מה אני אעשה שאני מכוונת הכי גבוה בשידוכים, ובכלל? זו הנשמה שנתת לי!

"את יודעת מה הבעיה שלך, שירה?", אמרה לי השבוע חברה טובה שמשמשת בעל כורחה כעורכת הדין, המגשרת ואף היועצת לענייני ביטחון פנים שלי, בכל הקשור לשידוכים. 

"רגע, תני לי למצוא אותה כאן - כל כך הרבה בעיות מגלים במחסן הרגשות הזה. צריך לעשות קצת סדר ולא לחכות לפסח, מה את אומרת? בקיצור, את לא מחדשת לי כלום בזה שיש לי בעיה, ואפילו יותר מאחת", סיננתי. "מודעת להכל. רק תזכירי לי, על איזה תקן את עומדת כרגע?", צחקתי. 

חברתי מכירה אותי כבר. "איזה מזל", חשבתי. איזה מזל שהיא כבר יודעת שהבעיות שלי, הן הבעיות של כולן - אני לא יוצאת דופן, מוזרה ותמהונית בצורת ההסתכלות שלי. מסתבר שרווקים ורווקות רבים מביטים כמוני על העולם, שהם התחילו את החיפוש בו מנקודת מבט שפויה ביותר, של אנשים שבאמת מחפשים להיות מדויקים ולקבל את מה ששייך להם. 

"לא באמת, הבעיה הכי גדולה שלך היא שאת לא מבינה שהעולם הזה שבו התחלת את החיפוש לפני 16 שנה - השתנה לבלי היכר. הדברים האיכותיים שהיו פעם, הם כבר לא הדברים האיכותיים שתמצאי היום... ואני מבינה אותך, אני מבינה את הקושי שלך. זו לא הבעיה שלך בעצם, זו הבעיה של העולם שבו אנחנו חיים... שבתוך פחות מעשרים שנה, מספק לנו רעיונות ותחליפים למה שפעם היה הס מלהזכיר. גירושין למשל... כמה זוגות כאלה אני מכירה, שאם לא מסתדרים עם האישה הראשונה, ממשיכים הלאה לבאה ולא קרה שום דבר. היום כבר לא מסתכלים על מוסד הנישואין כמוסד קדוש שאיש לא יכול לערער עליו, וזו הבעיה".

הנשמה מחזיקה בקוד אחד ויחיד, אותו קוד שהוא ורק הוא פותח את סגור המנעול   

"אהה, אז הבעיה כבר לא שלי? טוב לדעת", מילטתי אנחת רווחה. "את כבר מאשרת לי לרצות להמשיך להיות מדויקת בתפילות שלי, ולבקש באמת אבל באמת את מי שמתאים לי מכל הבחינות?

"כבר מותר לי, ואף אחד לא יטיל עליי טאבו - אם אודה ואומר שאני בררנית לא משום שאני רוצה בכך, ממש לא. אלא רק משום שהנשמה מחזיקה בקוד אחד ויחיד, אותו קוד שהוא ורק הוא פותח את סגור המנעול ומזמן פנימה את מה שראוי ונכון".

"עוד פעם התחלת להתפלסף? די, תתחתני כבר", חברתי מחייכת אליי מבעד לעיניים חכמות, שעברו איתי כברת דרך מספקת כדי להבין שאני לא באמת מבקשת לעשות לי חיים קשים, יותר ממה שהם כבר כאלה. 

"תגידי, מה הקטע הזה שאנחנו מצווים לדעת את מה שאנחנו משיבים לאפיקורוס, ולא רק להשיב לו וזהו? למה התורה שלנו מתנסחת כך ולא אחרת?", שאלתי אותה פתאום בלי שום קשר, וראיתי איך היא מגניבה אליי מבטים של רחמים כאומרת "נשתבשה עלייך דעתך, או מה?".

"לא, אני רצינית. הרי כל מה שעליו אני נשענת כיום, כל ה'רצונות' שהם לכאורה שלי ולא באמת שלי כי זה מה שחינכתי את עצמי לרצות מאז שחזרתי בתשובה. ומה שחינכתי את עצמי לרצות, הוא אולי לא מושלם - אבל בדברים הגדולים אני יודעת שאני כן מתכתבת עם רצון השם ממני.

