"חיבקתי את התינוקת שלי וצעקתי: ’תגידו לי שהיא בריאה, רק שהיא בריאה’"

את הרגע שבו עצרה הרופאה את בדיקת האולטרסאונד והודיעה למירית כי העובר שברחמה סובל ככל הנראה ממחלה כלשהי, מירית אזרד לא תשכח לעולם. "זה היה ההיריון החמישי שלי", היא מספרת. "בשבוע 12 הגעתי לרופאה כדי לעבור בדיקת אולטרסאונד רגילה. זוהי רופאה שמלווה אותי בכל ההריונות, והיא זיהתה מיד שיש ממצא בעייתי. היא אמרה לי: 'יש בצקת סביב העובר והמצג לא טוב. נראה שזה עובר חולה שלא מתפתח כמו שצריך'". עוד לפני שמירית הבינה את המשמעות, הרופאה בדקה את העורף של העובר והמליצה לה על בדיקת דם ספציפית לזיהוי תסמונת דאון.

איך הרגשת עם כזו בשורה?

"האמת?" מירית אומרת, "הייתי בהלם. אמא שלי הייתה איתי כשיצאנו מהמרפאה והיא שאלה: 'מה יהיה עכשיו?' ואני, עוד לפני שהספקתי לחשוב, אמרתי לה: 'יהיה מה שה' ירצה'". ומירית מספרת כי היא אכן פנתה לעבור את בדיקת הדם הנדרשת לזיהוי תסמונת דאון.

"למרות שבכל יתר ההריונות עשיתי רק בדיקות אולטרסאונד ולא בדיקות נוספות, כאן ניגשתי בפעם הראשונה לבדיקה הזו, כי הבנתי שהפעם זה נצרך. התשובה על הבדיקה הזו מגיעה לאחר עשרה ימים, ועבורי אלו היו עשרת הימים הארוכים בחיי. היה אצלי רצון חזק כל כך לראות מהפך. רציתי שהניסיון יסתיים מיד אחרי אותם עשרה ימים, שהרופאים יגידו שהם טעו, ועל אף שהאולטרסאונד היה בעייתי, התוצאות תקינות לחלוטין, וזהו זה".

אלא שהדברים לא הסתדרו. לגמרי לא. "התוצאות הגיעו והן היו גרועות מאוד. רופאת הנשים שלי הזמינה אותי אליה ואמרה לי: 'תראי, את כמו הבת שלי, ובמצב הזה אני לא רק ממליצה, אלא גם חושבת לחייב אותך לעשות הפלה'. ואז היא שטחה בפניי את התוצאות, שאומרות שהסיכון הוא מאוד-מאוד מוגבר. התסמונת היא כמעט וודאית ולטענתה של הרופאה אין שום דרך אחרת מלבד הפלה".

החלטתי: "אני לא הולכת יותר לשום בדיקה"

מירית מספרת שהיא יצאה מהפגישה עם הרופאה והייתה מאוד מבולבלת. "לא הבנתי מה מוטל עליי לעשות כעת. ידעתי שאני לא הולכת להפיל את התינוק שלי, אבל לא הייתי מסוגלת לחשוב על כך שייוולד לי ילד פגוע. הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לבעלי, והוא אמר לי בטבעיות ובטון הכי רגוע בעולם: 'את הולכת לרב'". ומירית מציינת כי היא אכן נסעה ישירות מהמרפאה אל הרב שהם נוהגים להתייעץ עמו על כל פרט בחייהם.

"סיפרתי לרב הכל, והוא הקשיב ושמע. הוא הסביר לי באופן חד משמעי שאין שום סיכוי בעולם שהילד הזה לא בריא, ושעליי להמשיך בהריון כרגיל. מספר ימים לאחר מכן גם הלכנו גם לרב דוד בצרי, וגם ממנו קיבלנו תשובה נחרצת: 'הרופאים לא יכולים לדעת כלום. הילד שלכם יהיה בעזרת ה' בריא. רק תאמינו בכך ותתפללו'".

