ושבו גווילים למקומם: סיפור הצלתו של ספר תורה בן 400 שנה מעיראק

בבית הכנסת 'באר חנה' ברמת פולג הנתנייתית פותחים את ארון הקודש לרווחה. ספרי התורה נוצצים בברק מיוחד. ספרי תורה ספרדיים עטופים במעילים מסורתיים ומקושטים בכבוד. במרכז - ספר תורה מיוחד. הקהל מצטופף ברגש. לא בכל יום שוזפת העין את הספר העתיק בן ארבע מאות שנה.

עו"ד ד"ר ניסן שריפי עוסק בשנים האחרונות בהצלת ספרי תורה ממדינות ערב. "יצרתי קשרים מעולים עם ראשי הפיקוד האמריקאי בעיראק, ודרכם הצלחתי להבריח את הספר הזה", אומר שריפי בעיניים נוצצות, "אבל זו רק ההתחלה, כי בינתיים לקוחות ערביים שלי, שאני בקשרים טובים איתם, יצאו לעיראק דרך ירדן ושם, בשווקים המקומיים הם רוכשים בעבורי ספרי קודש וחפצי יודאיקה. יש שם המון ספרי קודש, העיראקים רוצים למכור הכול, אין להם עניין בחפצים האלה, ערבי שמוצא ספר כזה בשוק, משיג אותו במחיר זול, אבל אם רק יבוא יהודי אמריקאי לקנות - הם מקפיצים את המחיר בלי שום יחס".

עו"ד ד"ר ניסן שריפי

בספרייתו המרשימה של עו"ד שריפי שוכנים כבוד ספרים עתיקים מרחבי העולם, רבים מהם מבגדד. "באים לכאן אוהבי ספר מושבעים", הוא מספר, "מחברי ספרים, מהדירי ספרים, תלמידי חכמים קובעים איתי זמן, ובאים לכאן, לעיין בספרים. יש לי ספרים שאין לאף אחד בעולם, עותקים בודדים...".

גולת הכותרת של הספרים המתפוררים, שאגב, שמורים בקפידה ומתוחזקים היטב, הוא ספר התורה שהוברח מעיראק. "חייל אמריקאי הבריח את הספר בשבילי בתוך הקיטבג שלו...", מספר שריפי. "זה היה מבצע מורכב מאוד, אבל ב"ה הצלחנו והוא הוכתר בהצלחה".

גלגולו של ספר

הכול תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל, ולספר התורה ששוכן היום בבית הכנסת 'באר חנה' יש מזל מיוחד: "לפני כשבע שנים פנה אליי אזרח ארה"ב המתגורר עם רעייתו בישראל וביקש עזרה", מספר שריפי, "כאמריקאים המקבלים ונהנים מקצבאות ומביטוחים, קיבלה רעייתו של האזרח קריאה לשירות מילואים ב... עיראק. שירות מילואים בצבא ארה"ב יכול להתמשך עד שנה ואפילו שנה וחצי, ובהחלט מדובר בקריאה לא פשוטה, בוודאי שלא לקצינה אישה".

האמריקאית, שכמובן ניסתה לעשות הכול כדי שלא לשרת, פנתה לכל מי שיוכל לעזור בעניינה. אם היא הייתה משתמטת ולא מתייצבת למילואים, היו נשללים ממנה זכויות ותקציבים, מה שהם כמובן לא רצו.

"בסופו של דבר הצלחנו, אחרי פעילות מרוכבת ומאסיבית, הן במישור התקשורתי והן בעזרת קשרים פוליטיים ונוספים, לשנות את מיקום המילואים שלה. אי אפשר היה לפטור אותה משירות, אבל לפחות להעביר אותה למקום פחות מסוכן. עיראק הייתה מסוכנת מאוד בתקופה ההיא, לא היה יום בלי פיגועי תופת. הצלחנו להעביר אותה לשרת בקאבול, אפגניסטן, שם המצב היה יותר רגוע".

כך, למעשה, נוצר הקשר הראשוני. "היא הגיעה לקאבול במסגרת שירות מילואים כאזרחית ארה"ב ומשם יצרה איתי קשר וקישרה אותי עם מפקדי צבא ארה"ב בעיראק. הם סיפרו על אוצרות יהודיים, ספרי קודש וספרי תורה שמתגלגלים שם כאבן שאין לה הופכין, וכך התחיל להתגלגל סיפורו של הספר שבסופו של דבר הצלחנו להביא לארץ".

ספר התורה הוברח מעיראק, ללא הקופסה שלו. הוא הגיע במצב טוב לארץ, עבר תיקונים ובדיקות מחשב ונמצא על פי רוב ללא טעויות, "היו מחיקות של דיו פה ושם, אבל בסך הכול הספר היה תקין. ארבע מאות שנה, והוא במצב טוב. שיפצנו אותו, אבל אין להשוות ספרי תורה ספרדיים לספרי תורה אשכנזים. אין ספר אשכנזי בן יותר ממאה שנה. אין בנמצא. ספרי תורה ספרדיים מאריכים ימים מאוד, הנה ספר בן ארבע מאות שנה, והוא במצב נהדר. הוא כתוב על גוויל של איילה, בדיו שהופק מרכז רימונים, כך היו מכינים אז את הדיו. זה לא קלף משוח ולכן הספרים הללו מאריכים ימים".

במסגרת קשריו הענפים כעו"ד מוביל בנתניה וכמי שמקושר למשפחות משמעותיות בעיר - רוקם שריפי קשרים מעולים ומטפח אותם בכישרון, עם אנשי מפתח בכירים. "אנשים מביאים לי ספרים עתיקים שהם מבריחים משם, לפעמים מדובר בספרים עתיקים מאוד שאין להם עותקים נוספים, יש אפילו ספרים בכתב יד ממש... אלו אוצרות יהודיים שלא יסולאו בפז".

החומרים היקרים הללו, כאמור - פיסות ממשיות של היסטוריה יהודית מפוארת, נאספו לאורך השנים על ידי הקהילה היהודית בבגדד בסוף שנות השישים של המאה העשרים. הקהילה אספה את ספרי הקודש הישנים והטמינה אותם למשמרת בעליית הגג של בית הכנסת על שם מסעודה שם-טוב. היו שם יותר מאלף פריטים יקרי ערך, בראשם ספרי הלכות ופירושים, ששימשו במשך מאות שנים את הישיבות הרבניות ברחבי עיראק או שירתו את גדולי הרבנים של יהדות בבל בספרייה הפרטית שלהם. אגב, יצוין כי בין הספרים הללו היו גם ספרי חסידות. כך התגלגלו אוצרות יהודיים מפוארים בחוצות עיראק השסועה.

"עד לפני שנתיים עוד היו בתי כנסת בעיראק והם היו שמורים יחסית", מספר שריפי, "עד כמה שידוע לי, בעיראק לפני שנתיים עוד היו שמונה יהודים ששמרו על בתי הכנסת שם... הצבא האמריקאי עוד היה בעיראק ותמיד היו גם חיילים יהודיים ששירתו בו, וכך אפילו הצליחו להשלים מניין לפעמים. היום האמריקאים כבר לא שם, ויש אולי חמישה יהודים בעיראק. זו לא קהילה, וצריכים להציל את מה שנשאר...".

לפני תקופה קצרה הוא קיבל שיחת טלפון מערבי טורקי שהציע לו למכירה ספר תורה ישן שנמצא בידיו תמורת מיליון דולר. "היום זה לא מה שהיה פעם", אומר שריפי, "הם רואים שהספרים האלה מעניינים אותנו ומזהים פוטנציאל אדיר, צריכים לדעת לתמרן... נכון להיום עיראק שסועה ושודדים בה כל מה שמריח כסף. הם לא מחפשים דווקא אוצרות יהודיים, אבל גם אותם הם שודדים. צריכים לעשות הכול כדי להציל את מה שאפשר להציל".

מתכונן לתביעה חוזרת

נכון להיום הסיגה ארה"ב את כוחותיה מעיראק, ובכך נסתם לעת עתה הגולל על מציאתם והשבתם של כתבי קודש לידיים יהודיות, לפחות בערוצים הרשמיים, אולם בעשוריים האחרונים, במהלך מלחמת עיראק - הועברו לארה"ב ולישראל מאות ספרי קודש יהודיים. רק כשנרגעו מעט הרוחות, ועיראק מנסה, לא בהצלחה יתרה, לשוב לנורמליזציה, התפנתה הממשלה העיראקית לטפל גם באוצרות האלה, כאשר בשנים האחרונות פועלת עיראק להשיב אליה את האוצרות והעתיקות שהוצאו משטחה במהלך המלחמה, ביניהם אלפי ספרי קודש יהודיים יקרי ערך.

מדובר באוסף נדיר, שעל פי הערכות כולל 2,700 ספרי הלכות ופירושים, מחזורי תפילה וספרי תורה, אלפי מסמכי ארכיון וספרים ללימוד עברית אשר שימשו את רבני יהדות בבל וישיבותיה במשך 500 שנה. בין הממצאים אפשר למצוא עותק מספר הזוהר שנדפס בליוורנו בתקס"ה, פירוש אבן עזרא לספרי כתובים מהתנ"ך משכ"ח, עותק מהתלמוד הבבלי שנדפס בווינה בשנת תקנ"ג ואף מכתב ששיגר ראש הקהילה היהודית לנציב הבריטי בעיראק בתרע"ז, שבו הוא מבקש לספק מצות לאסירים יהודים בכלא בבגדד לקראת חג פסח.

כל האוצרות הללו מצויים היום בידיים אמריקאיות, וחלקם גם פזורים בישראל, מהם בספרייתו הפרטית של עו"ד שריפי בנתניה. באור יהודה פועל מוזיאון למורשת יהדות בבל, וגם אליו התגלגלו חלק מן הפריטים היקרים הללו. אחדים נמצאים בידיים פרטיות נוספות או במחסני ממשלה - חלקם מעלים אבק וחלקם כבר זכו לגאולה.

אגב, מבחינה חוקית, כל האוצרות היהודיים שנמצאים בעיראק - ויש הרבה כאלה - שייכים ליהודים שאיבדו אותם. העיראקים לא יכולים לתבוע בחזרה את השלל. אמנם בלשון החוק, יש חוק שתקף גם בישראל וגם בעיראק, חוק העתיקות, שקובע שכל דבר עתיק שזמן יצירתו לפני למעלה ממאה שנה שייך למדינה. אבל בין ישראל לעיראק אין יחסים, כך שלשון החוק היבש אינה רלוונטית.

משרד הפנים העיראקי הודיע לאחרונה כי בכוונתו לדרוש באופן רשמי מהאמריקאים להשיב את הספרים. דרישה דומה כבר הועברה לישראל באמצעות ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו). בעשור האחרון פרסם דובר רשות העתיקות בבגדד, עבד אל-זהרה טלאקאני, מסר לפיו "עיתון ישראלי פרסם ידיעה שבה נמסר כי ישראל קיבלה מספר רב של כתבי יד יהודיים. הדבר גרם לנו תדהמה". גם במנהלה לחקירות פליליות במשרד הפנים העיראקי טענו במשך השנים כי הם "מודאגים שחומר הוברח לישראל"...

האם כעת, כשעיראק מנסה לשקם את הריסותיה והיא מלקקת את פצעיה, יעמדו העיראקים על רגליהם האחוריות כדי לתבוע את האוצרות היהודיים שנלקחו על ידי הכוחות האמריקאים?

"לפי החוק הבינלאומי, הכובש אינו רשאי להוציא פריטים המצויים בבעלות המדינה הנכבשת, שהרי אז ייחשב הדבר לשוד". אומר גורם יהודי אמריקאי המקורב לצמרת השלטון בוושינגטון, "אבל במקרה הזה, הטענה כי האוסף הוא רכושה של ממשלת עיראק איננה מוחלטת. הרי הוא היה רכוש הקהילה היהודית, וזו מצויה כיום מחוץ לעיראק".

בארה"ב לא חושבים, כמובן, להשיב את האוצרות היהודיים לממשלה העיראקית, בייחוד שכיום אין בבגדד קהילה יהודית, והמעטים שכן נותרו בה לכבות את האורות הדועכים מונים פחות מחמישה יהודים! עיראק כיום שסועה ושבעת מלחמות ואין פינה שלמה בארץ הדקלים. החזרת הרכוש היהודי אל המקום ממנו הגיע היא הכרה מוצהרת בהרס ובשמות המתחוללים בעיראק, ואין סיבה הגיונית או מוסרית להחזיר את האוצרות היהודיים החשובים הללו.

העובדות האלה לא מדאיגות את שריפי. "לפני שהם רוצים את הרכוש היהודי, גם אני רוצה את הרכוש של המשפחה שלי", אומר שריפי, "אני ממשפחות שריפי וזכאי, סבי הרב משה זכאי היה מעשירי הקהילה בבגדד. אדרבה, אני מחכה שהם יתבעו את הספר הזה... כי אני אגיש נגדם תביעה על מיליונים...".

הספרים מחכים לגאולה

בבגדד עצמה, עדיין מתגוללים, על פי ההערכות, ספרי תורה שנלקחו מבתי כנסיות, והם מוטלים בביזיון במרתפיו השוממים של המוזיאון בבגדד. איש אינו מטפל בהם, בוודאי שלא בכבוד הראוי להם, והדרישה העיראקית להחזרת האוצרות היהודיים שנלקחו ממנה לפני עשור ויותר - מופרכת מיסודה.

ד"ר הולרד רוד, שהיה שותף פעיל בחילוץ כתבי הקודש, זועם על עצם ההסכם ודורש כי ממשלת ארצות הברית לא תעביר את אלפי הפריטים הנדירים בחזרה לבגדד. רוד, מזרחן הבקיא בעברית ובערבית שהיה מוצב עם הכוחות האמריקאים בעיראק, היה מי שזיהה את ערכו ההיסטורי של המצבור שכלל גנזך ספרי קודש, חלקם מדפוס ליוורנו, וכאמור, מסמכים של הקהילה והתכתבויות של רבני בגדד עם בני הקהילה בכלכותה ועם ועד העדה הספרדית בירושלים.

רוד, יהודי אמריקני שומר תורה ומצוות ומי שהיה יועץ בכיר לענייני המזרח התיכון של הפנטגון, ששירת באותו הזמן בעיראק, הוזעק בשעתו לבחון את האוצר היהודי. בהסכמת נציגי הממשל העיראקי והתערבות נשיא ארה"ב דאז, דיק צ'ייני, נשלח האוסף לשיקום בארכיונים הלאומיים של ארצות הברית. "זה מאוד ריגש אותי", תיאר רוד בראיון, "הייתי היחיד שם שיכול לקרוא את החומר. אני דובר עברית, יהודי שומר מצוות. תהיתי ביני לבין עצמי, למה דווקא אני הזדמנתי לשם באותם ימים, וזה מאוד ריגש אותי. בכל הסיפור הזה היו כל כך הרבה צירופי מקרים, שבלעדיהם האוסף הזה לא היה קיים היום"...

מלאכת החילוץ כולה ארכה כשישה שבועות. שני מומחים מהארכיונים הלאומיים וממינהל התיעוד של ארצות הברית (NARA) הגיעו במיוחד מוושינגטון כדי לייעץ בהמשך שימורו של החומר. עוטי מסכות וחלוקי הגנה מפני חיידקים, הם בחנו את הפריטים הלחים במכלים והורו להקפיאם מחשש שיתייבשו ויתפתחו בהם בקטריות. בעיראק של אז לא ניתן היה לשמר את הספרים, ובוודאי שלא לשקמם.

לאחר כמה שבועות במתקני קירור בבגדד נארז האוסף, בחסות הצבא האמריקאי, ב-27 תיבות אלומיניום והוטס למחסני הארכיונים הלאומיים בארצות הברית. אז גם סוכם עם הממשל הזמני בעיראק, ללא התייעצות עם קהילת יהודי עיראק בארצות הברית, כי בתום עבודות השיקום הוא יוצג לציבור, ולאחר מכן יוחזר לבגדד. למעשה, מי שהציל בפועל את הגנזך הזה הם האמריקאים, וכעת, אחרי שהממצאים עברו שיקום וקמו לתחייה - אין בכוונת האמריקאים להיפרד מהאוצרות ולהחזירם לעיראק.

"האוסף הזה אינו שייך לממשלת עיראק. זה חומר פרטי של יהודי בבל, והם בעליו", אומר רוד, "הממשלה העיראקית גנבה את החומר. כל אחד יכול לטעון מה שהוא רוצה, אבל האם ממשלה יכולה לגנוב מסמכים מאזרחים פרטיים? זה לא מתקבל על הדעת".

גם עו"ד שריפי שולל מהיסוד את השבת האוצרות היהודיים הללו לידיים עיראקיות, בוודאי ובוודאי לא את אלו שנרכשו בכסף מלא. לדבריו, חיילים יהודיים המשרתים בעיראק סיפרו לו שביום כיפור האחרון הם התפללו עם המבוגרים כדי להשלים מניין. כיום אין אמריקאים בעיראק, והיהודים הבודדים שנותרו שם חוששים מאוד. יש עוד אלפי ספרי קודש, כתבי יד, מחזורים ועשרות ספרי תורה שמחכים לגאולה, אבל זו בעיה: עיראק מסוכנת, ולא פשוט להוציא את האוצרות היהודיים משם, אבל צריכים לעשות הכול כדי לגאול את האוצרות האלה שמקפלים בתוכם היסטוריה כל כך מפוארת וכל כך עתיקה.

דור הפולג

היא נבנתה כשכונת בתי קרקע על רצועת החוף הדרומית בנתניה ונחשבה במשך שנים ליוקרתית ביותר גם ברדיוס הרחב, אבל גם היום, כששכונות חדשות ממנה נושקות לקו המים של עיר היהלומים, עדיין נחשבת רמת פולג לאיכותית ויוקרתית. טיול קצר השבוע בשכונה היוקרתית חשף בפנינו בתים מפוארים ומגדלי פאר בסגנון מודרני הקורעים את השמים ועדיין משאירים מספיק מקום לנוף. המקומיים איתם שוחחנו מדברים על שכונה שווה ומבוקשת מאוד. מעיני אחדים מהם נשקפה שנאה תהומית מהעיניים. שוב באים החרדים לשכונה ומי יודע מה יילד יום.

רמת פולג היא שכונה איכותית שפונה לקהל אמיד, יוקרתי וחילוני מאוד, חילוני עד כדי כך שעדיין אין רב בשכונה הענקית הזו שמונה לא פחות מ-11 אלף תושבים. עד לפני ארבע שנים לא היה בה מקווה טהרה פעיל, ורק לפני חמש שנים נפתח בה בית כנסת פעיל עם שיעורי תורה מסביב לשעון. רמת פולג היא שכונה חילונית מוצהרת, של משפחות מבוססות מאוד לצד משפחות משפרות דיור, הרבה עולים מצרפת לצד מקומיים נינוחים בני חמישים ומעלה וילדים בגילאי העשרה שיש להם הכול: מחשבים ומשחקי מחשב מאובזרים, גלשנים ומצנחי רחיפה, אטרקציות אוויר ומים וכל מה שנערים אחרים יכולים רק לחלום עליו.

בית כנסת? מי חושב על בית כנסת, כשהים במרחק יריקה, באמצע השכונה - הקאנטרי המפואר והגינות המרווחות והמטופחות מאוד, ומאחורי הבית ממש ממוקמים מרכזי הקניות הגדולים קניון עיר ימים המפואר, ביג נתניה, ישפרו סנטר, איקאה ועוד. אבל בדיוק את החלל הזה מנסה איש אחד למלא. הוא לא עוצר באדום, ואחרי שנים רבות של היכרות עם השכונה ועם המקומיים, מנסה עו"ד ד"ר ניסן שריפי לחולל בשכונה מהפכה שקטה. תרצו, מהפכה של איש אחד.

"התחלתי מאפס", הוא מספר, "לא היה פה כלום, והיום - תאווה לעיניים. יש בית כנסת, יש מקווה, יש שיעורי תורה. דוד הצלם הגיע בדיוק כשהסתיים שיעור בדף היומי למבוגרים, והתחיל שיעור תורה לילדים. בית הכנסת המה בילדים שבאו ללמוד תורה. מי היה מאמין, שפה, בלב ליבה של רמת פולג החילונית, יהיה שיעור וקול התורה יהדהד גם פה".

התושבים רוצים דת?

"אני טוען בכלי התקשורת שמראיינים אותי בלי הפסקה, שזו שכונה מסורתית עם צביון דתי. אנחנו נעשה הכול לקבל את כל מה שמגיע לנו על פי חוק, בית ספר ממלכתי דתי, למשל. אני לא מדבר על חינוך חרדי, לא מדבר על חינוך חסידי, מי שרוצה חרדיות ייסע לקריית צאנז בנתניה, אני מדבר על ממלכתי דתי שמגיע לבני השכונה לקבל, והם יקבלו את זה. נלחמנו וקיבלנו, ובשנה הבאה תהיה פה, בבית הספר חיים חפר, כיתה ממלכתית דתית. היא תהיה צמודה לבית הספר, אבל תהיה חלק ממנו. מגיע לילדים שלנו לקבל חינוך דתי. אנחנו תושבי השכונה כמו כולם, משלמי מיסים כמו כולם, ונילחם על הזכויות שלנו".

ולכאן הכנסת את ספר התורה?

"כשהכנסתי את ספר התורה לבית כנסת ארגנו לי תושבי השכונה הפגנות כאלה, שאפילו מערכת הגברה לא הייתה לי - הם קרעו את החוטים. אורחי הכבוד של הטקס היו רעייתי וארבעת בניי. כולם פחדו. היה אנטי גדול מאוד ועדיין אנחנו מתמודדים עם שנאה תהומית, מכריזים עלינו מלחמה, מבטיחים לגרש אותנו מהשכונה הזו. הם לא רוצים לראות פה שום סממן דתי, אבל הם לא יצליחו : כאשר יענו אותו - כן ירבה וכן יפרוץ. הספר שהבאנו הוא רק קצה הקרחון, נלחמנו על הקמת מקווה טהרה, וב"ה הצלחנו.

"הם לא נחים לרגע, אבל גם אנחנו לא ננוח ולא נשקוט עד שרמת פולג תקבל את מה שמגיע לה - שכונה עם צביון דתי, כי זה מה שהיא באמת - שכונה עם צביון של מסורת וכבוד לדת".

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "בקהילה". למבצע מנויים מיוחד, עבור גולשי הידברות, הקליקו כאן.