הרופאים המליצו על הפלה, אבל אנחנו החלטנו אחרת

"רגע הוויתור... זה הרגע הכי קשה"!

ככה מתחילה גברת חיה את ההתחלה כשהרופאים הודיעו לה בבדיקות היריון כי העובר הפסיק לעלות במשקל וכי הוא כנראה סובל ממום בלב. צפויים לו חיים של סבל וכנראה גם יסבול מאחת התסמונות הקשות, עוד לא ברור איזה. אבל זה בטוח כך אמרו לה הרופאים.

עם כל חבילת התחזיות הקודרות, שוחחה חיה עם בעלה וביחד הם קיבלו את ההחלטה שלא מוותרים ולא עוצרים - אומץ זה לא אומר שאתה לא חושש אומץ זה אומר שהחשש לא עוצר אותך - סומכים על בורא עולם.

הם סיננו את דברי הרופאים והגיעו למסקנה כי רק המום בלב, הוא וודאי, כל השאר, זה בסך הכל השערות, ולכן לא התייחסו אליהן.

ביחד ביררו את הנושא, התברר שקיים ניתוח לא מורכב מדי לתיקון המום, עם אחוזים גבוהים של הצלחה ותוחלת חיים רגילה, כמו שמתאמצים ולא מוותרים על ילד קיים כך לא מוותרים על עובר, הם הרגישו כי ההחלטה להמשיך ולא לוותר, היתה נכונה ביותר.

 הניסיונות לא הירפו והם קיבלו נסיון נוסף מהשמיים ...

בשבוע 34 חיה נשלחה לסדרת בדיקות נוספת, בדיקה ב-MRI והלחשושים התחילו שוב, בנימה יותר חמורה. "בנוסף למום בלב, צפויות לעובר מומים נוספים, בעיות מוטוריות, פגיעה מוחית קשה, עתיד קוגניטיבי מעורפל, כלי דם מורחבים...". הם לא היו צריכים לדבר הרבה. הספקות הקשות התפרצו החוצה במלוא העוצמה.

"כשדיברו איתי עכשיו על תוספת בעיות מוטוריות ובעיות קוגניטיביות זה הי'ה להתחיל מחדש את כל ההתמודות ולבקש רחמים מהשי'ת - אמא'לה, בורא עולם, תרחם"!

פנינו לחוות דעת נוספות וגם מכון רפואי מיוחד, תמך בהחלטה הקשה של הרופאים... צריך לוותר.

הסביבה כולה לחצה על חיה, בעלה, היה המום ונדהם ולא ידע מהיכן לקחת את הכוחות.

בינתיים, החל להיווצר סחף... אם הרופאים אומרים ככה, אם המכון הזה אומר ככה, אם ואם ואם... אז כנראה ש...

כנראה שבאמת אין מוצא.

היא רק חשבה לעצמה אולי להרים ידיים, "זה הרגע הקשה ביותר, אחרי שוויתרת, התחושה היא שכל העולם נחרב עלייך ורק את נשארת לחיות"... היא מתארת ודמעות בעיניה. התחושה הנוראית גרמה לה לא לוותר בעצם והיא החליטה לבקש בדיקה וחוות דעת נוספת - קיבלה. היא רצתה והאמינה שלא מוותרים ולא מותירים חללים בדרך, לא רוצה לקבל החלטות שגויות וגורליות שאצטער עליהם כל החיים ואין איך לתקן - זה רודף אותך כל החיים.

החא החליטה למסור נפש ומשמים הגישו לה ההזדמנות נוספת -

תוצאות בדיקת ה-MRI שהועברו למספר רופאים מומחים, חזרו עם תשובה בלתי צפויה: הכל תקין.

בסך הכל - אמרו הרופאים המומחים - מדובר במום בלב שאכן ניתן לתיקון, לא מעבר לזה...

איזה הבדל של ניסוח. בהתחלה הציגו את המום בלב כאילו הוא חזות הכל. עכשיו מציגים את המום, כמשהו נקודתי וכמשהו שניתן לתיקון.

אתם בטוחים? היא שאלה בעיניים מתחננות.

הם ענו בבטחון מוצק, אם לא היינו בטוחים לא היינו אומרים את זה.

המסר הברור משמיים הספיק לחיה, והיא משננת רופא הוא בשר ודם ויש לכל רופא את הניגון שלו ואת הדעה שלו ואת חששות ליבו וחששות מתביעות ועוד ... וכל זה זהו אוסף שמביא את דעתו אלינו וכל רופא בדעתו שלו מתוך אוסף כולל, דהיינו זה לא תורה מסיני זה לא חותמת –'חוק ולא יעבור'...

ואז, התחילו הצירים...

הסחרור הרגשי והרפואי, הגיע לקיצו באופן בלתי צפוי: נולד ילד בריא ושלם, למעט מום קטן בלב שניתן לתיקון ...

כיום, חודש לאחר מכן, הכל נראה אחרת,  הניתוח עבר בהצלחה, המום תוקן והילד המתוק שחיה מחזיקה בידיה, שמח ומאושר.

תורה מסיני תאמין ...