כאשר התינוק שלי נולד, המשפט הראשון שאמרתי לו היה: ’אני הצלתי את החיים שלך

כ-150 תינוקות עם תסמונת דאון נולדים בישראל מידי שנה, כך מעידים הנתונים הסטטיסטיים שלא השתנו במשך השנים האחרונות. אלא שאם בעבר היה מקובל לסבור ש'רק נשים חרדיות וערביות יולדות את התינוקות האלו', ואילו האחרות עושות הפסקת הריון, מיד לאחר שמתברר להן כי לעובר יש תסמונת דאון, מסתבר שכיום יש יותר ויותר נשים חילוניות שנחשפות במהלך ההיריון לכך שהעובר שברחמן הוא עם תסמונת דאון, אך בכל זאת הן מחליטות להביאו לעולם.

בעיתון 'ישראל היום' חשפו בכתבה מרגשת במיוחד את סיפוריהן של חלק מהנשים האמיצות הללו, אשר טוענות בצורה חד משמעית, שהן לא היו מוכנות לקבל את ההחלטה על הפסקת חייו של התינוק שלהן, ועל אף התרעות הרופאים והסביבה, הן הביאו אותו לעולם, וממש לא מצטערות על כך.

גם ד"ר אריאל טננבאום, מנהל המרכז לתסמונת דאון בהדסה הר הצופים, התראיין לכתבה וציין: "יש יותר ויותר משפחות שבוחרות ללדת ילדים עם תסמונת דאון". לדבריו "זה שכיח מאוד במשפחות דתיות, יהודיות ומוסלמיות, אבל יש גם לא מעט משפחות חילוניות, כולל מאזור תל אביב והמרכז".

בתאל סקנדריון:"התקשרתי לרופאה ואמרתי לה: תעזבו אותי, אני לא מפסיקה את ההיריון"

אחת הנשים שהתראיינה לכתבה היא בתאל סקנדריון (בת 30) אשר בהריון השני שלה התגלה כי לעובר שברחמה יש תסמונת דאון. "בבדיקה הראשונה הלכנו לעשות שקיפות, שיצאה תקינה ומצוינת לדברי הרופא", סיפרה בתאל, "אלא שכעבור ארבעה שבועות חזרנו אליו לסקירה מוקדמת, ואז הרופא הסתכל עליי ושאל: 'השקיפות יצאה תקינה?' עניתי לו: 'כן, זה מה שאמרת', ואז הוא הנחית את הפצצה: 'כי בסקירה יש ארבעה פרמטרים שמעידים על תסמונת דאון'".

תגובתה של בתאל, הייתה בכי בלתי נשלט. "רק לאחר מכן נזכרתי לשאול: רגע, מה יש לי, בן או בת? כי אחרי כל הדברים האיומים שהרופא אמר לי הוא שכח להגיד אם יש לי בן או בת".

ולא היה זה הרופא היחיד שגרם לבתאל לחוש נורא ואיום. "גם בבית החולים", היא אמרה, "הזמינו אותי לבדיקות והרופא פשוט פסל את הילד ואמר לי: 'אה טוב, כנראה תצטרכי לעבור הפסקת הריון".

אבל את הקביעה הוודאית היא קיבלה בערב פסח, כשהתקשר אליה הרופא מבית החולים והודיע על כך שלעובר יש בוודאות תסמונת דאון. "סיפרתי רק לאחותי על הבשורה, ואחותי התקשרה לכל מי שהיא מכירה וקיבלתי שיחת טלפון מהרב בצרי. הוא אמר לי: 'תברחי מהם, לא ללכת יותר לבית החולים הזה, כי הם יהרגו לך את התינוק. לא ללדת שם'.

"אחרי החג", סיפרה בתאל, "הגענו לפגישה עם היועצת הגנטית שדיברה אתנו על הפסקת הריון, היא פשוט לא נתנה אופציה של להשאיר את הילד. יצאנו מבית החולים וביקשתי מבעלי לנסוע היישר משם אל הרב דוד אבוחצירא בנהריה. רציתי לקבל ברכה, לשמוע משהו טוב".

ביום העצמאות הגיעה בתאל להחלטה. "התקשרתי לרופאה ואמרתי לה: 'תעזבו אותי, אני לא מגיעה, לא עושה הפסקת הריון'. הם רדפו אחריי עם טלפונים וכתבו גם מכתבים 'שתדעי במה כרוך ההיריון ומה הסיכונים', הם הסבירו, אבל אני לא ויתרתי".

לשאלתה של המראיינת כיצד חשה בתאל, היא השיבה: "מצד אחד שמחתי מאוד על התינוק ועל הידיעה שהוא בן. מצד שני, לא הפסקתי לבכות לאורך כל ההיריון".

