ממתק לשבת - שבת הגדול

1. תמונת השבוע - דרשת שבת הגדול

השבת הסמוכה לחג הפסח, נקראת "שבת הגדול". הסיבה לשם זה מפני שבזמן שבני ישראל היו במצרים, רצו המצריים להרוג את בני ישראל על שלקחו כבשים לשחוט לקרבן פסח, והכבש היה האליל שבת המצריים. עשה ה' נס, והמצריים לא יכלו להזיק ליהודים. סיבה נוספת לשם זה, מפני הפסוק שאומרים השבת בהפטרה: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום הגדול והנורא".

בכל תפוצות ישראל נהגו, שהרב של הקהילה דורש בבית הכנסת בשבת קודש בענייני חג הפסח הקרב ובא, ומלמד את הציבור את ההלכות הנחוצות ומתריע על הדברים הטעונים תיקון. יש קהילות שנוהגות גם, לקרוא בשבת זו את ההגדה של פסח עד "לכפר על כל עוונותינו".

דרשת שבת הגדול

2. תמונה היסטורית -  צליית קרבן הפסח

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקריבים בי"ד בניסן שה, מן הכבשים או מן העיזים, והיו צולים אותו ראשו על כרעיו ועל קרבו ואוכלים אותו בליל הסדר. את הפסח היו אוכלים עם מצה ומרור, אסור לשבור בו עצם וצריך לסיים את הבשר עד הבוקר וחכמים הקדימו לסיים עד חצות הלילה. השה היה האליל של המצריים, ובכך שבני ישראל שחטו אותו הם התנתקו מהעבודה זרה שלהם והתחזקו באמונת ה'.

את קרבן הפסח הראשון הקריבו בני ישראל עוד בהיותם במצרים ולמחרת יצאו ממנה בעיצומו של יום בנס גלוי. ישנם הבדלים מעט בין פסח מצרים שהוקרב בשנה הראשונה, לבין פסח דורות שהוקרבו בכל הדורות. בפסח מצרים סימנו היהודים את הימצאותם בבית על ידי דם במשקוף והמזוזות, והקב"ה פסח ודילג על בתיהם והרג רק את בכורי המצרים. יהי רצון שנזכה עוד השנה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בבית מקדשנו ותפארתנו. 

צליית קרבן הפסח

3. פתגם השבוע

"עיקר השלֵמות וקישוטי האמונה, לקרב את המרוחקים" (רבי נחמן מברסלב)

4. סיפור קצר

רבי עקיבא איגר היה מזמין אליו אורחים רבים לליל הסדר. פעם, שפך אחד האורחים בטעות את כוס יינו על המפה הצחורה. ראה רבי עקיבא שהאורח מתבייש, נענע את השולחן וגם כוס היין שלו נשפכה על השולחן. "כמדומני", אמר רבי עקיבא, "שהשולחן אינו עומד יציב ולכן הכוסות נשפכות", כך הציל רבי עקיבא איגר את אורחו מבושה וכלימה.

5. בדיחה יהודית

רבי נפתלי מרופשיץ היה אומר: מדוע מדפיסים כל שנה הגדות חדשות לפסח? וענה: משום שאותם הבנים שבעל ההגדה ראה אותם כרשעים בשנה שעברה, הפכו כבר לצדיקים, ולכן צריך לחפש רשעים חדשים...

6. מושג ביהדות – הסיבה

בליל הסדר תיקנו חכמים להסב על צד שמאל, כדי להמחיש את היציאה מעבדות לחירות בשעת יציאת מצרים, והוא דרך חירות. וכפי שאמרו חז"ל: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". בזמנים קדומים, היתה האכילה בהסיבה מקובלת אצל עשירים ואנשים מכובדים, ומכיוון שכולנו בני מלכים ובפרט בליל הסדר שיושבים כבני חורין, לכן כולם יושבים מסובים ו"אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב". נשים אינן נוהגות בהסיבה וכן תלמיד אצל רבו, אבל בן אצל אביו מסב.

7. שו"ת בהלכה – מכירת חמץ

שאלה: מהי מכירת חמץ וכיצד מבצעים אותה?

תשובה: כדי שלא ניכשל ח"ו באיסור החמור של "בל ייראה ובל יימצא", אנו מוכרים את החמץ לגוי. המכירה נעשית אך ורק אצל רב מוסמך הבקי בהלכות, והוא השליח למכירת החמץ שלנו לגוי.

המכירה נועדה לאדם שיש לו חמץ שקשה לבערו וצריך לרכז את כל החמץ במקום מסוים ומסומן, ולא להיכנס לשם כל החג. עדיף שלא למכור חמץ גמור, כגון לחם ועוגות, וישרפנו בשריפת חמץ. אולם אם יש הפסד כספי גדול, כמו בעלי מפעלים וחנויות, מוכרים גם חמץ גמור.

כלים שבישלו בהם חמץ, מוכרים רק את החמץ הבלוע בדפנות ולא את הכלים עצמם, כדי לא לחייבם בטבילה לאחר שקונים אותם בחזרה מהגוי. חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה לעולם, ולכן כשקונים חמץ לאחר הפסח, יש לוודא שהמפעל או החנות מכרו כדין את החמץ לגוי.