הרב יצחק זילברשטיין

כתב על מכונית חבירו "שויתי ה' לנגדי תמיד"

שאל בעל הרכב: מה עלי לעשות כעת? הרי לנהוג כך בודאי שאיני יכול, מחמת החול המכסה את השמשה. והפעלת המגבים (וישרים) הרי כרוכה במחיקת השם

אא

מעשה ביהודי שבשובו מחו"ל הזדעזע לגלות את מכוניתו החדשה והמפוארת מכוסה כולה בעפר, (עקב סופות חול שאירעו בימים האחרונים), ועל גבי שמשת הרכב הקדמית נכתב בכתב אשורי גדול: "שויתי ה' לנגדי תמיד", כאשר שם השם נכתב בשם הוי-ה ברוך הוא. מאן דהוא שהיה מסוכסך עמו, ניצל את המצב, ובחמתו קם עשה את אשר לא ייעשה, רח"ל.

שאל בעל הרכב: מה עלי לעשות כעת? הרי לנהוג כך בודאי שאיני יכול, מחמת החול המכסה את השמשה. והפעלת המגבים (וישרים) הרי כרוכה במחיקת השם. האף אמנם נאסר עלי להשתמש במכוניתי?

תשובה

איסור מחיקת שם ה'

ז' שמותיו של הקב"ה אסור למוחקם וטעונים גניזה. ואלו הם השמות: שם הויה, אדנות, 'א-ל', 'א-לוה', 'אלו-הים', 'ש-די', 'צב-אות', וכן 'א-היה'. המוחקן עובר בלאו מן התורה, המוזכר בפרשת השבוע (דברים י"ב, ב'-ד'): אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם, עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם[1].

מחיקה שם השם בגרמא

ויש לדון, האם רשאי בעל הרכב למחוק את הכתב לא באופן ישיר אלא בדרך 'גרמא', כגון שישפוך מים על גבי גג הרכב, והם יזחלו וימחקו את הכתב?

ובכן, נאמר במסכת שבת (דף ק"כ עמוד ב'): "תניא: הרי שהיה שֵם כתוב לו על בשרו - הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת. נזדמנה לו טבילה של מצוה - כורך עליה גמי ויורד וטובל. רבי יוסי אומר: לעולם יורד וטובל כדרכו, ובלבד שלא ישפשף!". ובטעם ההיתר לטבול כאשר קיים חשש של מחיקת שם השם, אומרת הגמרא שנלמד הדבר מהכתוב: "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לא תעשון כן לה' אלהיכם" - עשייה (בידיים) הוא דאסור, גרמא - שרי. ובביאור טעמם של חכמים שסוברים שעל הטובל לכרוך גמי על גבי השם, מסבירה הגמרא שזה מחמת האיסור לעמוד בפני השם ערום.

הרי לנו לכאורה שגרמא במחיקת השם לא נאסרה. 

אולם הגאון רבי יחזקאל לנדא זצ"ל כתב בשו"ת "נודע ביהודה" (מהדורה תנינא - אורח חיים סימן י"ז), כי יש לומר שלא הותרה גרמא במחיקת השם אלא לטבילה של מצוה, אבל לדבר הרשות אפילו גרמא אסורה. ואף שאין בגרמא איסור לאו ד'לא תעשון', מכל מקום הדבר אסור, משום בזיון השם, 'שאין בזיון גדול יותר מגרם מחיקת השם'[2].

ולמעשה אמר מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, כי בנידון דידן יש להקל במחיקה בדרך גרמא, היות וכתב זה נכתב ברשעות, וניצל הכותב את שם ה' יתברך באופן מבוזה, ועשאו כקרדום לנגח חבירו. ובפרט שמציאות הכתב כעת, אינה מוסיפה כלל כבוד שמים, אלא אדרבה, גורמת לחילול ה', וכבוד ה' הוא שכתב זה לא יעמוד בצורה שכזו. לכן אין איסור בגרם מחיקתו. וה' הטוב יכפר בעד.

