"הרופאים צעקו עליי: אם לא תעברי הפלה תהיי בסכנה"

היה זה יום שגרתי לגמרי בחייה של עינת ביטון, לפני כארבע וחצי שנים. דבר לא הכין אותה לדרמה שעומדת להתרחש. "הייתי אז בשבוע 21 של ההיריון", היא מספרת, "ופתאום, באמצע העבודה, ירידת מים. ככה, בלי שום התרעה מוקדמת. כמובן שהלכתי למרפאה לבדיקה. הרופא הוא אמר לי מיד: 'את חייבת לרוץ הרגע לבית החולים'. לפי הבעות הפנים שלו הבנתי שאני צריכה לדאוג מאוד, אז עוד לא הבנתי אפילו עד כמה".

כשהגיעה עינת לבית החולים היא התקבלה על ידי הצוות שהיה גם כן מבוהל ולחוץ. היא נבדקה והוכח באופן חד משמעי על ירידת מים, הרופאים אמרו פה אחד: "ההיריון לא יכול להחזיק מעמד במצב כזה, כי העובר לא יכול להתקיים בלי מים. זהו זה, הכל נגמר".

"רק הקב"ה יהיה זה שיעצור את התהליך"

את ההלם הגדול מתקשה עינת לתאר במילים. "לא הצלחתי להגיב, לא הצלחתי לומר כלום. בעלי הגיע גם כן לבית החולים ושנינו ישבנו יחד ובכינו. היה ברור לנו שהכל הסתיים, אבל אז הרופאים המשיכו והסבירו לנו שאני צריכה להיכנס כעת לחדר הניתוח כדי לעבור תהליך של הפסקת הריון. בשלב זה בעלי עצר אותם ואמר להם שעל כזה דבר אנחנו מוכרחים לעשות שאלת רב. לאחר מכן הוא התקשר והתייעץ עם הרב שלנו שהתייעץ עם רבנים נוספים שמבינים בנושאים רפואיים. לאחר מכן הוא פסק באופן חד משמעי שכל עוד יש דופק ותנועות לא עושים שום הפלה. אמרנו את הדברים הללו לרופאים, אבל הם הסתכלו עלינו כאילו היינו משוגעים. רופא אחר רופא ניגש אלינו כדי להסביר לנו עד כמה המצב חמור ועד כמה זה מסוכן. הרופאים הבהירו לנו שברגע שיש ירידת מים יש חשש לזיהום שיסכן את האישה. הם הפחידו אותנו ואיימו עלינו", אך בעלי שהי'ה מצוייד מהרב ומומחי רפואה מטעמו אמר להם – נכון במקרה כזה יש להעניק לאישה אנטיביוטיקה שתעניק התמודדות והגנה בנושא ולכן אנחנו נשארים ומאושפזים בבית חולים על מנת להישמר במעקב צמוד ב'ה.

איך הרגשת עם זה?

"זה היה נורא. הסתובבתי במסדרונות בית החולים כסהרורית עם הידיעה שיש לי בבטן תינוק חי ובועט שלא יכול להחזיק מעמד. בלב שלי רציתי כבר להיכנס לחדר הניתוח הכי מהר, גם פחדתי מהנזק שעלול להיגרם אם אתעכב, אבל בעלי היה מאוד איתן בדעתו. אלו בדיוק היו השלבים הראשונים שבהם התחלנו לחזור בתשובה, ולבעלי הייתה אמונה מאוד-מאוד חזקה. אני זוכרת שהוא ישב אתי על אחד הספסלים במסדרון והסביר לי בצורה הפשוטה ביותר שרק הקב"ה יחליט מה יהיה עם התינוק שלנו, וגם אם הוא יחליט שהתינוק הזה לא יגיע לעולם – אנחנו לא נהיה אלו שנעצור את התהליך. רק הקב"ה בכבודו ובעצמו יעשה את זה".

אשפוז של שלושה חודשים

בשלב הבא אושפזה עינת במחלקה, זאת כאשר הרופאים מסבירים לה כי ברגע שאישה עוברת ירידת מים, אז בתוך 48 שעות אמורים להתפתח צירים. "הייתי בטוחה שזה הולך לקרות בכל רגע", מספרת עינת, "ביקשתי מבעלי שיתקשר לרב ושיספר לו על המצב שבו אנו נמצאים, והרב אמר לו שהכל בסדר, כל עוד יש דופק ותנועות והשגחה אנחנו לא צריכים לחשוש" ולתת את כל מה שניתן על מנת לעצור זיהום וצירים.

אתם מכירים את הרגעים האלו שבהם אתם חשים תחושה של ביטחון? עינת מציינת כי זה בדיוק מה שהיא הרגישה באותם רגעים. "היה ברור לי שאני עושה את הדבר הנכון והטוב ביותר שיכול להיות. הייתי רגועה ומאוד שלמה עם עצמי". אבל זה לא החזיק מעמד לאורך זמן, כי אז הגיעו תוצאות בדיקות הדם, והרופאים שנכנסו לחדר היו חמורי סבר ובישרו על כך שהתגלה זיהום ברמה של דלקת.

