מקנאה בבעלי

אני סובלת מחרדות. אצלי – החרדות מתמקדות, שהנה יכול לקרות משהו, אסון, או ח"ו חולי, או להשתתף בהלוויה רח"ל, או ללכת למקום שיש הרבה אנשים, או להיתקע בפקק לכמה שעות. כיצד מטפלים בנושא?

יש להבחין בין פחדים מדברים ממשיים, כגון פחד מכלב או פחד גבהים, לבין חרדות – השייכות לתחום הדמיוני ולרוב אין להן אחיזה במציאות. התת-מודע האחראי על תפקוד המוח אינו מבחין בין מציאות לדמיון, ולכן החרדות הופכות למציאותיות, עד שהלוקה בהן סובל מכשל תפקודי יומיומי בכל מערכות חייו.

בטיפול אנו מבקשים למצוא מכנה משותף בין כלל מוקדי החרדה, לחשוף את ההתניה שהמוח יצר בין גירוי לתגובה ולבטלה.

הנחת היסוד ב-NLP היא שהמוח קולט אירוע חיצוני המשמש כמידע המתורגם לתמונות ולסמלים הנשמרים כתבנית בתת-מודע ונקשר למידע קדום יותר. יחד עם המידע שתורגם נשמרת גם החוויה הראשונית, וזו עולה מאליה בכל פעם שיש אירוע הדומה במתכונתו לאירוע הראשוני. בשל כך, מועברת החוויה בצורה אוטומטית ומשפיעה על המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלנו שלא תמיד תואמות את המציאות האובייקטיבית.

הקשר בין אירוע לחוויה נעשה מאליו ונשמר למטרות הגנה, אך כאשר הקשרים שנוצרו משבשים את תפקודנו היומיומי, אנו נדרשים לשינוי בדפוסי המנגנון.

שיטת ה-NLP מרבה להשתמש בטכניקות של שינוי חוויה וזיכרון (neuro programing), המבוססות על עיצוב ושחזור פנימי של חוויות חיצוניות בעבר, כך שהדבר יגרום לשינוי המשמעות בזיכרון וממילא יוענק טעם חדש לחוויה. מעתה, בכל פעם שהמוח יתקל באירוע דומה לחוויה ששונתה הוא יגיב באופן רגוע ושליו הרבה יותר.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

בתנו בת ה-16 עסוקה רב היום בקשרים ובשיחות עם חברות (נערות טובות). אנו בתור הורים תוהים האם זה בריא, שהיא עסוקה מאד בחברה, לעומת זמן איכות מועט איתנו – ההורים.

בגיל ההתבגרות חשים המתבגרים כי הם אינם ילדים, אך גם אינם מבוגרים. בקרב בני גילם מתאפשר להם להרגיש שייכות. לחברות יש ערכים, מטרות, סגנון חיים והתנהגויות דומות.

הנערות מחקות זו את זו בחיצוניות ובסגנון הדיבור, והדבר מקנה להן ביטחון ותחושה שהן חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. הן מקבלות תמיכה חברתית שחשובה בגיל זה. הן חולקות בעיות דומות ומגלות הבנה הדדית.

ע"י השוואות/דמיון/שוני ומשוב על התנהגויות, למתבגרת מתאפשר לבחון את עצמה ולגבש זהות אישית נפרדת.

בשל היכולת הגדלה להבנה הדדית אמיתית, מתבגרים מעוניינים ביצירת קשרים קרובים עם חברים ושותפות בהתנסויות ובחוויות. הרצון בחשיפה עצמית מסביר את השעות הרבות שמבלים מתבגרים בשיחות. שיחות אילו מעמיקות את הקשר והחברות.

למרות החלק החברתי החשוב, השפעתם של ההורים על תהליך ההתבגרות רבה ומשמעותית,  אעפ"י שההורים נתקלים בעימותים מצד ילדיהם המתבגרים, עליהם להבין כי ילדיהם עוברים בתקופה זו תהליך בריא של היפרדות, שבו המתבגר יוצר זהות נפרדת ומתחשל ליציאה לחיים. כאשר ההורים מזהים את הצורך של המתבגר בתמיכה והגנה, הם יוכלו לסייע לו בתהליך המורכב בחכמה, בתוך מרחב אוהב ומגן.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

בעלי ואני שנינו עובדי הוראה,  אנחנו עובדים אפילו תחת אותה רשת. בעלי מורה מוערך מאד, וגם אני. אף שגם אני מוערכת, אני מרגישה תמיד שבעלי מצליח יותר ממני. הוא משתלט על הכיתה הרבה יותר טוב, והוא גם אהוב מאוד בקרב התלמידים. אני מנסה להסביר לעצמי מה גורם לי להרגשה לא טובה כשאני שומעת מחמאות עליו, ומגלה, לצערי, שאני פשוט מקנאה. אני מרגישה רע עם זה, ושואלת את עצמי איך אני יכולה לקנא בבעלי? האם יש מציאות כזו של קנאה בבעל? האם זה דבר רווח?

רגש הקנאה הוא רגש קיים. אנשים מקנאים בחבריהם, בבן זוגם, בשכן מלמעלה ובאח המוצלח. העבודה היא לגרום לכך שהקנאה לא תביא אותנו לעשיית רע.

את מרגישה שאת מקנאה בבעלך? למדי את עצמך לראות בו את היופי ואת התרומה שלו לך ולמשפחתך. תני לאהבה שבך להוליך את החיים הזוגיים שלכם, ולא לקנאה.

לא תוכלי לכבות לגמרי את הקנאה, אבל אם תנהגי באופן מקרב ואוהב – הקנאה תתגמד. אם תובילי אותה למקומות אחרים, היא גם יכולה להוביל אותך להצלחה רבה יותר, ללמידה משמעותית מהבעל ולסוג של "קנאת סופרים".

יחד עם זאת, לעיתים רגש הקנאה בוער מכיוון שאת מרגישה שאחרים זוכים במיוחדות שבבעלך, ולא את. לצורך כך דאגי שיהיו לבעלך מספיק הזדמנויות להוכיח את עצמו גם בבית. זאת הוא יעשה רק במקרה שתדעי להוקיר אותו כפי שאחרים מוקירים אותו, לשבח אותו ולהראות לו את הערכתך, כי זה כנראה מה שהוא מוצא בחוץ.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות