כוחה של תפילה - פרק ב

דר-קרן-12-2

שאלה לציבור הנשים: למה להתפלל? כאשר מדברים על תפילה לכאורה יש סתירה - הרי ה' יודע מה אני חושב, בוודאי איני צריך לגלות לו מה אני רוצה ולכאורה אין לבקש כי הכל לטובה אז כביכול יש סתירה, אם הכל לטובה למה לשנות כביכול ? לכאורה עדיף לעבוד את ה' מבלי לחפש הנחות, ה' יראה כמה אני רוצה את רצונו למרות הקשיים. הרא"ש (רבנו אשר מהראשונים לפני 750 שנה) מדריך אותנו "רצה באשר ירצה יוצרך" דהיינו כאשר תראה כי בורא עולם רוצה ממך אחרת, תבטלי את דעתך ותרצי את אשר ירצה היוצר …

כל אחת עוברת הסתרות שונות: חינוך ילדים, זיווג, פרנסה, בריאות וכו', כאשר האדם מתפלל מתחנן עושה השתדלויות אבל בהסתרות ממושכות והוא לא נענה, אליו פונה הרא"ש ומלמד יש לקבל בהכנעה דין שמיים ולעבוד על עצמנו להיות מרוצות ושמחות במה שה' בחר עבורנו.

דוגמא, בספר 'כי אתה עמדי' מלקט הרב חיים אברהם והרב אלחנן דוב הלוי סיפור על נפתלי בערב שבת על רצונו העז להרגיש את קדושת השבת, ב"ה עם המון ילדים זה בוכה זה צורח" (בכוונה מציינים דוגמא שכיחה ולא משהו טראגי כי האמונה היא עניין גם של חיי היום יום) ר' נפתלי נזכר בסיפורים על אלו שחוו סעודת שבת וחזרו בתשובה והוא רחוק מתיאורים אלו למרות שהכין ממתקים פרסים למה זה קורה לו ? הרא"ש מלמד: תקופה זו שלוחה אליך ממרום – תתרומם תתחזק קבל באהבה רצון והכנעה תוך כדי צעקות הילדים ותגיד בשמחה מקירות הלב בורא עולם זה רצונך מעתה גם רצוני !

סיפור נוסף: אודות טרדות הבית, מסופר על החסיד הגאון רבי יצחק מתתיהו לוריא זצ"ל, מורה דרך לכל עובד ה' שלעיתים ה' מאלץ אותו לעסוק בדברים שאינם לרוחו, עליו תמיד לזכור ולדעת ולהאמין שאם רצון ה' זה אז יש לעשותו בשמחה. כל אחת ונסיבות החיים שלה הם רצון ה' וכאשר זוגתו חלתה אנושות, נזקק ימים רבים לסעוד אותה ונבצר ממנו ללמוד תורה אפילו תפילה אחת בציבור, באחד הימים בא לבקרו האדמו"ר בעל נתיבות שלום זצ"ל וראה אותו קורן כאשר הוא עוסק במטלות הבית, שאל אותו הכיצד ? ענה לו הצדיק זצ"ל לוריא כי כאשר אני עוסק בתורה ובעבודה איני יודע באמת אם אני עושה את רצון ה', אולם בעת ההיא ידעתי בוודאות שזה רצון ה', כלומר כאשר אדם בתפארתו לומד מתפלל מצוות אינו יודע אם הוא עושה רצון ה', אך שה' מפיל אדם למשכב באופן שצריך לישון כל היום באותה שינה בודאי ממלא את רצון ה' (כך אני הייתי לפני שבועיים).

אנו חוזרת הביתה אחרי יום עבודה לילדים כלים ניקיונות והילדים לא רוצים לישון נשברה הצלחת ופתאום הם רעבים צמאים, פה אנו צריכות לא להתלונן ולהגיד באנחה מה לעשות ככה ה' רוצה ככה החיים שלי תמיד בלאגן צעקות … אז לא ! אנחנו צריכות לעצור ולהגיד 10 פעמים בקול רם זה רצום ה' זה רצוני זה ינסוך בנו חיות ושמחה ולקבל ולחיות את זה בשמחה ואהבה.