"וכדי לרצות את מה שאני רוצה ומתעקשת עליו כל כך גם בשידוכים, נדרשה לי דרך. זה לא שפתאום קמתי ביום בהיר אחד והחלטתי שבא לי לסבך לעצמי את החיים, ולהגיע לגיל 40 רווקה, כשהשאלה הקריטית כרגע היא האם אני בכלל יכולה להביא ילדים לעולם".

מה אני יודעת למה אני רוצה כך ולא אחרת? 

"את שומעת מה שכתוב כאן? המשנה במסכת אבות: 'רבי אלעזר אומר - הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודע לפני מי אתה עמל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך'. חובתו של כל אדם היא ללמוד תורה כדי לקנות את התשובות שישיב קודם כל לעצמו על סוגיות שונות שמקדמות את פניו, ורק לאחר שהצליח לעשות זאת בינו לבין עצמו - אז שיידע גם להתמודד עם שאלותיו של 'אפיקורס'. אני כבר יישבתי דעתי וברור לי למה אני רוצה X ולא Y, למה אין לי שאלות על X ולמה ה-Y היחידי שאשאל במסגרתו 'למה' - יהיה במטרה לפענח את הנוסחה הבלתי פתירה של חיי הרווקות שלי. 

"מה אני יודעת למה אני רוצה כך ולא אחרת, למה זה חשוב יותר וזה פחות, למה זה צורם וזה נעים? מה אני יודעת כבר בתוך המשבצת הכל כך מזערית הזו שנקראת החיים שלי? מה אני אעשה שאני מכוונת הכי גבוה עבורי, בשידוכים ובכלל? זו הנשמה שנתת לי. אני יודעת רק מה שמשמיים מלמדים אותי, וגם זה אני בקושי זוכרת רוב הזמן. אולי לא תאמיני, אבל אני כמעט יכולה לראות לעיני רוחי את צדודית פניו של רבי אלעזר רוכנת אליי מבעד לאור הנר של הנשמה הזו, המחפשת כל כך, שבי - ולוחשת לי את המילים הנושנות שלו: 'דעי מה שתשיבי שירה, לאפיקורס שבך. הרבה קולות פנימיים נלחמים עכשיו בתוכך על פיסת שפיות. הרבה קולות היו רוצים לשמוע את קול הפיצוח המעיד על שבירה סופית של הכוח האמוני שבך. הרבה קולות היו רוצים לרקוד את הריקוד הברברי מסביב למדורת הכישלונות שלך - אבל את עודך מתעקשת לדעת". 

מתעקשת ללמוד כדי להשיב לעצמי, קודם כל. ואז להשתיק בתוכי בעזרת הלימוד הזה את כל הקולות הפנימיים שמוכנים עם להסתער על הבשר החי שלי, עם קילשונים, סכינים ומה לא... מה מציל אותי מפניהם אם לא הדעת? דעת קנית, מה חסרת?! אני יודעת שאת הרעיונות שלי, גם אם לא את כולם, אני מקבלת מן התורה שלמדתי. 

עובדה שאני לא חושבת לחפש בשדות זרים, בשדות הרחוקים אלפי שנות אור מרצון הקב"ה ממני. עובדה שאני יודעת מה שאני משיבה לאפיקורס שבא עם כל כוחות הלוחמה שלו כדי להוכיח לי שה'הפי' שלי, כל מה ששימח אותי בעבר וחשבתי שישמחני בעתיד - קורס. אבל אני גם יודעת, ברגעים אלו של לפני שהכל קורס חלילה - לפני מי אני עמלה... להוציא את האמת מן הכוח אל הפועל. להוציא את האמת מהחושך אל אור ההתהוות שלה בכלים של בנים צדיקים אוהבי השם, יראי אלוקים. זרע קודש בהשם דבקים... 

ויודעת אני שנאמן הוא בעל מלאכתי, שישלם שכר פעולתי - דווקא במקום שעליו ממיתה אני את עצמי, את עצמאותי ואת כל מה שחשוב לי. למען שמו - (ממיתה עצמי) באהבה. 

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il