"יש חשד מובהק שמדובר בסממני גמדות", אמרה הרופאה, ורחמים נשקפו מעיניה

גלית, בת 31, עקבה אחר השבועות המטפסים של ההיריון בדאגה ובציפייה.

"עברתי שתי הפלות טבעיות בין הבן השני לבת שנולדה לאחר מכן, מי שחוותה התמודדות קשה כזו יודעת עד כמה לאחר מכן כל היריון נתפס אחרת לגמרי, את רוצה לדעת שהכל בסדר וחוששת מכל מיחוש ומכל בדיקה שמא הכל יתנפץ.

ומן העבר השני, מתנת החיים נראית בעינייך יקרה פי כמה, כל שבוע שעובר את מודה להשם על מה שנתן לך".

שבועות ההיריון חלפו בשלווה וברגיעה וגלית ניסתה להרגיע את עצמה שהפעם הכל יהיה בסדר ואין מה לדאוג.

עד לבדיקת האולטרה סאונד בשבוע ה-20. "אני זוכרת את המבט הרציני שבו סקרה הרופאה את תוצאות האולטרה סאונד", משחזרת גלית, "היא הסבירה לי שיש פער בין הגדלים של הראש והבטן לגפיים, בהפרש של שבוע.

מה הכוונה? שאלתי בחשש

"כלומר שהראש והבטן גדולים באופן יחסי לגפיים וזה יכול להצביע כל כל מיני מומים", מלמלה אבל מיהרה להרגיע, "אולי זו טעות ויהיה בסדר".

גלית שבה לביתה מודאגת, לא יודעת מה לחשוב ולמה לצפות, בינתיים המשיכה במעקב רפואי, כאשר ההפרש בין הראש והבטן לגפיים ממשיך לגדול, עד כדי פער של שלושה וחצי שבועות.

"זו הייתה תקופה מאוד קשה", היא מתארת, "כמו כל אישה בהיריון, יש את השמחה והציפייה, אבל אליהן התלווה ניגון לא נעים של צלילי אזהרה ופחדים.

בשבוע 39 קיבלתי טלפון מפתיע מהרופאה, כבר כאשר שמעתי את קולה מעבר לקו הבנתי שהיא לא התקשרה כדי לספר לי שהכל טוב, 'מה קרה? תגידי לי', שאלתי לחוצה, 'בואי אליי זו לא שיחה לטלפון', הסבירה, ואני סהרורית ומבולבלת, הסתובבתי בבית מפילה כמעט כל חפץ שנקרה בדרכי, בקושי הצלחתי למצוא את הארנק כדי לצאת מהבית, ברכב לא הייתי מסוגלת לנהוג, לקחתי מונית.

הרופאה קיבלה אותי בחיוך, אבל ראיתי את הרחמים שנשקפו מעיניה.

"מהבדיקות שערכת בפעם האחרונה מסתמנת תמונת מצב לא כל כך טובה", מבטה היה חמור סבר, "הפער בין הראש והבטן לגפיים מדי גדול, יש חשד מובהק שמדובר בסממני גמדות".

"כלומר, התינוק שלי יהיה גמד?…" שאלתי, לא רוצה להאמין שזה קורה לי, שזה הגורל של הוולד שכל כך ציפיתי לו.

"אהממ…" היא כחכחה קלות, והישירה מבט, "במצבים כאלו, אפשר גם לשקול הפסקת היריון, את יודעת, לגדל ילד עם מום כה קשה, זה לא פשוט, לא עבורו ולא עבורך. כדאי שתשקלי זאת היטב, כי עדיין יש אפשרות לסיים".

ואם לא די בכך, סיימה בברכה, "ונקווה שההיריון הבא יהיה תקין והכל יהיה בסדר".

רציתי לצרוח עליה, לנער אותה בתוך הכיסא בו היא ישובה בנוחות, איך היא מעזה לדבר איתי על ההיריון הזה, על הילד שאמור להיות לי, כאילו הוא כבר שייך לעבר ואפשר לעבור ביעף, להיריון הבא?! איך היא מסוגלת להציע לי הפסקת היריון ועוד בשלב כה מתקדם, ימים ספורים לפני המועד בו אני אמורה ללדת?!

"אם תרצי, יש בדיקות נוספות שניתן לערוך, לפני ההחלטה הסופית אם לסיים" הציעה.

"לא, אני לא רוצה לערוך אף בדיקה נוספת", סיננתי, "ואני לא מתכוונת להפסיק את ההיריון הזה, בשום אופן".

כנראה לרופאה שלי יש לב, כי בחיוך שהשיבה לי, הרגשתי שהיא בכל זאת מבינה שאמא לא יכולה להיפרד בקלות כזו מהתינוק שעומד להיות לה, אפילו אם הוא עלול להיות בעל מום".

ההחלטה הייתה נחושה, אבל הימים הבאים חלפו על גלית, בחששות כבדים.

"בכיתי כל הזמן, בעיני רוחי כבר ראיתי את התסריטים הכי שחורים, מסכן הילד, מי יודע כמה הוא יסבול בעתיד, איזה גורל עגום מצפה לו, חששתי גם מהתגובות של ילדיי ושל שאר בני משפחתי. בקושי הייתי מסוגלת לעשות משהו, לא לעבוד, לא לתפקד בבית, בקושי אכלתי, בלילות התהפכתי מצד לצד.

לאחר יומיים בעלי אמר שאי אפשר להמשיך כך, ניסע אל הרב אלבז ונקבל ממנו ברכה".

