מרגישים מקופחים – לא רק ילדים, גם מבוגרים

בקריאת שמע אנו אומרים כל יום "והיו....על לבבך". שואל הרבי מקוצק זצ"ל על מילים אלו: הרי הלב אטום, מדוע אם כן צריך לשים את דבר ה' עליו?

עונה על כך הרבי מקוצק זצ"ל מיד: "אם לשנייה יפתח הלב – יפלו הדברים שאמרנו לו וחזרנו עליהם, מיד פנימה".

ומה עם חינוך ילדינו? אנחנו מדברים אליו, מסבירים לו, והילד ממשיך בשלו. כאילו ליבו אטום.

אז מה? להמשיך לדבר? אולי חבל על המילים?

1. את אומרת לילד שלך להיכנס לאמבטיה ולהתכונן לשינה. הוא עונה לך: למה רק אני? הילד חוזר מביקור אצל חבר, ורואה את אחותו משחקת בחצר. למה רק הוא צריך לעלות והיא יכולה להמשיך ליהנות? הוא שואל. יש ילדים שמרגישים מקופחים. מרגישים שלכולם יש ורק להם אין. המצב דורש בדיקה. האם ההרגשה שלו מוצדקת, ואכן אנחנו דורשים ממנו לוותר תדיר לאחים ולאחיות שלו? אם כך, נתקן את המצב, נאפשר לילד להביע התנגדות וסירוב. ומה אם הילד מקבל יחס הוגן בבית, אך בחוויה שלו הוא הכבשה השחורה? במצב כזה ניזכר בדברי הרבי מקוצק זצ"ל. נמשיך להרעיף על הילד אהבה. נשקף לו את מה שאנו רואות שהוא מרגיש, שהוא מרגיש קצת מקופח. העבודה במקרה זה היא, בסופו של דבר, שלו. ללמוד לשמוח עם מה שיש לו. אנחנו נתמוך בו בעבודה זו, נתפלל שיבוא מהר היום בו לבו של הילד יפתח ויפלו לתוכו כל מילות האהבה שהרעפנו עליו.

2. הרגשת קיפוח היא לא רק עניין של ילדים. מסתבר שגם בגיל מבוגר אפשר להרגיש ככה. במה דברים אמורים? סבתא א' הצטיינה בכבוד חמותה. היא גזרה על עצמה שתיקה, לא לענות ולהחזיר מנה אחת אפיים על כל ביקורת שהיא קבלה מהחמות. עכשיו, לאחר שחיתנה את ילדיה, היא מרגישה שמגיע תורה. היא תגיד, היא תעיר לכלות והן ישתקו. אך הבעיות לא מאחרות לבוא. כן, סבתא א' מרגישה מקופחת. למה רק עליה לשתוק? אכן, כדי לדעת לבחור נכון בין להגיד או לשתוק, לוותר או לא, מבלי להרגיש מנוצלים ומקופחים, נדרשת עבודה פנימית. לבדוק בתוכנו על מה אני מוכנה לוותר ואיפה הקו האדום שלי. מה מותר אצלי ומה אסור בשבילי. חוסר היכולת שלנו לשים גבולות ולהגיד "לא" עלול לגרור אותנו לכעסים גדולים.

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות הורים בשיטת "תקשורת ומודעות עצמית ככלי לחינוך ילדים", מנחת קבוצות הנחייה לסבתא שהיא גם אימא וגם חמות ויועצת מוסמכת בשיטת מח אחד saralangzam@gmail.com