היכן העולם הבא מוזכר בתורה?

קובי שואל: "שלום. אבי ניפטר לפני כשבועיים, ושאלתי, היכן מוזכרים בתורה הנשמה והעולם הבא, ומדוע עניין זה אינו מודגש יותר בתורה שבכתב? תודה".

* * *

שלום קובי. צר לשמוע על פטירת אביך, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. עם זאת אני מברך אותך על הרצון לברר נושאים חשובים ביהדות. חז"ל לימדונו שבן המתחזק באמונה - מרומם בכך גם את נשמות הוריו בעולם הבא.

יש ברשותנו ידע פנימי חזק מאוד על קיום הנשמה שבתוכנו, ידע זה חובק זמנים ותרבויות, כי הוא טמון עמוק בתוכנו. אנו אומרים "היד שלי", "הגוף שלי", "המח שלי", בידיעה שאנו לא היד ולא הגוף ולא המח, אלא הם נתונים ברשותנו. אנו חשים עמוק בתוכנו שאנו רק אורחים זמניים כאן, המשתמשים בגוף המזדקן וכלה, ויש לנו תכלית נעלה יותר מן העולם הזה.

חכמים מכל הדורות והזמנים הבינו, כי נפש האדם השונה במהותה מכל בעל חיים אחר, קיים בנו טבע רוחני המבקש רוחניות ומבקש את הנצח, מהות רוחנית זו, הקובעת בעצם את כל מעשינו בעולם, איננה חומרית, ולכן אנו יודעים ש"האני הפנימי" שלנו ימשיך להתקיים גם בכליון הגוף.

אם נביט בטבע, נראה שכל בעלי החיים פועלים על פי איסטינקטים, ללא בחירה חופשית. האדם הוא איפוא היצור היחיד שיש לו יכולת לבחור בין טוב לרע. הבחירה החופשית מוכיחה שבאדם קיימת מציאות בלתי טבעית, שאינה מצייתת לחוקי החומר. כח הבחירה שניתן לאדם בין טוב לרע, ומלחמת היצרים הפנימית שניתנה בנו, מוכיחה שהבורא בוחן אותנו בעולם הזה, במטרה לקבוע את מקומנו בעולם הבא.

בתנ"ך כתוב במפורש על קיום הנשמה, ועל כך שיש שכר ועונש על כל מעשינו, דבר זה הובטח לנו גם מן התורה וגם מן הנביאים.

בספר בראשית  נאמר כי בשונה מכל בעלי החיים, רק באדם ניתנה נשמה אלוקית: "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" (פרק ב, ז), לאברהם אבינו נאמר: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה" (פרק טו, טו), ועל רחל מסופר בתורה: "ויהי בצאת נפשה כי מתה" (פרק לה, יח).

כמו כן, ישנן עבירות בתורה עליהן אין מענישים בעולם הזה, אולם נאמר על החוטא בהן במזיד: "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (לדוגמה: שמות פרק יב, יט; ויקרא פרק ז, כז). מפסוקים רבים כגון זה אנו למדים שנשמות ישראל מאוחדות בעולם הבא, והחוטא נכרת מהן. כמובן שהתורה נתנה פתח לכל אדם לשוב בתשובה ולזכות לגן-עדן, כפי שנאמר גם בספר שמואל א': "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול, ויעל" (פרק ב, ו).

התורה גם אוסרת במפורש לתקשר עם המתים בעולם הבא: "לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם, לא ימצא בך... וחובר חבר ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים" (דברים פרק יח, יא).

בתנ"ך מסופר כיצד שאול, לאחר שנכנסה בו רוח-רעה, ביקש להעלות את שמואל הנביא מן המתים ודיבר עם נשמתו מן העולם הבא (ראה שמואל א', פרק כח).

שלמה המלך מלמד אותנו בספרו "קהלת" שיעור חשוב באמונה (פרק יב, א): "וזכור את בוראך בימי בחורותיך... כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים, עד אשר לא ירחק [ירתק] חבל הכסף... ונרוץ הגלגל אל הבור - וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה. הבל הבלים אמר הקוהלת, הכול הבל... סוף דבר הכול נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. כי את כל מעשה האלוקים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע".

פסוקים אלו מלמדים אותנו שאלוקים שופט כל אדם ואדם לאחר מותו, בהתאם למעשיו הטובים והרעים.

הנביאים גם מספרים לנו על אחרית הימים ועל תחיית המתים: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" (דניאל, פרק יב, ב).

חז"ל לימדו אותנו שהעולם הבא אינו חומרי כמו העולם הזה (מסכת ברכות, דף יז, א‏): "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה, ולא משא ומתן ולא פריה ורבייה, ולא משא ומתן, ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". מציאות העולם הבא אינה גשמית. מכאן גם ניתן ללמוד שכל מאמרי חז"ל על אכילה ושתייה בעולם הבא נאמרו בדרך משל ותיאורים ציוריים שיובנו בשכל אנוש.

שאלת מדוע התורה לא הדגישה יותר את העולם הבא. עלינו להבין שמטרת התורה היא, שבני ישראל יעבדו את ה' מתוך אהבה אמיתית שלא תלויה בדבר, ולא בשביל לבקש תמורה, כך ציוותה התורה: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד, ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים פרק ו, ד) - כפי שביאר רבי עקיבא - אפילו אם נוטל את נפשך! היהודי הצדיק מוסר את נפשו על קידוש השם מתוך אהבה שאינה תלויה בדבר. זוהי משמעות החיים האמיתית: אהבה טהורה. הקב"ה אוהב אותנו ואינו מקבל כל תמורה מאיתנו, ולכן זוהי הדרגה האלוקית הגבוהה ביותר - לאהוב את ה' שלא על מנת לבקש תמורה.

כך אומרת התורה: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים פרק יח, פסוק יג), ומבאר רש"י: "התהלך עימו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עימו ולחלקו".

בני ישראל קיבלו במסורת שבעל-פה פרטים וסודות רבים על העולם הבא, אך התורה לא רצתה להפוך את ההתעסקות בכך לעיקר, כי העיקר האמיתי הוא לעבוד את ה' ללא חשבונות, למרות שהשכר אדיר, ורצונו של ה' הוא להטיב עימנו לנצח בגן-עדן. בדורות מאוחרים יותר, יחד עם ירידת הדורות, נוצר הצורך לספר יותר על הסודות של העולם הבא, על מה שיש בגן-עדן והגיהנום, במטרה לקרב את הלבבות לעבוד את ה' גם שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה (סנהדרין, דף קה).

שלך בברכה, דניאל בלס