ביחד עם בעלה הגיעה גלית אל הרב אלבז ששמע את הנתונים ולא התרשם כלל, "בעזרת השם את תלדי תינוק בריא, עודד אותי, הרופאים אינם נביאים, במקרים רבים הם טועים וגם מטעים, תמשיכי הלאה ותהיי חזקה".

"ובכל זאת, אם באמת יוולד לי ילד בעל מום?" פרצתי בבכי.

"אם חס וחלילה זה יקרה" הרב השיב בקול אוהד, "תדעי שזה התפקיד שהשם נתן לך".

עם המילים האלו, גלית שבה לביתה.

"אי הוודאות עדיין הייתה באופק, לא ידעתי מה מחכה לי בהמשך הדרך, אבל הדברים של הרב עודדו וחיזקו אותי. התפללתי לקב"ה שיחולל נס, שהתינוק יוולד בריא ומבטיחה שגם אם יקרה אחרת, אני כאן בתפקיד שהוא מטיל עלי.

חלפו כמה ימים והחלו הצירים, ידעתי שזהו אין לאן לברוח, עכשיו עלי להתמודד מול מה שהשם ייתן לי.

צוות בית החולים כבר היה מעודכן בתיק הרפואי, סביבי הנושא דובר שוב ושוב, כאשר כולם דרוכים לקראת הלידה, אני עצמי תחת צירי הלידה החזקים ידעתי שהדבר שהכי צריך עכשיו זה תפילות ותפילות ועוד תפילות, לבקש רחמי שמיים, עלי ועל התינוק.

ואז הגיע הרגע, שהתינוק יצא לאוויר העולם, בקול יבבה.

פחדתי אפילו לפקוח את העיניים, פחדתי לראות, פחדתי לשמוע, אבל המיילדת אמרה בקול רך וחם: "איזה תינוק חמוד ובריא!"

באמת? התקשיתי להאמין ובהדרגה פקחתי את עיני וראיתי אותו, הוא נראה מתוק וכל כך רגיל, הרחק מהתיאורים המפחידים שהכינו אותי אליהם.

"הוא באמת בריא? הוא לא גמד?" שאלתי.

"לדעתי כן, אבל אני לא רופאה ולא יכולה לומר בבירור", המיילדת העדיפה לסייג את דבריה, "עוד מעט יבוא רופא ילדים ויבדוק אותו".

נשמתי עמוק מרוב חשש בקושי מרגישה את הכאבים שלאחר הלידה, מצפה לראות מה יאמר הרופא, לדעת שבאמת הכל בסדר. תוך זמן קצר הוא הגיע, בחן ובדק את התינוק ואמר בחיוך "בשביל מה קראתם לי?… הכל מצוין".

המיילדת הניחה את התינוק בחיקי, חיבקתי אותו, "אתה שלי" אמרתי בלי קול, "הייתי מוכנה לכל דבר, לכל מצב ואני שמחה שאתה בריא, אבל לא משנה מה אתה שלי".

כיום התינוק כבר בן חודשיים וכל הבדיקות שהוא עבר היו תקינות לחלוטין ברוך ד'.

"אבל החרדה עדיין לא חלפה לגמרי", מודה גלית, "הלב קצת דואג, פה ושם בוחנת אותו, את הראש, הרגליים, הידיים והאם באמת הכל בסדר?…אבל כן. הוא תינוק בריא לחלוטין, בלי כל מום והאמת, שהוא נראה לי קצת גבוה לגילו…" היא מצטחקת.

לגלית חשוב לומר לכל אישה שעומדת במצב דומה: "זה מלחיץ ומפחיד לשמוע מהרופאים שאולי יש מומים בעובר, מי כמוני יודעת. אבל חשוב שתדענה, שרב הנסתר על הגלוי. נכון, יש לרופאים מכשור חדשני, נכון, יודעים היום הרבה יותר דברים ממה שידעו בעבר. אבל אי אפשר לדעת באופן וודאי, מה באמת מתחולל ברחם ולכן יש לקחת את דברי הרופאים בערבון מוגבל.

מלבד זאת, כל עוד העובר ברחם, להרבות בתפילות, יכולים להתחולל נסים.

אל תתנו לרופאים להשחיר לכן את התקוות.

היא מוסיפה: "וגם במקרה שאכן התינוק עם מום, האם זו סיבה לוותר עליו? אם אנחנו רואים אדם ברחוב, הסובל ממומים, האם נשקול חלילה להרגו? ההיפך, נרחם ונחמול.  במה העובר שונה ממנו? גם בו יש נשמת חיים, לא נהיה במקום הקב"ה שחלילה נחליט מי ימות ומי יחיה ובפרט כאשר מדובר בילד שלנו, בוודאי שנחמול עליו.

ולכל מי שתוהה מה הייתי אומרת אילו הסוף של הסיפור שלי היה שונה, אז ברור לי שלא הייתי מתחרטת לעולם על כך שבחרתי להביא את הילד שלי לעולם".

לאחר יומיים ראינו וחוינו את יד ה' ואת הנס הגדול שה' עשה איתנו וההוכחה הגדולה מכל שלרופא ניתנה הרשות לרפא, אבל הקב"ה הוא רופא כל בשר ומפליא לעשות.

נולד לנו ילדנו הרביעי ילד מתוק בריא ושלם.

תודה לבורא עולם! 

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפרטים ויצירת קשר, חינם ללא תשלום: לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il