תקוע בפקק תנועה? נצל את הזמן לחשוב אחרת! 5 נקודות למחשבה

איך לומדים שפה... מתינוק בן שנה!

כשביקרתי לאחרונה עם בתי הקטנה בגן המשחקים, היה בגן אב ממוצא סיני, שניגש לבתו והחל לשוחח איתה: "קצ'ינג צ'ינצין חואאאססן..." - האב דיבר איתה בשפה הסינית! התפלאתי מאד לראות ילדה בת 3 לערך מנהלת שיחה שוטפת עם אביה באחת השפות המורכבות ביותר, בקלילות ובטבעיות.

לפתע הבנתי כי בעינינו זה מובן מאליו, שילדינו הקטנטנים לומדים שפה ומנהלים אתנו שיחה קולחת כבר בגיל שנתיים-שלוש! אם תחשבו על זה, לרכוש שפה בגיל שנתיים זו תופעה מדהימה ומופלאה. בכלל, למידה של שפה חדשה היא משימה לא פשוטה: צריך לְשַׁנֵּן מילים עד שלומדים להגות אותן כמו שצריך, ולפעמים זה קשה ומבלבל. צריך לצרף מילים למשפטים ולהכיר את המבנים התחביריים ואת כללי הדקדוק...

אדם בוגר, גאון שככל שיהיה, יתקשה ברכישת שפה חדשה בצורה מושלמת כשפת אם. יחד עם זאת, למרבה הפלא,  פעוטות בני שנתיים יכולים לעשות זאת בכל שפה שהיא, אף המורכבת ביותר, במהירות וביעילות. בגיל שישה חודשים הם מסוגלים ללמוד את הצלילים שמרכיבים את המילים בעברית. בגיל שלוש, פעוטות מסוגלים לשוחח עם הורים, חברים וזרים.

איך זה יכול להיות? זה נוגד את ההיגיון!

לילדים קטנים יש כשרון מדהים וחולף: היכולת לשלוט בשפה במהירות. רוב התינוקות קולטים את השפה בלי עזרה או הוראות, בזכות מנגנון מיוחד הנמצא במוח של כל אחד ואחת מאיתנו, וגם - באמצעות למידה וחיקוי של הסביבה הקרובה.

גם אחרי שנים רבות של מחקר על התפתחות ילדים, עדיין מפליאה היכולת שלהם לעבור מקשקוש אקראי למילים ולמשפטים שלמים בתוך שנים ספורות, שליטה שנרכשת מהר יותר מכל כישור מורכב אחר במשך החיים.

במחצית השנייה של שנת החיים הראשונה נפתחת "דלת מסתורית" במוחם של הילדים: הם נכנסים ל"שלב רגיש", כפי שמכנים זאת חוקרי המוח, שבמהלכו המוח הצעיר מוכן לקלוט באורח פלא את השפה.

כדי ללמוד לדבר, התינוקות צריכים לדעת אילו פונמות יוצרות את המילים שהם שומעים סביבם. משימה זו מחייבת יכולת מופלאה של זיהוי של הבדלים דקים בצלילים המדוברים, כדי ללמוד לדבר בשפת אם.

מי אחראי על יצירת מנגנון מופלא זה, שאחראי על קליטת שפה, קשה ככל שתהיה אצל תינוקות? מדוע אנשים בוגרים ומשכילים אינם יכולים ללמוד שפה חדשה במהירות, בקלות וביעילות כמו פעוט בן שנתיים?

איפה ההיגיון?

יש החושבים כי התורה נכתבה על ידי בן אדם.

נניח... אך יש משהו שלא ברור לי: מי שיתבונן בתורה, יגלה שכ-80% ממצוות התורה אינן מובנות בשכל האנושי, ואף ניתן לומר שהן מנוגדות להיגיון האנושי.

עכשיו, נניח שהיה בעבר אדם נוֹכֵל, שמתוך תאוות שלטון עמד וזייף ספר, וטען טענה שקרית שבורא העולם נתן לו את הספר (כמו מוחמד ועוד אלפי אנשים כמותו). בוודאי תסכימו איתי, שהדבר הראשון שהוא היה עושה, זה לא לכתוב יותר מדי חוקים בספר שהוא כתב: "למה להטריח את האומה כולה ב-613 חוקים? הם ישנאו אותי! אביא להם 5-10 חוקים וזה מספיק!"...

יתירה מכך, הוא יוודא שאותם 5-10 חוקים שהוא המציא – יהיו הגיוניים, חוקים שחברה מתוקנת זקוקה להם, חוקים שכולם מבינים ועשויים להזדהות עמהם, כמו "לא לרצוח" ו"לא לגנוב", ובכך ישמעו בקולו.

לכן, לא ברור לי איזה אדם שפוי ובר-דעת ימציא 613 חוקים והגבלות, שרובן מנוגדים לשכל האנושי וגורמים להתנגדות גדולה בקרב האנשים? איזה אדם ימציא מצווה לקרצף את הבית בתאריך מסוים בשנה, ושלא יהיה בו אף פירור לחם במשך שבוע ימים, כי אם יהיה, תקבלו עונש! הרי איך כולם יגיבו: "חביבי, יש בית חולים לחולי נפש מעבר לכביש!... מה נפלת עלינו? מאיפה המצאת את החוק ההזוי הזה?".

