ההורים המתינו לבנם בחרדה, וכשהגיע זעקו "למה לא הגעת לפגישה?!"

וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ, וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה (שמות ב', כ"א). טעם שכפל הזכרת שמו (של משה רבינו), ולא הספיק לומר ויתן לו את צפורה בתו, יכוון הכתוב להודיע כי היא בת זוגו, ותיבת 'למשה' הוא דברי הכתוב שאומר כי צפורה היא בת זוגו של משה (אור החיים).

מעשה שהיה בבחור בשם "יצחק", שהוריו שמעו על הצעת שידוך עבורו, עם בחורה מעולה בשם "רבקה", ושלחוהו לפגישה עם המדוברת.

הבחור הגיע למקום המפגש, הבחין בנערה ושאל: "האם את רבקה?", והיא השיבה בחיוב.

הם שוחחו בנעימות, החליפו ביניהם דברי מוסר ויראת שמים, וסיימו את הפגישה, כשכל אחד מלא רושם מהשני.

יצחק מתקרב לביתו, והנה שני הוריו ממתינים לו בפתח, כשעל פניהם ארשת דאגה... "היכן היית? – זעקו – השדכן לא הפסיק להתקשר ולשאול היכן אתה, כי רבקה הבחורה המוצעת המתינה לך שעה ארוכה, ולא הצליחה למצוא אותך"...

יצחק לא הבין על מה הוריו מדברים, "הלוא עד עתה הייתי בפגישה עם רבקה... ברוך ה' הכל היה בסדר, ומצאתי בה את כל המעלות הנדרשות".

מה התברר? - - -

באותו מקום היתה נערה נוספת העונה לשם "רבקה", וגם היא המתינה לפגישת שידוך!

כעת אומרים לו ההורים, תמהר להתקשר לשדכן, תתנצל ותבקש לקבוע כבר מחר את הפגישה.

משיב להם הבן: "איני מעוניין להיפגש עם אף אחת אחרת מלבד אותה רבקה עמה נפגשתי; היא הנערה שראויה לי, ואיני מוכן לשמוע שום הצעה אחרת!...".

אלא, שכאן התעוררה בעיה רצינית – אף אחד אינו יודע את פרטיה של אותה רבקה, לא כתובת ולא מספר טלפון, וגם לא ניתן לעלות על זהותו של השדכן ששלח אותה למקום...

הבחור המתין שבוע, חודש, שנה ושנתיים, ועדיין 'אבידתו' לא נמצאה.

עד שביום מן הימים, אחת השכנות שידעה אודות סיפור השידוך, שמעה על נערה מסוימת שגם היא אינה ניגשת לאף שידוך, וזאת משום שפגשה לפני שנתיים בחור מיוחד בשם "יצחק", ומרגישה שרק הוא הבחור שמתאים עבורה...

אותה שכנה מיהרה לספר להורי הבחור את פרטי הנערה, השניים נפגשו שוב, ולא חלף זמן רב עד שהתארסו בשעה טובה! פלאי פלאים.

כעת בא החתן אל מו"ר שליט"א ומבקש לשאול: מה בדבר דמי השדכנות - האם עלי לשלם לשדכן ששלח אותי לפגישה עם "רבקה" במקום, ונמצא ש'גלגל' את השידוך שלי? ושמא עלי לשלם לאותה שכנה, שעל ידה נמצאה ארוסתי?

השיב מו"ר שליט"א:

לשדכן אין צריך לשלם, כי לא ירד כלל לרקום את השידוך הזה, וביחס לשידוך שבפועל נגמר הוא גרמא רחוקה בעלמא. וגם לשכנה אין צריך לשלם, כי היא לא הציעה שידוך, אלא קיימה 'השבת אבידה', וכידוע על השבת אבידה לא מקבלים שכר.

ולמי כן יש לשלם דמי השדכנות? – יש לשלמם לשדכן הגדול והנורא, שהוא ה' יתברך, המושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות!

וברור שגם בכל שידוך ושידוך שמעורבים בו שדכנים, הקב"ה הוא זה שלמעשה עושה את השידוך, כפי שהשיב רבי יוסי למטרונא (בראשית רבה פר' ויצא ס"ח) שמששת ימי בראשית "הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בִּתו של פלוני לפלוני", אמנם בזה ציוונו הבורא לשלם את השכר לאותו פועל שנשלח על ידי הבורא לפעול עבורנו את מציאת השידוך, אך בסיפור דנן שלא מעורבים כלל שדכנים, יש לשלם את הכסף לה' יתברך.

ואמרו חז"ל (מדרש תהלים מזמור קי"ח) על הפסוק "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו": משל למה הדבר דומה, לבעל הבית שהיה מלווה כספים לכל בני עירו, והיו בני עירו אומרים, זכוּר אותו בעל הבית לטובה, שהוא מלווה לנו כל צרכינו בימות הגשמים, אלא שהוא נוטל ממנו שלושה סלעים ריבית בימות החמה. בא אדם אחר ואמר, אני מלווה תמורת סלע אחד של ריבית. הניחו בני העיר את הראשון, והודו לשני. בא אחד אחר ואמר, אני נותן חינם, לא לזה נאה להודות שהוא נותן חינם?! כך הקב"ה מפרנס לכל בריותיו חינם, ולא נאה להודות ולהלל אליו?! לכך נאמר "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

וגם במקרה דנן השידוך של הבחור נעשה אך ורק על ידי ה' יתברך, ללא שום 'מתווכים', ולכן לו לבדו צריך לשלם, (וכאמור, גם כל שידוך נעשה ע"י הקב"ה, כי "מה' אישה לאיש", אך שם ציווה הקב"ה ליתן את השכר לבני אדם שנשלחו מאתו יתברך לעסוק בבניית השידוך).

ולכן, אמרנו לבחור, שישלם לה' יתברך את מלוא דמי השדכנות, על ידי כך שישלם את הממון לעמלי תורה עניים.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.