תו הריסה: המוזיקה החסידית מנמיכה פרופיל בעקבות הצריבות וההורדות

אין קול המסמל את הזמר החסידי של הדור האחרון יותר מזה של נפיל המוזיקה מרדכי ורדיגר. לטוב ולרע, MBD הוא האיש שהביא את הצלילים להמונים. הוא שהבקיע את דרכם מהיכלות חצרות הקודש, מטישי השבת, מנוסחי התפילה, מחופות האדמו"רים ומבעלי המנגנים והחזנים - אל אולמות האירועים ורחובות העיר. בדרך עבר הסאונד שינוי, הותאם למערביות ולכלי הנגינה המסונתזים והמלאכותיים, חווה מודרניזציה שלא הכול בירכו עליה, אבל ורדיגר, שחתום על יותר מ-25 אלבומים ועל להיטים כמו 'משיח' ו'אנחנו מאמינים בני מאמינים', הוביל את ניצחונה של המוזיקה החסידית העכשווית. מאז היא לא רק התבססה במערכות השמע של כל בית חרדי, אלא אף פרצה את גבולות הז'אנר וחדרה כמעט לכל בית יהודי על פני הגלובוס.

היום, בעשור השישי לחייו, כשקמו דורות שניים, שלישים וריבעים, הוא פסק לשיר והחל לקונן. במקום זאת הוא עומד למראשות מיטת חוליה של התעשייה, רואה את מותה המתקרב ומיואש. התווים שאתם שומעים ממערכות הסטריאו המשוכללות שלכם וממכשירי האמפי שלוש היפניים שלכם הם רק חרחורי הגסיסה שלה, לפני שתנפח את נשמתה ותיכנע. ואם תהיתם: מלאך המוות הוא אתם.

הדיסק האחרון שהוציא ורדיגר לאור, לפני ארבע שנים, היה 'כיסופים'. הלקח היה מר. צורב מאוד. "הוא הופץ יומיים-שלושה לפני יום כיפור, ובערבו של החג הקדוש כבר העלו אותו לרשת", מספר הקול והאגדה בעצב. "התגובות היו מזעזעות: 'תודות' ו'תזכו למצוות'. אדם גונב בערב יום כיפור ומסית את הרבים לחקות אותו, ועוד מודים לו על כך. אז איך אפשר להוציא דיסק? אנשים הפסיקו לקנות. הם רק מעתיקים וצורבים. המכירות ירדו לאפס. שואלים אותי מה עם אלבום חדש, ואני מתחמק. יש הרבה חומרים, מספיק שירים חדשים בשביל הפקה גדולה, אבל הצעד לא הגיוני כלכלית. המוזיקה תחיה עד ביאת משיח, אבל אלבומים כמו שהכרנו בעבר? כבר לא יודע".

הוא לא לבד. לנהי ולזעם על מצב התחום ועל הצרכנים שותפים כמעט כל היוצרים. מלך המוזיקה החסידית נשמע מיואש? הנסיך אברהם פריד מעניק לו קול שני. גם ממרום הבמה העתיד לא נראה חיובי. "אנחנו ממשיכים להוציא אלבומים פה ושם ומשקיעים הון על הפקות איכות, אבל אז צורבת מכת הצריבות", מלין אמרגנו אלי יזרלביץ. "מה ניתן לעשות? איך אפשר להמשיך כך? היו ניסיונות להילחם בתופעה באמצעים משפטיים, אבל הם כשלו. כל אחד חושב שמותר לו, שהוא רשאי להעתיק ולהפיץ הלאה. העבירה נעשתה להיתר, למגיפה של ממש. כל זמר חושב פעמיים לפני השקעה כספית".

אתם מתכוונים לשתוק לגמרי?