מי ימציא מצווה, המורה לשחוט כבש על המזבח ולהזות את דמו?... אף אדם לא יבין את ההיגיון שבכך! הם יגידו "לא חבל על הכסף? ומה כבר עשה לו הכבש?". איזה אדם היה ממציא את החובה לקחת 4 מינים של צומח (ארבעת המינים) ולנענע אותם לארבעה כיוונים? או – לקשור רצועות עור על היד (תפילין)? ועוד. מה כולם היו אומרים אילו שמעו על חוקים אלו? – "השתגע הבחור"!...

יש עוד הרבה דוגמאות כאלו.

מי שפיקח מבין, ששום אדם לא היה ממציא את הדברים האלה, כי אין לו בזה שום עניין, אינו מרוויח מזה דבר, אלא רק מפסיד, וכל עוד הוא חי, אנשים יתמרדו נגדו!

אם נתבונן, נגיע למסקנה שרק אירוע גדול ומשמעותי – כמו התגלות אלוקית לעם שלם – יכול לגרום לעם שלם להסכים ולקחת על עצמו חובות רבות, המנוגדות לשכל האנושי, כגון לעשות ברית מילה לתינוק בן 8 ימים, עם מי להתחתן, מה לאכול ומה לא לאכול, שמירת שבת, טהרת המשפחה. שהרי ללא אירוע גדול, משמעותי ועוצמתי שכזה, שחדר ללבבות של עם שלם, אף עם לא היה מוכן לקבל על עצמו כל כך הרבה הגבלות, ובצדק...

אגב, טענת הנקודה באה היטב לידי ביטוי באסלאם ובנצרות, והיא מוכיחה שאדם המציא דתות אלו ולא בורא עולם. בנצרות אין מצוות. תאמין בלב – וזכית לעולם הבא. בקוראן יש רק חמש "מצוות", שכולן הגיוניות ומתקבלות על השכל האנושי (מצוות שַׁהאדה - אמונה באל אחד ובמוחמד שליחו, תפילה, צדקה, צום רמאדן ועלייה לרגל למכה – אלחג').

"פקקים" בדרך לעבודה

הבוקר, בדרכי לעבודה לכיוון גבעת שאול בירושלים, עמדתי בפקק במשך דקות ארוכות, כאשר בכביש הנגדי חלפו על פניי אינספור רכבים, רכב ועוד רכב....

לכאורה תמונת בוקר סתמית, אבל בעוד אני עומד בפקק, התבוננתי בתנועה המהירה במסלול הנגדי ופתאום חשבתי לעצמי: ישתבח שמו לעד! כמה אנשים זכו לקום בבוקר! כמה אנשים רואים, שומעים ומניעים את גפיהם לצורך הנעת הרכב... כה רבים זכו לכך שיש רכב ברשותם ואינם נוסעים באוטובוס או צועדים ברגל בחום... כה רבים זכו לפרנסה, למקום עבודה... שמחתי לראות שלאינספור נהגים יש סיבה לקום בבוקר!

חברים, ראייתנו ממוקדת לעתים קרובות רק במה שחסר ובמה שאיננו. התרגלנו לראות בכל עניין שהוא את הצד השלילי, עד שאין אנו מבחינים כלל בצד החיובי, וכך אנו שרויים תדיר בעצב רב.

אין ספק, שלעמוד בפקק זו חוויה בלתי נעימה, אבל מדוע אנו רק רואים את מה שחסר? עלינו ללמוד למצוא את הטוב בכל סיטואציה. זוהי בדיוק עבודת ה' – בכל מצב שנראה לנו לכאורה רע, עלינו להתבונן כמה חסד ה' עושה עמנו - בדיוק באותה סיטואציה!

מה אגיד לכם, אחרי תובנות חשובות אלו על הבוקר, מי זוכר את הפקק שהייתי בו?:-)

קובייה בנפח של 15 סמ"ק

אילו ביקש מהנדס ליצור מכשיר הדומה לאוזן, היה עליו לדחוס לתוך קובייה בנפח של 15 סמ"ק לערך, מערכת קולית הכוללת מתאם עכבות, מפרד מכאני רחב-טווח, יחידה ניידת להגברה ותמסורת, מתמר רב-ערוצי להפיכת אנרגיה מכאנית לאנרגיה חשמלית, מערכת לשמירה על שיווי-משקל הידראולי מעודן ומערכת תקשורת פנימית דו-כיוונית.

אף אם היה המהנדס שלנו מצליח לבצע נס זה של הזערה, עדיין היה רחוק מרחק רב מן הביצועים המופלאים של האוזן.

האוזן יכולה להתכוון כך, שתשמע בקצה האחד של התחום שלה את היבבה הנמוכה של צופר ערפל ובקצה האחר - את היללה הנוקבת של מנוע סילון.