בשלב זה אומרת מירית שהיא קיבלה החלטה – היא כמובן ממשיכה עם ההיריון, אבל מעתה והלאה היא לא עוברת שום בדיקה. "ניסיתי כל הזמן להאמין שיהיה טוב, ולא רציתי להגיע לרופאים שיסבירו לי עד כמה המצב גרוע וידכאו את האמונה שלי", היא מסבירה.

אפשר לשער שעברה עלייך תקופה לא פשוטה...

"בוודאי", היא מסכימה. "אלו היו ימים קשים מאוד. בעלי אופיר דווקא היה רגוע. הוא אדם מאמין ברמה גבוהה והיה ברור לו שאם הרבנים אמרו שיהיה בסדר, אז יהיה בסדר. האמונה שלו הייתה תמימה ומוחלטת, והאמת היא שדי קינאתי בו. כי אני, למרות שהאמנתי ברבנים, עדיין ראיתי מול עיני רוחי המון תחזיות קשות. הראש שלי עבד שעות נוספות ודמיינתי כל הזמן מה יעבור עליי אחרי הלידה. ראיתי את עצמי רצה למכון להתפתחות הילד ולמעקבים, וחשבתי כל הזמן מה אני מסבירה לילדים ומה אני אומרת להם. הגעתי כבר למצב בו שכנעתי את עצמי לאהוב את הילד למרות שהוא יהיה פגוע, וכל הזמן תפסתי את עצמי ואמרתי: 'מה אתך, מירית? הרי הרבנים הבטיחו שיהיה בסדר!' ואז הייתי מתחזקת, אבל אחרי קצת זמן שוב נופלת לייאוש".

החל מחודש שביעי, כפי שמספרת מירית, היא הייתה נכנסת בכל לילה למיטה ומנהלת שיחות עם הקב"ה. "הייתי אומרת לו: 'ריבונו של עולם. עשיתי כל מה שציפית ממני. הבאתי ארבעה ילדים לעולם – אחד אחרי השני, בהריונות קשים בכל פעם מחדש. ואני יודעת דבר אחד - שום דבר לא שלי, אני רק הבייביסיטר שלהם. מגדלת אותם בבטן ואחר כך בעולמך. יש שני רבנים שאמרו שהעובר בריא ושלם, תעשה אותם שליחים נאמנים בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים. ואם תחליט בכל זאת להביא לי ילד מיוחד, אקבל אותו באהבה, אבל תשמור בבקשה על המשפחה שלנו שתהיה שלמה ושמחה, שכולנו נצליח לשמוח ולהמשיך בחיינו".

ואז המיילדת אמרה: "איזו תינוקת יפה"

חודש תשיעי הגיע ומירית מציינת שהיא כבר לא הייתה מסוגלת לשאת עוד את המתח והציפייה. "בשלב זה כבר הייתי חלשה מאוד, לא רק מבחינה נפשית אלא גם פיזית. התקשיתי מאוד לתפקד בבית, ונעזרתי כל הזמן בבעלי ובבני המשפחה שבאו לעזור".

בני המשפחה ידעו על החשד לתסמונת דאון?

"כן, המשפחה שלי ידעה. שיתפתי את ההורים שלי ואת האחים. זה מאוד עזר כי הם תמכו בי כל הזמן והבינו שאני זקוקה לחיזוק מיוחד". בלילות של החודש התשיעי מספרת מירית שהיא גם נתקפה בסיוטים לא מעטים. "בכל לילה הייתי חולמת על הלידה, ראיתי איך שלוקחים ממני את הילד, כי לא רוצים שאני אבהל. חלמתי על כך שאין לו רק תסמונת אלא הוא גם מעוות, יש לו רגל אחת ארוכה ואחת קצרה, או שיש לו רק עין אחת. שלא תשאלו מה ראיתי. בכל בוקר הייתי קמה ושמחה בכך שמדובר רק בחלום".

