האם מותר לבעל לענוד את טבעת אשתו כשמוליכה לתיקון?

מעשה ביהודי שרעייתו ביקשה ממנו להוליך את טבעתה היקרה לתיקון אצל הצורף. הכניס הבעל את הטבעת לכיסו ומיד נפלה, מחמת החור שנפער בכיס. אף בידיו לא יכול היה לתפסה, משום שאחז בהם חפצים שונים. האפשרות היחידה שעלתה במוחו היא - לענוד את הטבעת על אצבעו, אלא שעמד והסתפק - האם הדבר מותר, לצורך שמירת הטבעת (וכן על מנת שלא ישכח לתקנה), או שמא יש לאסור זאת, שהרי אמרה התורה: לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים כ"ב, ה')! מהו הדין במקרה זה?

תשובה

שאלה זו שאל האיש את רשכבה"ג רבנו יוסף חיים זצ"ל (שו"ת תורה לשמה סימן רי"ד), והשיב הגאון על פי דברי הגמרא במסכת שבת (ס"ב.), שם מבואר כי איש שהוציא בשבת טבעת של אשה באצבעו מרשות היחיד לרשות הרבים - חייב משום מלאכת הוצאה. ושואלת הגמרא, הרי אין דרך הוצאה בכך, שאין דרכו של איש לצאת עם טבעת, אם כן מדוע חייב? משיבה על כך הגמרא: "פעמים שהאשה נותנת לבעלה טבעת שאין עליה חותם להוליכה אצל אומן לתקן, ומניחה הבעל בידו עד שמגיע אצל אומן".

וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק י"ט הלכה ג'): "טבעת שיש עליה חותם מתכשיטי האיש היא ואינה מתכשיטי האשה, ושאין עליה חותם מתכשיטי אשה ואינה מתכשיטי האיש, לפיכך אשה שיצאת בטבעת שיש עליה חותם, ואיש שיצא בטבעת שאין עליה חותם חייבין. ומפני מה הן חייבין, והרי הוציאו אותן שלא כדרך המוציאין, שאין דרך האיש להוציא באצבעו אלא טבעת הראויה לו, וכן האשה אין דרכה להוציא באצבעה אלא טבעת הראויה לה? מפני שפעמים נותן האיש טבעתו לאשתו להצניעה בבית, ומנחת אותה באצבעה בעת הולכה, וכן האשה נותנת טבעתה לבעלה לתקנה אצל האומן ומניח אותה באצבעו בעת הולכה עד חנות האומן, ונמצאו שהוציאו אותן כדרך שדרכן להוציאן ולפיכך חייבין".

ומדוע באמת אין בכך משום "לא ילבש"?

טעם הדבר יובן על פי  דברי ה"בית חדש" (ביור"ד סי' קפ"ב), שכתב כי אין איסור משום "לא ילבש" אלא דוקא כשלובש בגד העשוי לנוי, אבל בגדים שאין עשויין לנוי ולקישוט - אין בלבישתם איסור. עוד כתב, שאפילו מה שנעשה לקישוט אינו אסור אלא אם כן עושה לשם קישוט, אבל להינצל מקור ומגשמים - מותר. ולכאורה כל שכן בדבר שאינו מלבוש גמור אלא תכשיט, שיש להתיר ללובשו לפי שעה, על מנת שלא יפול וכדומה[1].