"המוזיקה החסידית תמשיך למרות הקשיים", מבטיח פריד. "נכנסתי לעולם הזה מתוך שליחות: לעשות נחת רוח לרבי. יש לי מחויבות. כשאתה שר, כשאתה מפיץ מוזיקה יהודית, אתה מקרב יהודים. מאחד. פותח לב לאבא שבשמים. מוסיף יהדות ומטעים מהאור שלה לרבים. לכן אמשיך הלאה".

זו הסיבה שהוא בורר את התוכן - מילים ולחן - בזהירות רבה, מתוך פרספקטיבה של היעד שאליו הוא חותר. "אולי קל לקחת זמר נפוץ ומילים קליטות ולעשות להיט, אבל אני בוחן כל שיר ושואל את עצמי האם הוא יכוון למטרה. אני מחפש טקסט שיכול לחבר. ואני מקווה, בעזרת ה', להצליח גם בהמשך".

התייאשנו

הרגע שבו המוזיקה דממה

חיים בנט, מגדולי המלחינים החסידיים, רואה את התוצאות הקשות של התכווצות המוזיקה יומיום. ברזומה שלו רשומים סדרת האלבומים 'רננו חסידים' וקאנונים כמו 'הנה אנוכי', 'כה אמר', 'נר לרגלי', 'מכניסי רחמים', 'אבינו אב הרחמן' ועוד. אבל גם הוא חדל לתת מדבשו. קשה להיזכר בלחן חדש אחד מבית היוצר המשובח שבין קלידי הפסנתר שלו. אני מתגעגע לעוד 'אבינו אב הרחמן', אני אומר לו. "אתה יודע כמה שירים שמורים אצלי?", הוא שואל רטורית ודומע. "יש לך מושג כמה לחנים עומדים אצלי בתור? הרבה. הם יספיקו לכמה אלבומי 'רננו חסידים' חדשים, ומספר 17 כבר ממתין בקנה. אין הנחתום מעיד על לחניו, אבל הם טובים ומוכרים היטב בחצר סערט ויז'ניץ. שרים אותם אצלנו. אבל הציבור כנראה לא יזכה להכיר אותם".

למה?

"בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי, להחזיר הוצאות של הפקת אלבום. התהליך דורש שעות ארוכות ותשלום לנגנים, לתזמורות, למעבדים, להדפסות. ואני יודע שלא אצליח למכור אותו. מיד כשייצא הוא יהפוך לנחלת הכלל, במובן הרע של הביטוי. לצערי, אין לי כסף לתרומות ולסבסוד אנשים".

חיים בנט

רגע השבירה התרחש לפני מספר שנים. "אני ובני רובי חברנו יחד להוצאת אלבום נוסף של 'מצעד החצרות'. השקענו הון באיסוף מארשים וואלסים מכל חצרות החסידות: באבוב, בעלזא, גור, ויז'ניץ, חב"ד ועוד. שכרנו תזמורת פילהרמונית שלמה. הנגנים האזינו למוזיקה ויצאו מהכלים. אמרו לנו: 'לא ידענו שיש לכם לחנים עשירים כאלה'. מה הם ידעו? הם חשבו שהייצוג של המוזיקה החסידית הוא 'ישמחו השמים'. ואנחנו הקלטנו ניגונים נשכחים ומופלאים, כמו אלה של המלחין האגדי ר' יעקב תלמוד. זו הייתה הפקה איכותית. הדיסק נשלח לחנויות, שתינו לחיים, שמחנו ואז, שעתיים אחרי שהאלבום בחוץ, אני מקבל דיווח שהוא נגזל מאיתנו. הוא הועתק וכבר רושם 293 הורדות. לא אשכח את המספר הזה: רצ"ג הורדות. שעתיים אחרי שיצאנו לחנויות. התייאשתי לגמרי. עד היום לא החזרנו את ההוצאות, וזהו. זה היה הדיסק האחרון שלי. ההורדות חיסלו אותי".

