ממתק לשבת - פרשת פקודי

1. תמונת השבוע – אבני החושן

אחד מבגדי הכהן הגדול המפורסמים, היה חושן המשפט ועליו שתים עשרה האבנים, עליהן היו חרוטות שמות שנים עשר שבטי ישראל. בשעה שהכהן הגדול היה נושא על לבו את החושן, היו שבטי ישראל עולים לזיכרון לפני ה'. החושן היה שופט את עם ישראל ומורה להם האם לצאת למלחמה או לא. כאמור, על האבנים נחקקו שמות השבטים, ובתוספת נחקקו גם מלים אלו: אברהם, יצחק, יעקב, שבטי ישורון. רבנו בחיי מפרש, ששתים עשרה האבנים הללו, הן עיקריות ושורשיות לכל סוגי האבנים שבעולם והן אבות לכל שאר האבנים.

אבני החושן

2. תמונה היסטורית – שקל קדום מזמן בית המקדש השני

בתחילת הפרשה, מוזכר שוב עניין מחצית השקל אותו תרמו בני ישראל לעבודת המשכן. השקלים הוקדשו גם להכנת אדנים לקרשי המשכן ולרכישת קרבנות להקרבה על המזבח.

השקל בתנ"ך מוזכר גם כמידת משקל עתיקה ושימשה כמדידה של מתכות עתיקות. השימוש במטבעות מוזכר פעמים רבות בתורה, כגון רכישת מערת המכפלה בידי אברהם אבינו בארבע מאות שקל כסף, מצוות פדיון הבן בחמישה סלעים, ועוד. כמו כן הוא מוזכר כמידה לשקילת מזון, כגון בספר יחזקאל: "ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום". 

בתקופת חז"ל, שימש השקל כשם של מטבע מצוי בימיהם ושערו היה משתנה בהתאם לשינויים בכלכלת הארץ.

3. פתגם השבוע

"ראיתי חכם נכשל בשטות, טרם ראיתי שוטה נכשל בחכמה" (רבי אייזיל חריף)

4. סיפור קצר

אחד מבני העיר וולוז'ין בא לרבי חיים וביקש ממנו להיכנס אל הרשימה של מקבלי צדקה בקביעות. ידע רבי חיים שהאיש אמיד ובעל ממון, אלא שהוא מקמץ על ממונו ורוצה להתפרנס מן הצדקה, ואמר לו: "שמעתי שהכנסת מאתיים זהובים כפיקדון בידי אדם אחר, ולכן אין אתה זכאי לקבל תמיכה". רגז האיש ואמר: "היכן כתוב שאם יש לי מאתיים זהובים, אסור לי לקבל צדקה"? השיב הרב: "צדקה בגימטריא 199, מכאן אתה למד שאם יש לאדם פחות מ-200 אז מותר לו לקבל צדקה. אבל אם יש לך 200 אין אתה רשאי לכך".

5. בדיחה יהודית

רבי נפתלי מרופשיץ לא היה מכבד אנשים שהכיר בהם, כי עובדים הם את ה' שלא לשם שמים. פעם אחת ראה אדם אחד שהיה מתענה משבת לשבת ועוסק בתורה ימים כלילות. רצה רבי נפתלי לבדוק אותו האם הוא עובד לשם שמים או לשם גאווה. מה עשה? פעם התאספו כמה אנשים ובלי כוונה דחפו את האיש הלמדן. מיד קרא רבי נפתלי ואמר: "כיצד דוחפים אתם אדם חשוב זה? הרי מתענה הוא בימי שני וחמישי"! מחה האיש ואמר: "רק שני וחמישי? הרי מתענה אני משבת לשבת"!...

6. מושג ביהדות - שמן המשחה

בזמן בית המקדש השתמשו בשמן השמחה למשיחת הכהנים הגדולים, מלכי יהודה וכלי המקדש. שמן המשחה הוכן פעם אחת בלבד בזמן משה רבנו. את מלכי יהודה היו מושחים ליד נחל מים, כדי לסמן שהמלוכה שלו תימשך לאורך ימים. השמן הופק משמן זית, מור, קינמון, קידה וקנה בושם. אסור לחקות את שמן המשחה והעושה זאת במזיד חייב כרת. בשלהי בית המקדש הראשון, טרם חורבנו, ציווה יאשיהו המלך לגנוז את שמן המשחה, יחד עם ארון הברית, מטה אהרן וצנצנת המן, ומאז נעלמו עקבותיו, אך לעתיד לבוא הוא עתיד להתגלות ובו ישתמשו לכלי המקדש השלישי שיבנה בב"א.

7. שו"ת בהלכה – דם בביצה

שאלה: מה עושים במקרה שנמצא דם בביצה?

תשובה: יש להבחין בין שני סוגים ביצים. ביצי רבייה שנוצרים בהן אפרוחים, אסורים באכילה במקרה של מציאת דם. דם זה נקרא דם האיברים, והוא אסור בלא תעשה מן התורה. אם הביצה התבשלה בתוך תבשיל ונמצא שם דם, אוסרת את התבשיל עד פי שישים מנפח הביצה, וגם את הכלי בו בישלו את התבשיל עד שיכשירו אותו.

אולם, ביצים שנוצרו שלא מהפרייה של תרנגול, גם אם נמצאת בהן טיפה של דם אין הביצה נאסרת, מפני שאין כאן התרקמות של אפרוח. במקרה כזה, אפשר לזרוק את הדם ולאכול את הביצה כולה.

מסיבה זו, יש להקפיד כאשר מכניסים ביצים רבות לתוך תבשיל, לבדוק כל ביצה בפני עצמה טרם הכנסתה לתוך הסיר, כדי שלא לגרום להתערבבות הביצים יחד, ואז כולן תיאסרנה.

כיום, כל הביצים אינן ביצי רבייה אלא ביצים שאין בהם התרקמות של אפרוחים, ולכן יש מקילים היום באופן גורף להשתמש בביצים ללא שום ספק. 

בעריכת מתתיהו דייטש-אשכנזי, עורך העלון והספר רב-המכר "שַׁבָּת טִישׁ".

פורסם בעיתון "גוט שבת" היוצא לאור ע"י ביהכנ"ס המרכזי "מארינה רושצ'ה" במוסקבה, רוסיה.