עם כמה בּוּפֶפִיסְטִים יצא לך להפגש?

הרב נח וינברג זצ"ל יצר סדרה מופלאה להכרת האמת, בשם: "48 דרכים לחכמה". הדרך השניה היא "בשמיעת האוזן". בפרק זה, מאריך הרב וינברג ומסביר כי "שמיעת האוזן" כוונתה רמה עמוקה של שמיעה: התמקדות, שימת לב, הבנה, והעברה לידי מעשה.

"אם אנחנו רוצים לנהל שיחה אינטלקטואלית, לפני שאנחנו מחליטים אם לקבל רעיון או לדחות אותו, לפני שאנחנו מתחילים להתווכח, לפני שאנחנו קובעים עובדות, לפני שאנחנו מזלזלים, אנחנו חייבים להיות משוכנעים, במאת האחוזים, שאנחנו מביעים דעה אובייקטיבית- שכלית", מסביר הרב וינברג, "ושאנו יודעים על מה אנחנו מדברים ולא מביעים בקול רם איזושהי סטיגמה או דעה קדומה שהשתרשה אצלנו".

"יצא לי פעם לשוחח עם תייר בביקורו הראשון בישראל. הוא נראה מאוכזב", מתאר הרב וינברג. "כולם קוראים לישראל 'ארץ הקודש'," הוא אמר, "עליתי לצפון, ירדתי לדרום, מצדה... עין-גדי... הייתי בכל מקום – ואני מוכרח להגיד לך: לא ראיתי שום קדושה בארץ הזאת!"

שאלתי אותו: "אההה... נפלא! אם היית בכל הארץ בטוח שראית כמה בּוּפֶפִיסְטִים. עם כמה בּוּפֶפִיסְטִים יצא לך להפגש?",

"סליחה?! מה זה בּוּפֶפִיסְט?", שאל התייר הנדהם.

"לא שאלתי אותך מה זה בּוּפֶפִיסְטִ... שאלתי כמה כאלה פגשת?", השיב לו הרב וינברג.

"איך אני יכול לענות אם אני אפילו לא יודע על מה אתה מדבר?!", תהה איש שיחו.

"נכון מאוד!", המשיך הרב וינברג. "וקדושה? האם אנו יודעים על מה אנו מדברים כאשר אנו אומרים קדושה? האם שאלת את עצמך מהי קדושה? האם קדושה אומרת מלאכים לבנים מרחפים ברחובות? או אולי מזרקות אור בשלל צבעי הקשת פורצות מתוך הסלעים?"

"אנחנו זורקים לאוויר מושגים שונים, אבל לעיתים קרובות המחשבה שלנו מעורפלת וחסרת בסיס", קובע הרב וינברג. "אנחנו זורקים לאוויר מושגים שונים, אבל לעיתים קרובות המחשבה שלנו מעורפלת וחסרת בסיס. עלינו לקבוע, ראשית כל, הגדרות אובייקטיביות".

ובאותו אופן: כאשר נשאל אדם: "האם אתה אדם טוב?", נקבל את התשובה: "ודאי שאני טוב! למה אתה מנסה להעליב אותי?"

"מצטער - לא התכוונתי לפגוע, אבל אולי תוכל להגיד לי בבקשה, מה זה 'אדם טוב'?", ממשיך הרב וינברג, וחוזר שוב: איך אפשר לענות על שאלה כזאת אם עדיין אין לך הגדרה למושג "אדם טוב"?

באותה מידה השיחה יכלה להתנהל כך: "תגיד, אתה בופפיסט?", והתשובה המיידית: "שוב עם השאלות המעליבות האלה! יודע מה – לא! אני לא בופפיסט (הצליל של המלה הזאת לא מוצא חן בעיני), בופפיסט אתה בעצמך!", ממשיך הרב וינברג לתאר מה קורה כאשר ההגדרות האובייקטיביות מעורפלות ולא ברורות. ראשית, הגדר מהו "אדם טוב", ואז תוכל להשיב על השאלה.