בכובעו השני, כמפעיל אולפן הקלטות גדול בבני ברק, הוא צופה בגוויעה הממושכת של הענף. לא רק הוא חדל להקליט. גם אחרים פסקו להגיע. מה ניתן לעשות? "רק דבר אחד יכול לעזור: חינוך. חינוך נגד גניבה. קשה להאמין, אבל יהודים חרדים לדבר ה' מורים לעצמם היתר לעשות מעשה שלדעת הכול, איך שלא נגדיר אותו, פסול. מי שמעתיק הוא פושע גמור. נקודה. אין מי שאומר שזה בסדר. הצריבות גורמות נזק כה קשה ליוצר, אבל איש לא שם על לב. רק חינוך, חינוך וחינוך אולי יצילו אותנו".

ומילא המכה שהטיחה הדיגיטציה בגזרה הפיננסית, אבל היא גם משטיחה ומוציאה את הרוח החסידית מהמוזיקה. "אני מרצה בסמינרים, בישיבות ובמקומות אחרים ומדבר הרבה על כוחו של ניגון. המוזיקה משפיעה על נפש האדם, והמוזיקה היהודית המקורית מקרבת לבבות. מאידך, מוזיקה זרה מביאה ליצר הרע ולקלקול גדול. המוזיקה הקלילה מתפשטת במהירות והופכת להמונית. כולנו מודעים לנזק העצום שגורם הטלפון הסלולרי החכם לנוער, אבל הכלים הטכנולוגיים האחרים - mp3, למשל - עלולים לפגוע לא פחות. בא אליי מחנך בכיר ואמר לי: 'פעם כל המוזיקה הייתה על דיסקים. יכולתי להסתכל על העטיפה ולדעת מיד אם היא לנו או לצרינו. אבל היום לך תדע מה מחביא הילד שלי בנגן הקטן שלו. לך תדע לאיזו רעה חולה הוא מאזין'. אני חושב שהסוגיה הזו, השפעת השינויים הטכנולוגיים על אופן צריכת המוזיקה והסכנה שבהם, ראויה לעיון על ידי מחנכי ומנהיגי הדור".

נשדדנו

אי אפשר לעצור נפש

למתריעים מצטרף אלי פרידמן, שבעברו השני של החוג המוזיקלי נחשב לזמר הבית של עולם הישיבות. הוא חתום על 'יזכרם', 'ומחליף את הזמנים', 'פתח לנו שער' ועוד, ולאחר שמונה שנים הוציא אלבום מקורי ומדובר בשם 'מה הבריות אומרות עליו', שכולל מספר יצירות משובחות, אחת מהן לחן ל'קה ריבון'. למה הפסקה ארוכה כל כך? "עברו כמה שנים עד שההכרעה התבשלה", הוא משיב. "האלבום הראשון שהוצאתי מכר אלפי עותקים, אבל היום מוזיקאי מצליח מוכר רק כמה מאות. ולמרות זאת בא עוד אחד. קשה לזמר ויוצר לעצור את השירים שלו. הם צומחים בתוכו וחייבים לקבל ביטוי, בבחינת נביא שלא יכול לכבוש את נבואתו. מנגד, מכת הצריבות וההעתקות אוכלת כל חלקה טובה. על העטיפה כתבתי: 'תרכשו את האלבום ואל תעתיקו אותו כי לא חוזרים בגלגול בשביל שיר של אלי פרידמן'. זאת הלצה למחצה, אבל היא נכונה.

"רבים סבורים שצריבה מהווה גזלה וגניבה גמורות. גם על פי המתירים, בשעה שהזמר מציב תנאי שאוסר על הרוכש להעתיק אין כל היתר לעשות זאת. אז מי מוכן להסתכן בכך שיבוא לשמים ויגידו לו: שמע, אתה צדיק, אבל למה העתקת בגזל והקשבת לשיר שהועתק בגזל'? איך אנשים לא חוששים? זה נשגב מבינתי. הם לא פוחדים מאיסור דאורייתא של 'לא תגנובו'? האלבום האחרון הצליח די במפתיע ובניגוד לתחזיות, ועל אף הכול עדיין אין החזר הוצאות עליו. אבל אולי יש תקווה לשינוי קטן. אולי הציבור כבר מבין שזאת התנהגות שראוי לתקן".

