סיון רהב מאיר מפיקה תובנות ארציות מהבחירות המקומיות

1. באחת בלילה, במהלך השידור החי של הבחירות המקומיות, אמר לי ח"כ איתן כבל: "תם עידן. תמיכה של המפלגות ואפילו של ראש הממשלה, לא משפיעה על הבוחרים. אין קשר בין הפוליטיקה הארצית למקומית, וטוב שכך". אני רוצה לנסח את המשפט הזה הפוך: אולי הפוליטיקה הארצית לא משפיעה הרבה על המקומית, אבל הלוואי שהמקומית תשפיע יותר על הארצית. הרי מה למדנו השבוע?

• ראינו שאפשר לנצח ממסד ותיק וחזק באמונה ובנחישות. שאם ראש העיר לא טוב, פשוט מחליפים אותו. עם כל הציניות כלפי המערכת הפוליטית, הרבה אכפתיות ואנרגיות חיוביות של גברים ונשים באו לידי ביטוי השבוע, אפילו אצל המפסידים (למשל בראיונות ההפסד של אסף זמיר בת"א.)
• נוצרו פה קואליציות מרתקות. תעמולה אנטי־חרדית ואנטי־ערבית זכתה להמון תשומת לב תקשורתית, אבל לא הביאה להצלחה מסחררת בקלפי. וממש באותו זמן, מתחת לרדאר, נכרתו בריתות עומק ורוחב משמעותיות. מספיק לראות את הקואליציה החרדית־חילונית־ימנית־שמאלנית סביב עינת קליש־רותם בחיפה, או לראות את אנשי הליכוד, העבודה והבית היהודי שהמליכו שוב את אלון דוידי הפופולרי בשדרות.
• למדנו שהרבה ישראלים כה מרוצים מראש העיר הנוכחי שלהם, עד כדי כך שאיש לא רץ נגדו. זה קרה באבן יהודה, גבעתיים, מבשרת ציון, מודיעין־מכבים־רעות, מעלה אדומים, נחל שורק וביישובים נוספים. שווה לשים לב לרחובות, שם ראש העיר הוא ח"כ לשעבר של ש"ס, רחמים מלול, שמוכיח שאפשר להיות ראש עיר חרדי אהוב ולא סקטוריאלי.
• הסיבוב הראשון בירושלים היה מכובד, סובלני, אפילו מרגש. אלקין, ברקוביץ, דייטש וליאון חרשו את העיר בפאנלים משותפים כמו להקה מבוקשת במיוחד, בשיח פתוח ומלא כנות, בלי קרבות בין המגזרים. לפני כמה ימים, בחוג בית, ניסו כמה מהנוכחים למשוך את אלקין להגיד משהו אנטי־חרדי. "התפקיד שלי הוא לא שנריב כולנו על אותה עוגה", ענה. "התפקיד שלי הוא להגדיל את העוגה עבור כולם". זו הייתה בדיוק הטקטיקה של עליזה בלוך בבית־שמש. לא להצית מלחמות דת בעיר אלא להבטיח מקצוענות לטובת כלל הציבור. וברקוביץ? "אני לא מועמד החילונים", אמר במפגשים עם חרדים, "אני מועמד הירושלמים". חבל שאי־אפשר להמשיך במפגשים האלה אחרי הבחירות.
• יוסי דייטש, למשל, לא ניצח בקלפי, אבל ניצח בשיח האותנטי שיצר. הוא עצמו אמר לי השבוע כמה נהנה מהמסע הסוציולוגי הזה, שניפץ המון סטיגמות בשני הצדדים. "אני כאן כדי להסיר את כל המחיצות והסטריאוטיפים," הצהיר בשידור הפייסבוק החי שעשה משוק מחנה יהודה, "אני רוצה להוכיח שיהודי חרדי יכול לשמש גשר". במפגש עם בני נוער בנחלאות שמעתי אותו אומר, אחרי שהקהל התלונן על תדירות קווי הלילה: "אני מכבד את אורח החיים שלכם ולא אתן לפגוע בכם, אתם צריכים להרגיש פה רצויים".