אם כאן מה המקום לתפילה ?

אם כאן אני חוזרת לשאלה הרי מצד אחד אנו אמורות לפעול להתפלל להרבות בתפילה לשינו מצב ומאידך להתמסר בשמחה לרצונו של ה' ? איך זה יכול להיות מצד אחד לבוא לבכות להתחנן בדמעות שליש לשינוי המצב, הרי אם אני בוכה לשינוי המצב, אין זה אות סימן מובהק שאיני מרוצה מהמצב ? איך שתי הגישות הלוו יכולות להתיישב יחדיו ?

התשובה מאוד ברורה ויסודית : ברגע שפונים לבורא עולם אדון הכל שיכול אשר בידו לשנות את התמונה מקצה לקצה עלינו לגשת עם כל האמון לבכות ולבקש, אבל ברגע שסיימנו להתפלל – כלומר כל שאר רגעי היום שאנו לא בדיבור עם ה' ואנו רואות שההסתר ממשיך עלינו להפוך את דעתנו לחיות בשלווה ובשמחה אמיצה ועמוקה מתוך התרצות לרצון ה', כלומר כיוון שבעצם תקופת הניסיון יכולה להסתיים: אם זה חולה / בעיות שלום בית שידוך / פרנסה ועוד, אסור לנו להרים ידיים ולהפסיק להתפלל, אדרבא מוסיף הרמב"ן שמשה רבנו ע'ה נשאר כבד פה מאחר ולא התפלל לה' שירפאהו .. אבל כל רגע לאחר התפילה שהתיבשו הדמעות השלים משה רבנו ע'ה עם רצון ה', כך אנו צריכות להיות נינוחות רגועות ושמחות שאנו בידיו של ה'.

מכאן שאין סתירה בין הגישות כי צריך את שתי הגישות מצד אחד בשעת התפילה עלינו לבקש ולהתחנן ומצד שני לאחר התפילה שעדיין יש הסתר לקבל זאת בשמחה.

תיאר זאת החסיד בחובת הלבבות (שער חשבון נפש פרק ג )שאחר תפילו אמר "ריבונו של עולם זה אתה שטחתי את בעיותיי לפנייך, עשיתי זאת רק מחמת שאתה ציווית אותי בתפילה ולא בכדי להודיעך את אשר אחפוץ, אתה יודע מה טוב עבורי ואני פונה אליך בבקשה אם רצונך אחרת ממה שביקשתי אל נא תשעה אל דברי כי אם עשה רצונך"

ה'חזון איש' זצוק'ל אמר: 'לפני מעשה בידי בשר ודם אך לאחר מעשה הכל בידי שמיים'.

המדרגה הגבוהה "ברצה אשר ירצה יוצרך" זוהי מדרגת חסידות של צדיקים קדושים עליונים, קשה לנו לאחוז במשפט ובהבנה "אם הייתי חולה לא שאלתי להיות בריא" כפי שכתב בעל הצידה לדרך (מאמר רביעי כלל ה פרק י)

מסופר על דוד המלך ע'ה שברח מפני אבשלום בנו, שתפס את נשותיו פילגשיו, עדיין עמד בכה לה' כשהיה נראה שהמלכות עוברת לאבשלום ואמר "אם אמצא חן בעיני ה' והשיבני והראני אותו ואת נווהו ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו" דוד המלך ע'ה מוכן להחזיר את המלכות ברצון מוכן לקבל את הקללה והגידוף של שמעי בן גרא, שר צבאו רצה להרוג את שמעי בן גרא אך דוד המלך ע'ה הורה לו "הנח ה' אמר לו קלל" ובזכות קח הפך להיות רגל רביעית למרכבה עם האבות הקדושים, כי מטרתו היא אחת – הנני לרצון ה'. אמר רבי חנניא בר פפא שאיוב אילולא קרא תיגר על הייסורים היינו אומרים אלוקי אברהם אלוקי יצחק אלוקי יעקוב ואלוקי איוב (אבל מכיוון שאיוב בשלב מסוים בא בטרוניה וה' אמר לו "איפה היית ביוסדי ארץ" בגלגול קודם היית תרח עובד אלילים) האבות הקדושים היו במדרגה שאין לנו השגה בה כלל והם המרכבה לשכינה הקדושה.

אנו באות ללמוד כי המידה "רצה באשר ירצה יוצרך" יש בה רבדים רבדים של עומק, בתוך עומק בביטול רצון האדם לרצון בוראו, ממדרגה בה ה' מבקש על עצמו ועד למדרגה בה אין לאדם רצון עצמי כלל. ובדרגה הגבוהה הזו יש סגולה לישועה כי כאשר אנו משליכות על ה' ומתבטלות אליו, ה' פועל לנו ישועות … "השלך יהבך על ה' והוא יכלכלך"

סיפור מצמרר – בימי השואה מספר ר' בנימין מהודאהז: כאשר באן הנאצים להונגריה גויסו רבים מיהודי עירנו לצבא ההונגרי. באמצע הלילה נכנסו חיילים ודרשו שאבא שלו ז"ל ר' פישל גולדשטיין ילך עימהם, לא נתנו לו להיפרד המשפט היחיד לפני שיצא היה "היום כאשר כולנו במצב של סכנה ואין מי יודע מה טוב יותר עבורו לא כדאי שאדם יבחר לעצמו את גורלו רק ילך לאן שיוליכוהו מן השמיים ויקיים בנפשו "נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו "

יהודי העיירה חיפשו טכסיסים להימלט מהרעה , מנזרים / פועלים אצל איכרים , המספר הוא אחד מששת הילדים שהיו לו, מספר שהם הלכו עם עימם למקום בו ימסרו לגוי שאצלו יתחבאו ויעזרו לו בעבודה החקלאית, באותו מקום עמדו יהודים רבים שחיפשו פתח הצלה כאשר כולם עמדו הגיע גוי אוסטרי מהודר שעשה רושם לאדם הגון והוא חיפש ידיים עובדות, אמא שלהם רצתה ללכת אליו אך אני שזכרתי היטב את דברי אבי, משכתי אותה ואמרתי לה אבא אמר לא לבחור ובסוף צורפנו לקבוצה אחרת, האמא עזבה אותם והלכה לחפש לעצמה מחבוא כל האחים עבדו אצל הכפרי כעבור מס חודשים הגיעה בשורת השחרור, כשהשתחררנו הלכנו לראות מה עם מכריהם בקבוצה השניה שהייתה תחת הפיקוח של הגוי האוסטרי, איך שהוא שמע על השחרור הורה לכל הקבוצה לשכב ורצח את כולם, ואנו חזרנו לביתנו מצאנו שם את אבא יושב לבדו וחזרנו אליו כל שבעת ילדיו אחד לא נעדר, מאז נקבע אצלו הדבר כדרך חיים – לא לבחור לאן שה' מוליך – יש ללכת.

איך מגיעים לרמה הזו ? מאמינים בכל הלב שה' רוצה את טובתו של האדם, לא מהפה לחוץ אלא להבין זאת בכל חדרי בלב והמוח ובכך אפשר אט אט לעלות במדרגות הרוחנית.

לאדם הפשוט קלה יותר האמונה, לאדם הלמדן והחוקר קשה יותר, אין סוף לקושיות ולהסברים חייב להבין הגיון בכל הסתר.

על אמונה צריך להתפלל ולעבוד, כי הניסיון מקנה לנו ביטחון בה' = אמונה.

המשך לחלק 3 בפעם הבאה בע'ה …