כמו הזמרים החסידיים גם הוא כואב את הירידה באיכות. "כמעט אף אחד כבר לא מוכן להשקיע. זה לא כדאי. אז מה עושים? לוקחים לחנים זמינים ממוזיקה פופולרית לא יהודית, משדכים אותם לטקסטים עילגים וחסרי שאר רוח ומוכרים לציבור. העיקר להתפרסם מהר. אין מקוריות, אין יצירתיות. רק רעש שמקדם גימיקים ורייטינג. מייצרים מוזיקה לאולמות ריקודים ולדים. קח שיר מורכב עם טקסט מורכב, בוגר כמו בעבר, ושים אותו מול הפסולת המולחנת היום, זאת שאפילו ילד בן שלוש יכול לשיר ללא בעיה, ותראה את ההבדל. אני שואל: לא היינו מתביישים לו כולנו היינו קוראים ספרים שמיועדים לבני שלוש? היינו. אז למה במוזיקה זה שונה? צריכת מוזיקה בסגנון 'עוגה עוגה' ו'השפן הקטן' היא לא חרפה? היא חרפה במקרה הטוב, ובמקרה הרע היא מזיקה. היא לא מוזיקה, אלא מזיקה".

יש לו ביקורת קשה גם נגד ערוצי הרדיו, שיכולים לעודד ולחנך לשמיעה מוזיקלית יהודית יותר ולא מרימים את האוזניות. "למה לעולם לא אשמע שיר של יעקב תלמוד או של מרדכי בן דוד מלפני עשור בדרך אל הכולל או העבודה? יש לנו נכסי צאן ברזל. לא צריך להשמיע רק את הקליט האחרון, שעד מהרה יהפוך לפליט מול השטוח החדש".

האדמה החרוכה הזאת תפסה את מנדי ג'רופי, מוזיקאי חב"די ותיק, בהפתעה. הוא שב לעמוד לפני המיקרופון לאחר תקופת פרישה קצרה בשל מחלה ונדהם. "מי שמוציא אלבום בעיניים פקוחות מוכן להפסיד כסף", הוא מסביר. "ויש לזה רק סיבה אחת: אנחנו אמנים, אנחנו יוצרים, אנחנו חייבים להפיק. אלה החיים שלנו, והשירה שלנו היא גם שליחות".

זה אולי מה ששולח אותו לשים את נפשו בכפו ולהוציא לאור את 'היום הוא יבוא'. "האלבום הזה מדבר על כך שמשיח מעבר לדלת ורק צריך למשוך אותו פנימה - אמירה שמעניקה תקווה ומחזקת את הציפייה לגאולה. למעשה, אני לא יודע למה אני עושה את זה. בוודאי לא משיקולי פרנסה. יותר בגלל תאווה, חיובית, להשפיע לטובה. לפני שניגשתי להפקה הלכתי לבקש את ברכתו של אחד מגדולי צדיקי דורנו, שבירך אותי בהצלחה ועודד אותי".

ההליך לא היה קל. "מסובך להשקיע במוזיקה טובה, וזמרים הולכים על מה שקל, כמו דאנס חסידי זול. אבל זמרים הם לא חנוונים. יש להם כוח מחנך. פעם שרתי את 'מלכותו נצח' בחתונה, וראש ישיבה גדול נהנה מהשיר בעל האיכויות הגבוהות ושב על המילים עם תלמידיו. הם הכריזו בקול יחד 'מלכותו נצח' במעין מעמד של קבלת עול מלכות שמים. זה שיר אמיתי, רוחני וקדוש. אבל האם יכול ראש ישיבה לשיר עם בחוריו את הלהיטים הנמוכים שנפוצים היום?".