איפה השיח של לפיד ושל ליצמן, ואיפה השיח של ברקוביץ ושל דייטש? יש לפוליטיקה הארצית מה ללמוד.

2. שוב יום רבין הפך ליום המריבה על איך צריך להיראות יום רבין. והשנה בתפריט: דיונים מהבוידעם על אבישי רביב, עימות בין הנכדה נעה רוטמן לבין נתניהו, וכמובן מחלוקת על אופי העצרת בכיכר. אפשר גם אחרת. הרב אלי סקורי מטירת־כרמל שלח לי השבוע מייל: "בעקבות הפולמוס הקבוע שבו מאשימים את הימין והדתיים ברצח, הראה לי ידידי הרצל לוסקי התכתבות בינו לבין רחל רבין־יעקב, אחותו של ראש הממשלה המנוח. לדעתי יש לנו מה ללמוד משניהם".

וכך כתב הרצל לאחותו של רבין, אחרי הנאום שלה במלאת שנה לרצח: "אני מודה לך על המילים הנפלאות אשר אמרת בערב הזיכרון על 'הבן המוצלח ביותר של עמנו' בדור האחרון. מילים אלה גרמו לי לבכות בפעם השנייה מזה שנה על אחיך אהובך. הפעם הראשונה הייתה עת שמעתי במוצאי שבת על הרצח המתועב. אני שייך לאותו מחנה שבמשך שנה מאשימים אותו כמעין שותף לרצח. אני כבן  60, עליתי לפני 40 שנה ממרוקו. אני מצטער שבמקום להתאבל בדרכי, נאלצתי לדחות את ההתקפות נגדי. אי לכך אני מודה לך שבדברייך האשמת רוצח מתועב, ולא הזכרת מחנה של 'כיפות סרוגות' כפי שעושים רבים וטובים אחרים. במשפחתי, אשתי הדליקה נר זיכרון והזכרנו אותו בדרכנו. הזכרנו את הדברים הגדולים אשר עשה למען עמנו, שגם את הזכרת בחן המיוחד שלך. תודה שאיפשרת לי לבכות יחד איתך. מי ייתן וכל עמנו יחד יתאחד, והשנאה תחלוף מעל עמנו, ובכוחות משותפים נתגבר בעזרת השם על כל מכאובינו כעם שחזר למולדת, על מנת לא לחזור לעולם אל הגלות הארורה. בברכה, הרצל לוסקי".

כעבור כמה ימים ענתה רחל בכתב יד: "להרצל שלום רב. קיבלתי את מכתבך והוא גרם לי להתרגשות מאדם כמוך, 'הרחוק מהמחנה שלי' כפי שהתבטאת, שמצא לנכון לכתוב לי ועוד מילים כה חמות היוצאות מן הלב וכמובן שחודרות ללב. נדמה לי שיש כל כך הרבה משותף לכולנו, החיים בארץ שלנו, אוהבים אותה, רוצים לבנות בה ולחיות במדינה טובה וצודקת, פורחת וקולטת עלייה מכל רחבי העולם. אני יודעת שרבים בעם העריכו ואהבו את יצחק אחי, גם אם לא הסכימו לדעותיו הפוליטיות. היריות שנורו בכיכר בלב תל־אביב בראש הממשלה הנבחר זעזעו, פגעו ופצעו רבים־רבים שהביעו את כאבם איש־איש בדרכו. כמי שעוסקת בחינוך עשרות שנים אני מודעת לכך שהשנאה מצמיחה רק דברים רעים, ולכן חשוב לכולנו לטפח ולזכור את דברי הלל הזקן 'ואהבת לרעך כמוך'. ושוב תודה על המילים החמות שלך, רחל רבין־יעקב".

הרצל לוסקי הוא היום בן 82, ועדיין עובד בבית הדפוס הקטן שלו בטירת־כרמל. רחל רבין־יעקב בת 93, קיבוצניקית ממנרה. מאוחר מדי לקרוא לשניהם לדבר בכיכר?

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".