"על פי חכמת היהדות,אם אתה באמת רוצה להיות אדם טוב - אתה חייב למצוא איזשהו קנה מידה, שלפיו תוכל למדוד עד כמה אתה מתקרב למטרה. אי אפשר לסמוך על הרגשת הבטן שלך. לצערנו אנשים יכולים לעשות הרבה מאוד מעשים רעים ו'להרגיש' שהם טובים. אפילו היטלר ימ"ש האמין שהוא עושה טוב לעולם ומנקה אותו מהטפילים היהודיים. אבל הוא טעה טעות איומה!", כותב הרב.

"רק כשתהיה לך הגדרה אובייקטיבית וברורה, תוכל לבדוק אם, ועד כמה, החיים שלך תואמים אליה. נכון – אנשים יכולים לעוות כל דבר, אבל ככל שההגדרה תהיה ברורה יותר, כך יהיה קשה יותר לטעות".

איך אנחנו מתייחסים לעצמנו, ואיך לאחרים?

טעות נוספת נפוצה היא האופן בו אנו מתייחסים לעצמנו ולאחרים, בעיקר במחשבה ובשיפוטיות. הרב וינברג מכנה זאת בשם המשחק "אני-אתה-הוא". אנחנו משחקים במשחק הזה כל הזמן. כאשר אנו מתייחסים לעצמנו, נח לנו לצבוע את התמונה בצבעים היפים ביותר שאפשר, לגבי אחרים - אנחנו לא רוצים להעליב אותם בפנים, אז אנחנו משתמשים בצבעים אפורים; וכאשר מישהו לא נמצא בסביבה בכדי להגן על עצמו - נצבע אותו בשחור. "אני"-לבן, "אתה"-אפור, "הוא"-שחור.

הרב וינברג נותן דוגמה: "מכונית שועטת במהירות של 120 קמ"ש, במורדות מפותלים והרריים. המכונית נוטה על צדה באופן מפחיד... לצערך, אתה יושב בתוך המכונית. למזלך, החלון סגור ואתה לא עף החוצה", מתאר הרב במתק שפתיו את הסיטואציה.

"סליחה", אתה פונה אל הנהג. "תגיד, אתה לא קצת פזיז מדי?" ("אפור")

"אני? מה פתאום. אני אמיץ - אני לא פוחד משום דבר!" ("לבן")

אם יהיה לך מזל ותישאר בחיים כדי לספר על זה לחבריך, סביר להניח שתגיד: "הבחור הזה פשוט טיפש חסר אחריות!" (שחור")

הנהג מתייחס אל עצמו כ"אמיץ". בפניו אתה קורא לו "פזיז", בפני אחרים הוא פשוט "טיפש חסר אחריות!". זהו בדיוק המשחק "אני-אתה-הוא". "מה מכל אלה הוא המציאות? מהו התיאור המדויק למשמעות האמיתית של המצב?", שואל הרב וינברג ומשיב: "אם נמצא קודם הגדרות אובייקטיביות, נוכל לבחון את המצב מבלי שרגשות אישיים יבלבלו אותנו בדרך".

הרב ממשיך עם הדוגמה הראשונית, ומעניק הגדרות נחרצות:

"אמיץ" - לוקח סיכון הכרחי לשם מטרה בעלת ערך. לדוגמה: רץ לתוך בניין בוער על מנת להציל ילד שלכוד שם. "פזיז" - לוקח סיכון לא נחוץ, לשם מטרה בעלת ערך. לדוגמה: רץ אל תוך הבניין הבוער כדי להציל את הילד, אך ללא הגנה. "טיפש חסר אחריות" – אדם הלוקח סיכון לא נחוץ, מבלי שתהיה לו כל מטרה חשובה. למשל: לרוץ אל פנים הבנין רק כדי לראות את האש היוקדת בפעולה.