הסתגלנו

מה עושים עם מצפון

מול הטונים הנמוכים, השפופים, מפתיע לשמוע מישהו שמסרב להצטרף למקהלת האבלים. המפיק דוד פדידה דווקא רואה ניצוץ בחשיכה. "לא", הוא קובע, והוא נחרץ, "אני לא סבור שהמוזיקה החסידית בשקיעה. להפך, היא בפריחה חסרת תקדים. היא עוברת שינויים כבירים, אבל יש נקודות אור".

אבל תחילה הנקודה האפלה יותר. כבעל חברת ההפקות 'אף. די. די. פרודקשיין', שמייצגת את הכנר דניאל אהביאל ושורת ילדי פלא כמו איציק דדיה ויונתן שינפלד, הוא חש את נזק ההורדות הכבד. "קשה לי להבין את המציאות הזאת. דיברתי עם רבנים רבים, ואין מי שמתיר את הגזל. אני תמיד מודיע שאני לא מוחל לאיש שגנב ממני. זכותי לקבוע איך יצרכו את המוצר שאני מוכר, ואני מוכן שיעשו שימוש בשירים שלי רק כשהם על דיסק. אמרו לי בשם רב מסוים שניתן להעתיק, אז הלכתי לשאול אותו. לאחר שהוא שמע ממני את נסיבות המכירה הוא הורה שבאופן כזה, בתנאים הנוכחיים שבעלי הזכויות מציבים, מתרחש גזל גמור".

ועדיין אתה אופטימי.

"יותר אנשים מבינים שזה אסור. פונים אליי ומודים בפניי שהמצפון שלהם כואב אחרי שהורידו שיר, ואני אומר להם שיש רק משהו אחד שיכול לתקן את העוול: לקנות את הדיסק". לטענתו, המוזיקה החסידית חיה ופועמת יותר מתמיד ועומדת לשגשג. "נכון, זמרים מפיקים מוזיקה בעיקר כדי שיהיה להם כרטיס ביקור, אבל זה קורה. הדגש עובר מהכנסות דרך מכירת אלבומים להכנסות דרך הופעות בחתונות ואירועים. זמרים מצליחים להביא פרנסה, וכך גם מלחינים".

הוא רואה יתרון גדול באסטרטגיות ההפצה. "בעבר כדי שזמר יתפרסם הוא היה מוכרח להפיק אלבום בסכומים גבוהים, אבל עכשיו אתה עולה לכותרות בלילה באמצעות שיר מוצלח אחד. קח את הזמר הסאטמראי יואליש קליין. עד עכשיו החסידות הזו לא ייצאה זמרים, אבל לפני מספר חודשים הוא נכנס לאולפן, הקליט שיר ובתוך שעות נעשה הדבר הבא. הוא לא היה צריך להשקיע זמן רב ומאמץ משמעותי. בהיבט הזה העולם התקדם. יש פחות אריכי נגן ויותר סינגלים, שירים בודדים, ולשיטה הזו יש גם מעלות. אתן דוגמה נוספת לפלוס של הטכנולוגיה: בערב ראש השנה מתקיים המעמד הגדול של ברסלב באמירת תיקון הכללי. בשנים האחרונות נקבעת שעה מסוימת, ובזכות הקִדמה ניתן לקיים מניין מאוחד בן עשרות אלפי איש בכל רחבי העולם. צריך ללמוד לנצל את ההתפתחות לטובה".