ובתאל גם סיפרה: "אחרי כל הבלגן והלחץ, כאשר החלטנו שאנו ממשיכים, נסעתי עם אחותי לטיול במרוקו לבקר בקברי צדיקים ולהתפלל שייוולד תינוק בריא".

בתאל הגיעה גם לרבנית לאה קולדצקי שהציעה לה לא ללכת עוד לרופאים עד ללידה. "היא אמרה לי לחכות ואז להגיע לבית החולים מעיני הישועה בבני ברק, וללדת שם ולא בשום מקום אחר".

על רגע הולדתו של התינוק סיפרה בתאל בהתרגשות: "נתנו לי להחזיק אותו וראיתי תינוק מתוק, העיניים היו קצת מלוכסנות, אבל חשבתי שאולי זה מהלידה. הוא הוציא לי לשון ואמרתי: 'תראו איזה חמוד, הוא מוציא לי לשון', לא ידעתי שזה חלק מהתסמונת. ואז הצוות הרפואי בדק אותו, בדקו את כפות הידיים וראו יש להן פס באמצע, מין צלב לרוחב, ראינו גם שהעורף קצת עבה והבנו שנולד ילד עם תסמונת דאון".

לדבריה של בתאל, זה לגמרי לא היה קל. "בהתחלה היה לי קשה להתקרב אליו, פחדתי להניק אותו, אבל אחרי יומיים זה עבר. אני זוכרת כי ביום השני ללידה ראה אותי ד"ר לובין מנהל התינוקייה בוכה, והוא שאל אותי: 'למה את בוכה? תשמחי, הבן שלך בריא, את יוצאת מכאן עם תינוק רגיל, לא מעקבים לא קרדיולוג, תינוק הביתה, לגדל באופן רגיל'".

בתאל חזרה לעבודתה כשבנה היה בן שנה, והיא פרסמה מכתב פומבי שחשף כל מה שעבר על משפחתה, "אמרתי לבעלי", היא סיפרה, "שכאשר היינו בהריון היינו על הפנים, ראינו רק חושך, רק דברים רעים היום אנחנו יכולים לעזור לזוגות אחרים".

ליאת שלסקי: "הצלתי את החיים של התינוק שלי"

גם ליאת שלסקי, שבנה השלישי מתן נולד עם תסמונת דאון, מספרת: "לרגע לא חשבתי לסיים את ההיריון. לא כשקיבלתי את הידיעה ולא אחר כך. אני מרגישה שמבחינה מוסרית, אתית ואנושית, אין לנו זכות לקבוע חיים של עובר".

ליאת שלסקי עובדת כמורה בכפר סבא, כעת היא בשלהי ההיריון הרביעי שלה, ולא, היא לא לחוצה, למרות שבהריון הקודם, אחרי בדיקת מי שפיר בשבוע ה-20 היא קיבלה שיחת טלפון מפרופסור לגנטיקה שהודיע לה על כך שלתינוק יש תסמונת דאון.

"חזרתי עם התוצאה לרופאה שלי", סיפרה שלסקי בראיון, "והיא קיבלה את הדברים בצער רב, הסתכלה במסמך ואמרה: 'נו טוב, זאת הפסקת הריון'. אני זוכרת שעצרתי אותה עם היד ואמרתי: 'רגע, אני לא בטוחה שזה מה שאנחנו נלך לעשות'. גם רופאת הילדים שלנו הייתה מבוהלת מכך שעומד להיוולד ילד עם תסמונת דאון. היא שאלה: 'אבל את מתכוונת לקחת אותו מבית החולים?' זו הייתה שאלה איומה בעיניי".

ליאת החליטה לקבל את ההחלטה בכוחות עצמה, ולשם כך היא ערכה בירורים. "נתנו לי טלפונים של בנות שעברו הפסקת הריון, וביקשתי מהן לא לרחם עליי ולספר לי בדיוק מה הן עברו – לידות שקטות, גרידות. ואז פשוט חקרתי את הנושא ולמדתי, וראיתי עד כמה זה נורא. להפסיק חיים ולהרוג עובר קטן שרוצה מאוד לחיות. התחזקה בי ההרגשה שאני לא מסוגלת לעשות את הדבר הזה. בתפיסה שלי אנחנו לא יכולים לקבוע חיים או מוות לעובר. יש לו זכות מלאה לחיים, בדיוק כמו לכל אחד אחר".

ליאת המשיכה עם ההיריון, ובינואר 2013 נולד לה ילד בריא ויפה, חמוד ומתוק, בלידה מהירה וקלה. "כשהוא יצא נתנו לי להחזיק אותו והמשפט הראשון שאמרתי לו היה: 'הצלתי את החיים שלך".

מתלבטים? רוצים להתייעץ? מחלקת אמ"א תשמח לשמוע מכם. בשמחות תמיד. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il