עינת מספרת שהיא הייתה חסרת אונים, אבל בעלה אמר לרופאים באופן הכי רגוע ובטוח: "אנחנו לא עושים שום דבר, הרב אמר לנו שלא לעשות". הרופאה ההמומה התפרצה והסבירה שוב ושוב את גודל הסיכון, תוך כדי שהיא מבהירה לו: "אתה מסכן את אשתך".

באותו רגע התקשר הבעל שוב לרב, והרב פסק ואמר לו: "אם כל כך מלחיצים אתכם, אז בזה הרגע תעזבו הכל ותעברו לבית החולים מעיני הישועה. ייתכן שיגידו לכם שם את אותם דברים, אבל מה שבטוח הוא שיהיה שם יותר ערך לחיי אדם".

השעה הייתה שתים עשרה בלילה כאשר עינת ובעלה חתמו על שחרור ונסעו למעייני הישועה … כאשר הגענו למעייני הישועה הכל התחיל להיות הרבה יותר אופטימי. הרופאים היו ממש שליחים טובים. אומנם גם הם הסבירו לנו את כל הסיכונים שעלולים להיות והבהירו שהמצב רציני, אבל אני זוכרת שהייתה גם אחות שנכנסה לחדר ועודדה אותי. היא אמרה שראתה סיפורים דומים עם נשים שהגיעו עם ירידת מים והיו להן ניסים גדולים. "הרגשתי יחס וגישה שונה ופעמה בי אמונה חזקה ביותר שלא ידעתי מעולם שקיימת בי", מספרת עינת, "החלטתי שאני ממשיכה את ההיריון הזה ויהי מה, וברוך ה' הצלחתי למשוך את האשפוז במשך שמונה שבועות, עד לשבוע 29".

"להפיל את התינוק זה פשוט רצח"

במשך כל השבועות האלו מציינת עינת שהיא זכתה לחוויה מעצימה: "שכבתי במשך יותר מחודשיים בעיר שאני לא מכירה, בסביבה לא מוכרת. כל הנשים שהיו אתי במחלקה הגיעו מבני ברק, רק אני הגעתי מחוץ לעיר. למדתי מהן המון, וגם התחזקתי מאוד. למעשה זו הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם החברה החרדית, והכרתי כל כך הרבה נשים נפלאות. צריך גם להבין שהיינו באותו חדר שלוש נשים עם אותו סיפור של ירידת מים מוקדמת וכולנו חיזקנו זו את זו והתחזקנו. הדבר המיוחד הוא שבסופו של דבר כולנו ילדנו תינוקות בריאים לגמרי, שהוכיחו שיש ניסים מעבר לעובדות היבשות שמציגים הרופאים".

בשבוע 29 הודיעו הרופאים לעינת שכבר אי אפשר למשוך עוד, והיא הובאה לחדר לידה, שם ילדה את בנה אמיתי. "אמיתי נולד פג, אבל הוא עבר את תקופת הפגייה בגבורה וכיום הוא ילד מקסים בן ארבע, ובחסדי ה' אין לו שום בעיה התפתחותית והוא מקסים ומפותח ביותר", מציינת עינת בהתרגשות.

וכאשר היא נזכרת במה שעבר עליה כשהגיעה לבית החולים היא אינה יכולה שלא לדמוע: "הפחידו אותי כל כך, אמרו לי שגם אם אצליח למשוך את ההיריון אלד בשבוע מוקדם והילד יהיה עם מומים, והא לא ישמע ולא יראה. אני מסתכלת כעת על הילד המדהים הזה ואומרת לעצמי: אם לא נותנים לכזה ילד את האפשרות להגיע לעולם – זה פשוט רצח".

ומה את יכולה להגיד לנשים אחרות שמגיעות לכזה מצב?

"אני לא פוסקת הלכה לאף אחת, אבל רציתי להביא את הסיפור שלי כדי להעביר את המסר שתמיד, גם במצבים הקשים ביותר יש סיכוי. זה לא אומר שבהכרח הכל יעבור בשלום, אבל כשהציגו בפניי את הדברים בפעם הראשונה – הרופאים בכלל לא נתנו לי להבין שיש סיכוי, והם פשוט הראו לי שיש רק דרך אחת ומוכרחים להפיל את התינוק. חשוב גם להתייעץ עם תלמידי חכמים, עם מי שליבו פועם בו עם רגש לחיים גם כשהחי לא טרם נולד – הוא עדיין חי ויש בו חיים, כמובן להתפלל כמה שיותר ולהאמין שאנו עושים את הדבר הכי טוב והכי נכון לאורך כל הדרך".

ואני ממליצה מאוד ליצור קשר עם ארגון הידברות מח' אמא על מנת לקבל עזרה, הכוונה וסיוע נכון ואדיב בע'ה – פשוט מציל חיים גם שלח העובר וגם של האם.

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il