שמואל יונה, בעל אולפן הקלטות, מלחין ויוצר בשדה המוזיקה המזרחית-חסידית, מסכים איתו. "אי אפשר להתעלם מתופעת הצריבות, אבל בסופו של דבר זמר טוב ומלחין בחסד יצליחו להתפרנס ואפילו יגיעו מהר הרבה יותר לנגנים של בני הישיבות". יונה, שהלחין את 'יתגדל ויתקדש' הבלתי נשכח ופתח בקריירה מוזיקלית כזמר ובעל הרכב משלו, לא מתפלא על המתחולל. "זה כך בכל העולם. תחום המוזיקה עובר טרנספורמציות ענק בשנים האחרונות. ברוך ה', לא כל הטכנולוגיות הפסולות ששוטפות את העולם חדרו אל הציבור החרדי, אבל אתה מגלה שבני ישיבות מגיעים אל כל שיר חדש בלי לעבור בחנויות המוזיקה. נצטרך להתאים את עצמנו. זמר ימצא את פרנסתו באירועים ובהופעות".

יש הבדל בין המוזיקה החסידית למוזיקה המזרחית-תורנית? באחרונה קל יותר לזמרים למצוא את לחמם? פדידה מכיר את שני העולמות ודוחה את ההשערה. "אדרבה, זמרים חסידיים מופיעים יותר: דינרים למוסדות, חתונות גדולות, אירועי שמחה. אני חושב שלא צריך להספיד אותם". עם זאת, יונה מודה: "לצערי הרב, בגלל שהמוזיקה הפכה למוצר צריכה המוני יש נטייה ליצור אותה לא ראויה. פחות 'רחם', יותר לחן קליפי שנוגד את רוח היהדות". פחות 'יתגדל ויתקדש', אני מציין, והוא מחייך: "כן. אולי זו הסיבה שאני עומד להוציא אלבום חדש שייתן קונטרה ויציע מוזיקה יהודית אמיתית".

הפריצה הבאה של הדיסק

יהודה זילבר מ'גל פז' עומד על האבניים של צריכת המוזיקה החסידית. "והיא במדרון", הוא בטוח. "עכשיו אנחנו מוכרים פחות מאשר לפני שנה ושנתיים, ועוד פחות מאשר לפני שלוש. הדיגיטציה מחסלת את שיטות השיווק הישנות. אבל נולדות חדשות. קדימון לכך הוא העמדות הממוחשבות שהעמידה חברת שיווק המוזיקה הגדולה בסניפיה לשם הורדות שירים בפורמט דיגיטלי היישר לנגנים. "הן הולכות ותופסות תאוצה. לקוח יכול להיכנס, לבקש שיר מסוים מהמאגר המתאים ולשלם רק עבורו. הוא גם יכול להוריד אלבום שלם. הכול לפי הצרכים שלו ותנאי בעל הזכויות. במקביל, התחלנו לשווק מוצרים מיוחדים, כמו אריזות מתנה של דיסקים, נגנים עם שירים אינטגרליים ועוד. הם מעניק ערך מוסף למוזיקה, ובאמצעותם אנחנו מקווים לשמר את תרבות רכישת הדיסקים".

משווקת נוספת היא 'אדרת' של מנדי ורדיגר, אחיו של מרדכי ורדיגר הגדול, שרואה שחורות: "אם להודות על האמת, אני לא רואה איך אנחנו עושים סוף למגמה המסוכנת. בעולם נלחמים בהורדות דרך קרבות משפטיים והצעות זמינות לרכישת שירים ברשת הממוחשבת, והכלים אלה לא מתאימים לציבור החרדי. אנחנו בהחלט מבחינים בהצטמקות מתמשכת בתחום".

הוא נזכר בגעגוע בימים שיכולת למצוא את המוזיקה החסידית רק בטישים, בהיכלות התורה ובסעודות השבת. מי שרצה להקשיב לה היה מכתת את רגליו וטובל את נפשו, שר יחד עם הקהל ומאזין לבעל המנגן ולחזן שעל הדוכן. "אבל מי יודע, אולי שם נמצא גם העתיד. לא יהיו אלבומים, לא תהיה מוזיקה חסידית בחולין של הרחובות. היא תחזור לחצרות הקודש ולבתי התפילה. היא תשוב למקום שממנו באה".

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "בקהילה". למבצע מנויים מיוחד, עבור גולשי הידברות, הקליקו כאן.