היא מסוגלת לעשות את האבחנה הדקה בין המנגינות הבוקעות מן הנבלים והכינורות של תזמורת סימפונית.

היא יכולה להתעלם מכל ההמולה של מסיבת קוקטייל ולהתרכז רק בקול מוכר אחד.

אפילו בזמן השינה יכולה האוזן לתפקד ביעילות בל-תיאמן: הואיל והמוח מסוגל לפרש ולברור אותות המועברים אליו על ידי האוזן, יכול אדם לישון היטב בתוך שאון של כביש סואן וצלילים צורמים הבוקעים מן הטלוויזיה של השכנים, אך לזנק מתוך המיטה בהישמע צלצולו העדין של שעון מעורר.

האוזן, יצירת מופת הנדסית! מבין כל איברי הגוף רק מעטים משתווים לאוזן בביצועים המופלאים בתוך מרחב כה קטן... אין ספק, גודל היצירה מעיד על גדלות היוצר - ישתבח שמו לעד!

"נמצא שלד בן 3 מיליון שנה..."

שיטות התארוך של שכבות מאובנים, סלעים ושלדים מוצגות בבתי-ספר ובספרי הלימוד כעובדה. כך לדוגמה, נאמר באנציקלופדיות, בכתבות ובתוכניות מדע: "הדינוזאורים חיו לפני 65 מיליון שנה", או "נמצא שלד בן 3 מיליון שנה!".

הציבור, כמובן, מאמין להם בצורה עיוורת.

רק מעטים שואלים את עצמם: רגע אחד, איך בעצם יכולים מדענים לדעת בן כמה שנים הוא שלד או אבן שנמצאו באדמה? האם הם היו שם וספרו את השנים? האם ניתן לראות הבדל בין סלע זקן לסלע צעיר? האם כתוב תאריך על כל אבן?...

כעת נסביר כיצד בדיוק מחליטים מדענים מהו גילו של סלע או של מאובן. זה מתחיל ממדע עובדתי, וממשיך לפסבדו-מדע.

בסלעים ובמאובנים נמצאות כמויות שונות של חומרים רדיואקטיביים, ומדענים צופים בקצב ההתפרקות של חומרים רדיואקטיביים אלה בהווה – עד כאן זוהי עובדה. אך מנקודה זו והלאה עוסקים ה"מדענים" במשחק הניחושים.

ה"מדען" מוצא במאובן כמות מסוימת של פחמן-14, הוא משער כמה פחמן-14 היה בהתחלה, ולפי קצב ההתפרקות של הפחמן בהווה קובע המדען, שהמאובן הוא בן מיליוני שנים!

הטעות הקשה ביותר של ה"מדענים" היא, כאשר הם מתארכים על פי שיטה זו לגילאים של עשרות אלפי שנים. במקרים כאלו ניתן לדעת בוודאות שלא מדובר במדע אלא בדמיון. בעוד שהשיטה (פחמן 14) היא פחות או יותר מדויקת לתארוך של אלפי שנים בודדות, היא אינה מדויקת בכלל בגילאים גבוהים של עשרות אלפי שנים (זמן מחצית החיים של פחמן 14 הוא כ-5000  שנה, וגם זה לא בטוח).

טעות נוספת היא בתארוך של מיליוני שנים, הנעשית באמצעות שיטות סטטיסטיות לתארוך תקופות קדומות – אקסטרפולציה – טכניקה לחיזוי גיל העולם, שיסודה בטעות המערערת את כל תהליך המדידה.

למה הדבר דומה? לתהליך ההתפתחות של ילד: נמצא, כי ילד ממוצע בשנותיו הראשונות צומח לגובה בקצב של 12.5 סנטימטר בשנה. האם יהיה זה הגיוני להניח שעד גיל 40 יגיע הילד לגובה של ג'ירפה? מובן שלא, כי קצב הגדילה של יצורים חיים משתנה.                              

אם כך, כיצד בדיוק יכולים "מדענים" לקבוע את גילו של עץ, כשהם אינם יודעים באיזה קצב גדלו הטבעות של העץ? אולי בצעירותו צמחו טבעות במהירות, ולעת זקנתו באיטיות? האם איש מהם לא חשב על כך?

שיטות התארוך שבהן הם משתמשים מבוססות על תיאוריות ועל השערות, ולא על עובדות מוכחות.

למעשה, ה"מדענים" בסך הכול משערים את גילם של סלעים ושל מאובנים על פי קצב של תהליכים המתרחשים בהווה. לשם כך הם צריכים לשער את כמות החומרים ההתחלתית, להניח שקצב התהליכים היה תמיד אחיד כמו בהווה, ובנוסף לכך – להאמין ששום תהליך לא שינה עד עם היום הזה את קצב ההתפרקות של אותם חומרים.

אין לנו מושג אילו תהליכים בדיוק פעלו בעבר, איך הם פעלו, או כמה זמן הם פעלו. לכן, אין לנו שום דרך לקבוע בוודאות גילאים על פי קצב ההתפרקות של חומרים בימינו, ועל פי ניחושים "מדעיים" שונים...