הימים חלפו והלידה התקיימה ממש בסופו של החודש התשיעי. "הגעתי לבית החולים יחד עם בעלי. ישבנו בהמתנה לחדר לידה ושנינו הרגשנו פשוט מותשים. אחרי חצי שנה של מתח לא רגיל, כשלצד זאת גם היינו מוכרחים להמשיך את החיים, לגדל את הילדים, ללכת לעבודה ולהתנהג כאילו כלום לא קרה. בעלי נזכר לפתע שהרב בצרי הביא לו תפילות מיוחדות שיש לומר כשאשתו נכנסת לחדר לידה, והוא שקע בתפילות האלו. בדיוק באותם רגעים באו להודיע לי על כך שהתפנה חדר לידה עבורי, ואנחנו הזעקנו את אמא שלי ונכנסנו לחדר".

הלידה לא הייתה קצרה וגם לא הייתה פשוטה, אבל מירית מעידה כי הרגע הקשה ביותר בלידה היה כאשר המיילדת הנחתה אותה ללחוץ כמה לחיצות והיא הבינה שבעוד רגע היא עומדת לקבל את התינוק לידיה. "שתי לחיצות והתינוק בחוץ", אמרה לה המיילדת. "בראותם רגעים לא חשבתי על הכאבים", היא מספרת, "רק חשבתי לעצמי: 'איזו מפלצת אני עומדת לקבל'. ריחמתי על אמא שלי שנאלצת לעמוד לידי ולהיות הראשונה שרואה את התינוק שלנו. והנה שתי לחיצות והתינוק כבר בחוץ".

את קריאתה של המיילדת: "מזל טוב, יש לך בת!" מירית אינה מסוגלת לשכוח. "המיילדת מחזיקה את התינוקת בידיים, מסתכלת עליה ואני בוכה, ואמא שלי שואלת: 'נו, הילדה בריאה?' והמיילדת לא אומרת כלום, אלא רק ממלמלת: 'תראו איך שהיא יפה, כמה שהיא יפה'. ואז היא הניחה אותה עליי, ואני לא הייתי מסוגלת להסתכל על הפנים של התינוקת, ביד אחת חיבקתי אותה וביד השנייה כיסיתי את הפנים שלה ורק בכיתי: 'תגידו לי שהיא בריאה, שהיא בריאה'. ואז המיילדת אמרה: 'כן, הילדה בריאה'. ובאותו רגע התפרצנו אמא שלי ואני בבכי חזק. גם בעלי בכה, ואני הסתכלתי על התינוקת והתחלתי לצעוק: 'תודה, תודה ריבון העולמים. אז תגידו לי איך, איך ייתכן שבאולטרסאונד ראו תסמונת? הרי רואים בבירור שאין שום דבר כזה. הילדה כל כך ברורה ונקייה, ברור שהיא בריאה ושלמה'".

ואיזה שם נתתם לתינוקת?

כאן מירית מחייכת. "במשך תקופת ההיריון חיפשנו שם מתאים לבת, שם חזק. חשבנו על המון שמות כמו אמונה או שילת, שאלו ראשי תיבות של 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד', אבל אחרי הלידה החלטנו שהשם המתאים לה ביותר הוא 'אלה' שהמשמעות שלו היא אל-ה'. הרי זה מה שהיה במשך כל החודשים האחרונים. פשוט פנינו אל ה', חיכינו וציפינו לקבל ממנו את הישועה הזו, וברוך ה' גם זכינו וראינו אותה".

על כל זאת ועוד הרבה מיקרים בהם הממסד הרפואי וגם הסביבה הקרובה ובכלל מביאים את האישה ההרה למקומות של תסכול, חששות ועוגמת נפש בהן היא שוקלת על אפשרות של הפסקת הריון – הפלה – כשבטוח לנו שעם יד תומכת ומלווה, עם מילה טובה ובונה, עם ראיה חיובית ונכונה ועם לא מעט ביטחון ואמונה היא הייתה יכולה גם לשמח בהריון והכל יכול להראות אחרת ונכון בע'ה.

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפרטים ויצירת קשר, חינם ללא תשלום: לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il