כאשר יש לנו הגדרות ברורות, ואתה פונה אל הנהג ושואל: "מדוע אתה מסכן את החיים שלנו? מהי בדיוק המטרה החשובה שבשבילה אתה נוסע במהירות כזאת?", הנהג יהיה חייב להודות שהוא בעצם טיפש חסר אחריות...

"זוהי המשמעות של להיות אינטלקטואל. לתת לראש שלך להוביל, במקום להמשיך ולהיגרר בעקבות רגשות לכל מיני כיוונים", כותב הרב וינברג. "אם לא תיתן לראש שלך את המושכות, תישאר תמיד תקוע ברמה של: 'אני אמיץ, אתה פזיז והוא טיפש חסר אחריות'", הוא מסביר. "הדרך השניה 'בשמיעת האוזן', עוזרת לנו לגלות את המשמעות האמיתית בכל מצב ומצב".

בזמן ויכוח, ראשית בדוק האם אתה מבין את דברי הזולת

חשוב על מושג שבו אתה משתמש כל הזמן, בעקרונות של חייך. אל תשתמש במילים לפני שמצאת את הגדרתן. אתה תופתע לגלות כמה הנחות הנחת לגבי רעיון מסוים, ועד כמה ההנחות האלה עיצבו את חייך.

לדוגמה - אתה מאמין ב'סובלנות'. אך למה אתה מתכוון בזה? העקרונות של חייך הם 'צדק'? 'יושר', 'אהבה', 'הגינות' – מה המשמעות האמיתית של רעיונות אלה? האם ההגדרה להם ברורה ואובייקטיבית לחלוטין?

אתגר קטן: בפעם הבאה שבה תמצא את עצמך נתון בויכוח, הטה את אוזנך ותן לעצמך לשמוע. אל תקלוט שום דבר כמו שהוא נשמע בהתחלה, אפילו אם נראה לך שאתה מבין למה האחרים מתכוונים. נסה להבין את המסר הנסתר. לעיתים קרובות מאוד הויכוח מתנהל על דבר שונה לחלוטין ממה שנראה לעין במבט שטחי.

בכדי להבין את משמעות הדברים, אל תתעסק בהכנת התגובה שלך, בזמן שהאדם השני עדיין מדבר. תמשיך לשאול "מה?", כך תוכל לגלות שתמיד יש רובד עמוק יותר מזה הנראה לעין. אם אתה מתווכח עם חבר בקש ממנו להסביר מה שאתה אומר, אחר כך תגיד אתה מה הוא אומר. בדרך הזאת תוכלו לפחות להיות בטוחים שאתם מתווכחים על אותו הדבר.

כעת, כשאתה מבין את הרעיון שעליו נסב הויכוח, השקע עוד מאמץ קטן וחזור עליו במילים שלך. נסה להשתמש ברעיונות משלך על מנת להציג את הנקודה הבסיסית בדבריו של השני. זוהי דרך מצוינת לבחון עד כמה בעצם הבנת את המסר של חברך, והיא תעזור לך לזכור ולהפנים אותו.

נקודות סיכום לעצת חז"ל: "בשמיעת האוזן"

1. זכור שהקשבה ושקט תלויים זה בזה (אכן, משמעות המלה "הסכת" היא הקשב וגם שתוק).

2. נסה לקלוט את התמונה כולה באופן נכון, במיוחד כאשר אתה מעורב רגשית. היזהר לא ליפול למלכודת של "אני-אתה-הוא".

3. ללא הגדרות ברורות, אתה עלול לרמות את עצמך, ולחשוב שהחיים שלך הם "החיים הטובים".

4. ביהדות טמונים כלים בעלי עוצמה רבה לחיים. בדוק היטב אם אתה מצליח להגיע למשמעות העמוקה ביותר.

5. השתמש באוזנך לשמיעה אפקטיבית לאורך שארית חייך. אם תעשה זאת – תהיה עשיר!

למאמר הקודם בסדרה:

חלק 1 - להיות תלמיד של החיים.

שוכתב ועובד מתוך הספר "48 הדרכים לחכמה" מאת הרב נח וינברג זצ"ל.