ופתאום שום דבר כבר לא כמו שהיה

לכן - נהגו בחכמה ולפני שתרשו לעצמכם להתקשר לאדם אחר, וודאו שהקשר הזה ביניכם הוא אכן אמיתי ומשמעותי ואתם רוצים בו. הדרך היחידה להיות בטוחים בכך היא להכיר היטב את האדם השני. לכן היא אובייקטיביות. הבעיה היא (ואל תשלו את עצמכם שזה לא כך) שמהרגע שאת או אתה מתחילים לחוות את החום והקירבה שנולדו מהמגע הפיזי, הלכה לה האובייקטיביות... ומאותו רגע, קל להרגיש שנמצאים בעולם אחר - ש''פתאום שום דבר כבר לא כמו שהיה''.

 

איך ייתכן שחוויה כזו, שהיא לכאורה בלתי מזיקה, תשנה באופן כל כך קיצוני את תפיסת המציאות שלך ? התשובה היא שאם את מאוד מאוד רוצה בדבר מסויים, תוכלי לשכנע את עצמך שהדבר ישנו ברשותך, אפילו אם האמת היא שיש לך משהו שרק דומה לו באופן שטחי. בורא העולם יצר אותנו כך שכאשר איננו נשואים אנחנו מרגישים בחריפות, ולעתים ממש בכאב, שאנחנו עוד צריכים למצוא.

 

כתוצאה מכך, אחת התשוקות האנושיות החזקות ביותר היא - לשוב ולהרגיש אותה שלמות באמצעות קירבה אמיתית ורוחנית לאדם אחר. מכיוון שהמגע הפיזי גורם לך להרגיש קרוב לאחר, את עלולה לחשוב שאת באמת קרובה - בעוד שלמעשה, להרגיש קרוב ולהיות קרוב הם שני דברים שונים בתכלית ! עוצמתו של המגע היא כזו שהיא עלולה לערפל את תפיסת המציאות שלך, עד שנדמה לך שאחד מצרכיך האנושיים העמוקים ביותר בא על סיפוקו - שהקירבה שאת חשה היא אמיתית.

 

אך בזה לא מסתיים העניין. מהרגע שאת מתמכרת לאשליה הזו את כבר לא שוקלת את האפשרות שהאדם הזה, שאליו את פתאום חשה קירבה כזו, עלול להיות פחות ממושלם (או גרוע מזה), או לכל הפחות לא מתאים לך - אלא את עשויה להיתפס למחשבה שהוא אומנם החצי החסר שלך - התגשמות חלומותיך.

 

נוכחתי פעם בדינמיקה קבוצתית של אנשים צעירים, ובחלק גדול מהזמן, התמקד הדיון באשה כאובה מאוד שסיפרה על תחושותיה הסותרות בקשר לחבר שלה: ''לפעמים הוא מתייחס אלי נהדר, ולפעמים כמו אל זבל'', היא אמרה בדמעות. ''אני יודעת שאני אוהבת אותו, אבל חצי מהזמן אני כל כך כועסת עליו. יום אחד אני חושבת שיש בינינו משהו נפלא, ולמחרת אני רוצה להיפרד ממנו ולא לראות אותו יותר''.

 

בהדרגה הסתבר לנו, המשתתפים, שהבחור שבו מדובר איננו נפלא כל כך ושמערכת היחסים לא היתה נהדרת כל כך, אבל לאיש לא היה האומץ לומר לה זאת. לבסוף נכנס המנחה לדבריה. ''הבחור הזה הוא רעל בשבילך'', אמר לה ישירות, ''את לא יכולה לראות את זה? בשבילך - הוא רעל''.

 

מופתעת מעוצמת דבריו, היא התגוננה: ''אבל לפעמים ההרגשה כל כך טובה כשאני אתו, כל כך נכונה''. בתגובה, ענה לה המנחה, ''אבל תקשיבי לשאר הדברים שאמרת. לא הייתי קורא לו בחור טוב ולא הייתי קורא ליחסים שביניכם יחסים בריאים''. היא הסתכלה עליו כלא מבינה: ''אבל אני מרגישה כל כך קשורה אליו''.

 

בקיצור, היא פשוט לא היתה מסוגלת לקבל את מה שאמר. היא ידעה שמשהו לא בסדר, אבל היא לא יכולה לתפוס עד כמה. תוך כדי כך, זכיתי אני להבנה פסיכולוגית חשובה: אנחנו לא אובייקטיבים במיוחד, לפחות (או בעיקר?) במה שנוגע למערכות יחסים. מתוך אין-סוף הסיבות הגורמות לאנשים להסתבך ביחסים ''לא בריאים'' - הגורם המשמעותי המסבך את העניינים, כמעט בכל מקרה, היא המעורבות המוקדמת מדי של היחסים הפיזיים בקשר שביניהם.

 

כאשר נוצרת קירבה פיזית ברמה כלשהי, יורד לו אותו ענן ורוד, ועוטף הכל ברגשות חמים ומאירים של אינטימיות. כאשר נוצרת אותה התקרבות - שיקול הדעת במה שקשור לבן-זוג ולמערכת היחסים, בחלקו הגדול, כבר נמצא מחוץ לתמונה. כתוצאה מיחסים הפיזיים עם חברה, האשה הזו היתה כל כך קשורה אליו רגשית, שכאשר החלה להיות מודעת לפגמים הרציניים באישיותו, כבר לא יכלה להשקיף מהצד ולראות את המצב בכללותו.