מהו המקום המתאים ביותר להרפיה?

בפרקים הקודם ביארנו מה הבסיס החיוני ביותר לחיים שמחים ושלווים ולהרפיה כללית, שבקימת בוקר רגועה ושמחה, על כל שלביה – כולל היציאה מהבית בישוב הדעת. אך ההרפיה במלואה הינה תהליך עמוק וארוך, שאותו יש לבצע בעומק הנפשי החודר לפרטי פרטים.

הכניסה למצב של הרפיה קלה יותר במקום המשרה אוירה ניחוחה אצל האדם , לשם כך יש להתחבר קודם כל נפשית למקום שנמצאים בו, ולהרגיש את עצמנו כחלק בלתי נפרד מהמקום – כבן בית שנקרא כך משום שהבית הוא חלק ממהותו, תמיד מחשבתו סובבת סביב ביתו שבו כל צרכיו מזומנים לפניו.

כאשר האדם יודע שבורא העולם – שכל צרכינו תלויים ומזומנים ברצונו הטוב - נמצא בכל מקום ומקום, והוא יצר אותו ומהווה אותו – שהרי הוא "מקומו של עולם", הוא מסוגל להרגיש בנוח בכל מקום שהוא, מכיון שבכל מקום שהאדם נמצא, הוא בתוך כנפיה המוגנים של השכינה. הרגשה זו היא הרגשה תמידית וקבועה בלבו של יהודי מאמין, עד כדי כך שהכינוי הרגיל בלשון המשנה לבורא העולם הוא "המקום", שכפי פירוש המשנה הוא כינוי למי שהוא "מקומו של עולם" – מי שברא ויצר את המציאות העכשווית, בזמן והמקום הנוכחי.

בדרך זאת, אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "שלא יהא לבך חלוק על המקום", מאמר שמשמעותו הפשוטה היא שלא יהא לבנו חלוק בטענות על הקדוש ברוך הוא המכונה בלשון חז"ל "מקום", אך פורש על ידי רבי אהרן מקרלין זצ"ל, גם על מקום הימצאותו של האדם. לפי דברינו, שני הפירושים הם אחד: שלא יהא לבך חלוק על המקום בו אתה נמצא, שכן המקום הוא חלק ממציאות אורו של הבורא יתברך שמו הנמצא שם.

מובן שכל זה נאמר כשהאדם נמצא במקום בו הוא מוכרח להיות ואין לו אפשרות בחירה, וממילא מן ההכרח שמשמים נזדמן לו שהייתו במקום זה, אך כאשר יש לאדם אפשרות בחירה, עליו לבחור בעצמו את המקום  המתאים  ביותר לעבודת ה', שמומלצת ביותר באופן של הרפיית כוחות הנפש.

לכל נברא ונברא בעולם יש אותיות השורות בו 

כאשר נבוא לבחור את המקום המתאים להרפיית הנפש, עלינו להקדים בראשונה את דברי הבעל שם טוב כי לכל נברא ונברא בעולם יש אותיות השורות בו.

אין משמעות הדבר כפי המשמעות הראשונה העולה בדמיוננו, כאילו בתוך כל חפץ ישנו שרטוט בלתי מורגש בצורת אותיות, אלא הכוונה היא כי לכל חפץ ונברא בעולם ישנו אנרגיה מסוימת ומוגדרת, שמשודרת החוצה על ידי כל קשר פיזי או נפשי עם החפץ. האנרגיה היא סוג של מסר אלוקי שמקושר לחפץ בקשר בל ינתק.

בניגוד לאותיות התורה שבהם המסר האלוקי ברור ומושלם, הרי שהאותיות שבנבראים הם מסר נעלם שלעין חיצונית אינו מוגדר בבירור, ולכן הוא מתפרש בכל עת ומצב בצורה שונה, המותאמת למצב או האדם המסוים הקשור אליו. המסר בא לידי ביטוי ברגשות ובמחשבות העולות בלבו של האדם כתוצאה מהקרבה והשייכות לחפץ המסוים. בנוסף, במקום מסר בצורה של אותיות ברורות, הם מעוררות רגשות בלבד, שהביטוי שלהם כאותיות מסורה לבחירת האדם, וביכולתו לשנותם מקדושה לחול ומחול לקדושה.

