שם ה'

ז' שמותיו של הקב"ה אסור למוחקם וטעונים גניזה. ואלו הם השמות: שם הויה, אדנות, 'א-ל', 'א-לוה', 'אלו-הים', 'ש-די', 'צב-אות', וכן 'א-היה'. המוחקן עובר בלאו מן התורה, המוזכר בפרשת השבוע (דברים י"ב, ב'-ד'): אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם, עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם[1].

מחיקה שם השם בגרמא

ויש לדון, האם רשאי בעל הרכב למחוק את הכתב לא באופן ישיר אלא בדרך 'גרמא', כגון שישפוך מים על גבי גג הרכב, והם יזחלו וימחקו את הכתב?

ובכן, נאמר במסכת שבת (דף ק"כ עמוד ב'): "תניא: הרי שהיה שֵם כתוב לו על בשרו - הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת. נזדמנה לו טבילה של מצוה - כורך עליה גמי ויורד וטובל. רבי יוסי אומר: לעולם יורד וטובל כדרכו, ובלבד שלא ישפשף!". ובטעם ההיתר לטבול כאשר קיים חשש של מחיקת שם השם, אומרת הגמרא שנלמד הדבר מהכתוב: "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לא תעשון כן לה' אלהיכם" - עשייה (בידיים) הוא דאסור, גרמא - שרי. ובביאור טעמם של חכמים שסוברים שעל הטובל לכרוך גמי על גבי השם, מסבירה הגמרא שזה מחמת האיסור לעמוד בפני השם ערום.

הרי לנו לכאורה שגרמא במחיקת השם לא נאסרה. 

אולם הגאון רבי יחזקאל לנדא זצ"ל כתב בשו"ת "נודע ביהודה" (מהדורה תנינא - אורח חיים סימן י"ז), כי יש לומר שלא הותרה גרמא במחיקת השם אלא לטבילה של מצוה, אבל לדבר הרשות אפילו גרמא אסורה. ואף שאין בגרמא איסור לאו ד'לא תעשון', מכל מקום הדבר אסור, משום בזיון השם, 'שאין בזיון גדול יותר מגרם מחיקת השם'[2].

ולמעשה אמר מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, כי בנידון דידן יש להקל במחיקה בדרך גרמא, היות וכתב זה נכתב ברשעות, וניצל הכותב את שם ה' יתברך באופן מבוזה, ועשאו כקרדום לנגח חבירו. ובפרט שמציאות הכתב כעת, אינה מוסיפה כלל כבוד שמים, אלא אדרבה, גורמת לחילול ה', וכבוד ה' הוא שכתב זה לא יעמוד בצורה שכזו. לכן אין איסור בגרם מחיקתו. וה' הטוב יכפר בעד.

ועוד יש לצרף את דברי התשב"ץ (ח"א סי' ב'), שכתב כי לא התירו רבותינו את גרם המחיקה ע"י הטבילה אלא בשם העומד לימחק, שהרי כתוב על בשרו. ואולי לפי דבריו נוכל להקל אף בשאלתנו ע"י מחיקה בגרמא, שהרי כתב זה עומד לימחק בעתיד מחמת גשמים ורוחות. וצ"ע.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.