ועוד יש לצרף את דברי התשב"ץ (ח"א סי' ב'), שכתב כי לא התירו רבותינו את גרם המחיקה ע"י הטבילה אלא בשם העומד לימחק, שהרי כתוב על בשרו. ואולי לפי דבריו נוכל להקל אף בשאלתנו ע"י מחיקה בגרמא, שהרי כתב זה עומד לימחק בעתיד מחמת גשמים ורוחות. וצ"ע.


[1] עיין בגמרא במכות בדף כ"ג ע"א.

[2] וכמו כן מצינו לבעל ה'ערוך השולחן' (חיור"ד סי' רע"ו סעיף ל"ו) שהקשה, מדוע הרמב"ם העתיק להלכה את דין הגמרא בשבת, שמחיקת שם ה' על ידי גרמא מותרת, ואילו הטור והשולחן ערוך השמיטוהו ולא הביאוהו בשום מקום? והרי אין מי שחולק בזה!

וכתב ליישב: "ויראה לי, שהדין עמם (עם הטור והשולחן ערוך), משום שדין זה אינו שייך אלא באופן הנזכר בגמרא - של טבילת מצוה, והדבר לא שכיח כלל. אבל בעניין אחר אין מציאות להלכה זו, כי זהו ודאי לגרום הגרמא, כגון להעמיד מים סמוך לה כדי שתשפך על שם השם וימחקנו - פשיטא שאסור, שזהו גופא עשייה גמורה היא, ולכן גם הש"ס לא צייר דין זה רק בטבילה". מבואר איפוא גם מדבריו, כי גרם מחיקה לא הותר אלא לצורך מצוה, אך שלא לצורך מצוה - אסור.

וכבר מבואר כן ב'ספר חסידים' (סי' תתק"י) שכתב: "אף בזמן הזה לא ישים אדם ספרים אצל אוכלים, כדי שלא יאכלו עכברים הספרים, וכתיב (דברים י"ב ד') "לא תעשון כן לה' אלוקיכם" - שלא יגרום אדם שימחק השם, דוגמת "כל מום לא יהיה בו" (ויקרא כ"ב כ"א) - שלא יגרום שיהיה בו מום בקדשים, כך לא יגרום שתמחק הכתיבה שהיא קודש והשם קודש".

וגדולה מזו כתב רבינו החזון איש (ידיים ח', י"ז) וזה לשונו: "והא דאמרו בשבת (ק"כ:) דגרמא שרי, היינו כשאין האדם מביא עליו כורת ומכלה, אלא מביא עליו דבר שגורמו להאבד לבסוף... אבל אם מביא עליו משחית שמשחיתו כרגע זה - לא מקרי גרמא אלא עשייה, כגון ספר-תורה שמונח אצל האש ומכוסה בעור וכיוצ"ב, שאין האוּר שולט עליו, וקרע את העור שתשרף - לוקה, וכל שכן שקרבו אצל האש, והא קרא כתיב "ואשריהם תשרפון באש, לא תעשה כן"... ובטובל והשם על בשרו איירי (מדובר) שאין השם נמחק בלא שפשוף, אלא מתרפה ומסייע במחיקתו, שהרי סופו להימחק מבשרו ובלחלוחו במים גורם למהר מחיקתו, וכמו שכתב הרשב"א (בשבת שם)... בטובל טבילה של מצוה דוקא משום מצוה הדבר מותר, אבל בלאו הכי אסור... והאיסור הוא מן התורה, שחייבין בכבוד כל דבר שנקרא עליו שם השם, וגורם כיליון פוגם בכבודן, ומכל מקום לטבילת מצוה מותר, דזהו כבוד המקום ברוך-הוא, לעשות מצוותיו, וכיון שהוא לכבודו יתברך - אין כאן פגם בכבוד כתב הקודש... וזה מסור לחכמים לפלס העניינים ולקבוע מי נדחה מפני מי".

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.

החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>

 

תגיות:והערב נא

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה