ועדה להפסקת הריון? לא רציתי להאמין שהעובר שלי מת

בינתיים אמא שלי שאלה עוד רב בארץ (הרב הלמן), שאמר שבע"ה יהיו בשורות טובות.

אבל אין דופק, אין התפתחות של העובר... הלכתי שוב לבדיקות, הפעם אצל רופאה אחרת. גם היא אמרה לי שאין דופק, ושאחכה שהעובר ייפול או שאלך לעשות הפלה בבי"ח, אבל עדיף לחכות... אחרי שפעמיים ראיתי שאצל שני רופאים הכל אותו הדבר, וגם בבדיקות דם הראו שאין התפתחות של העובר, ואין שום דופק, דיברתי עם מספר נשים שעברו הפלה. כולן אמרו לי שעדיף לעשות הפלה ולא לחכות עד שיפול לבד.

באותם ימים הרגשתי שהקב"ה מנסה אותנו. מצד אחד לא רציתי להאמין שהעובר כבר מת ושאני ממש כמו קבר חי בשבילו. מצד שני, אחרי המון בכי וחוסר שינה וחוסר יכולת לעשות כלום בבית או עם הילדים, אמרתי לעצמי שככה ה' רוצה, הכל לטובה. הקב"ה זיכה אותי להיות שליחה נאמנה לצדיק שכנראה היה צריך לעבור את הגלגול שלו דווקא בתוכי, וכך גם לסיים את התיקון שלו בעולם הזה עוד לפני שיצא. קיבלתי באהבה את ה"גזירה" ושמחתי שהקב"ה ניסה אותי ושב"ה אני עומדת בניסיון...

חשבתי שאולי גם תשובת הרב הייתה לחכות, כדי לראות את הביטחון שלנו בה׳...

התקשרתי לרופא והוא קבע לי תור להפלה ליום שני, ט"ז כסלו התשע"ה. ביום חמישי, י"ב בכסלו, מספר ימים לפני ההפלה, אמי התקשרה לרב הלמן והוא ביקש לדבר איתי, התקשרתי אליו והוא אמר לי לנסות בכל תוקף לעשות עוד פעם אחת בדיקה. אמרתי לרב שכבר קיבלתי על עצמי את הדין באהבה שלמה לקב"ה ושממילא אין דופק ואין התפתחות של העובר ושכבר הייתי אצל רופאים שונים שאמרו לי את אותו הדבר. אבל אחרי הפצרות רבות אמרתי שאנסה בע"ה,

נזכרתי שהרופא שלח לי טופס לבדיקות בבי"ח, והתקשרתי. למרות שבהתחלה אמרו לי שאין סיכוי למצוא תור מעכשיו לעכשיו, הציעו לי תור ליום שישי בשבע בבוקר או ביום ראשון בשעה תשע בבוקר. נקבע לי תור ליום ראשון (יום לפני ההפלה).

הגעתי לבי"ח, הרופאה שאלה אותי למה אני שם וסיפרתי לה את כל מה שקרה. היא קיבלה את כל הניירת מהרופא ולפי זה החליטה לעשות לי בדיקה פנימית ולראות מה קורה (לפי הטפסים ששלח הרופא ודבריו של הרופא, לא היה אפשר בכלל לראות חיצונית). בבדיקה היא אמרה לי שהתינוק גדול וצריך לבדוק חיצונית.

"את בטוחה?" שאלתי אותה. היא אמרה שכן. היא מרחה את הג'ל והניחה את המכשיר, היא התחילה להעביר את המכשיר על הבטן, והנה הראש, הגב, הבטן, ידיים, רגליים ו... לב פועם! תינוק בריא ושלם.

התחלתי לרעוד, לא מאמינה למה שאני רואה ושומעת, כמעט התעלפתי והיא ניסתה להרגיע אותי בכדי שיהיה אפשר לשמוע את הדופק בצורה נכונה. "מחר הייתי אמורה להפיל, לפי הוראת הרופא..." אמרתי לרופאה, והיא הייתה המומה. "זה נס", היא אמרה, שתינו בכינו, איזה מזל שדיברתי עם הרב ושהוא לא ויתר לי. לא סתם אומרים שדברי רב זה ממש דברי אלוקים חיים. נס חנוכה של ממש. בבוקר שלמחרת, התקשר הרופא ההמום. האחות דיברה איתי, ושאלה מה קרה שבסוף החלטתי ללכת לבדיקה, אמרתי לה שהרב שלי לא ויתר לי. הרופא ישב עם הצילומים ולא האמין...

היום בשעה טובה ומוצלחת זכינו למול את בנינו ולקרוא לו בשם שקבע הרב קנייבסקי...

ניסים!

הקב"ה הוא רופא והוא מרפא, ואל לנו לסמוך על בני אדם.