צורת העברת המסר האלוקי אינה שווה בכל הנבראים: חפצים המיועדים לשימוש, מעבירים את המסר האלוקי באמצעות ההשתמשות בהם. חפצים המיועדים לנוי, כמו כסף וזהב מעבירים את המסר באמצעות התבוננות בהם (כל סוג משבעת סוגי המתכת מעורר מידה אחת משבעת הרגשות שבאדם), ואילו מאכלים ומשקאות, מעבירים את המסר האלוקי באמצעות מראם, ריחם וטעמם.

כאמור לעיל, המסר אינו מועבר בצורה שכלית ברורה, אלא בצורה של רגשות בלתי מוגדרות, שהנטייה הטבעית של האדם היא לתרגם אותם בצורה חומרית וחיצונית להפעלת אנרגיית הגוף עם כל מערכותיו הבהמיות, אך באמצעות התבוננות מקדימה להשתמשות ולהתעסקות בהם, ובמאכלים גם ובעיקר באמצעות ברכה בכוונה לפניהם ולאחריהם, משנים את המסר שלהם, ומגלים את המסר הפנימי והאמיתי שבהם.

האנרגיה שבמקום כפי ייעודו

מלבד המסר האלוקי שקשור לכל חפץ וחפץ, יש גם לכל מקום ומקום השראה המיוחדת למקום מסוים זה, המושפע כתוצאה מייעודו של המקום, בהתאם לתוכניותיו של האדם שהמקום בשליטתו, ביחס למקום וסדריו.

מקום המיועד לתפילה כמו בית כנסת - מעביר מסר של התרוממות והתעלות המחשבות והרגשות. מקום המיועד ללימוד התורה – מעביר מסר של חכמה אלוקית והתרוממות מחשבתית.

לעומת זאת, מקום המיועד לבילוי שלא בצורה נכונה, מעביר מסר תת הכרתי לכל הנכנס בו, המשדר פריקת עול מלכות שמים. מקום המיועד למסחר, כמו חנות קניות או כל מרכז מסחרי אחר, מעביר מסר שלפיו הכסף הינו הדבר החשוב ביותר, וכן הלאה.

כמובן שאין להשוות בין מקום למקום, משום שמלבד אופיו הכללי של המקום כמקום רוחני או חומרי, משתנה גם האופי המדויק לפי ייעודו של המקום בהתאם לצורה שייעד אותו בעליו (כשהכוונה כאמור, למי שיש לו שליטה עכשווית על המקום: קרי השוכר ולא המשכיר), אך גם לפי הכוונה הראשונית של בונה הבית, בהתאם לדברי המגיד ממעזריטש כי בכל יצירה קיימת בפועל כוח המחיה ומקיים את צורתה, והיא כוונתו של האומן בשעה שיצרה. ומכיוון שלכל בן אדם יש תכניות וכוונות משלו, נמצא כי גם לכל מקום יש השראה ייחודית מאוד בהתאם לאופי בעליו.

כיוון שכך, גם אין דומה השראתו של בית כנסת זה לבית כנסת אחר. שהרי יש בית כנסת שמיועד רק לתורה ולתפילה, ויש בית כנסת שמיועד גם לצרכים קהילתיים של קהילה זו או אחרת, כשהאופי המדויק של הקהילה ומנהיגיה משפיע מאוד על האווירה שבבית הכנסת.

אף החפצים שבכל מקום משפיעים על ההשראה שבו, אך במידה פחותה מאשר ההשראה הכללית שגורם הבנין עצמו. כך למשל בית כנסת שיש בו ארון קודש משפיע על קדושת בית הכנסת לאין ערוך מאשר בית כנסת שעדיין אין בו ארון קודש. לעומת זאת חפצים שמשתמשים בהם – גורמים להשפעה חזקה יותר כפי הכוונה הראשונית ביצורם.

בימינו, שייצורם של כל החפצים הינו לרוב מבתי חרושת המייצרים אותם בכמות סיטונאית ללא כוונה מיוחדת לצורך זה או אחר, אין כמעט משמעות או השפעה לחפצים אלו או אחרים. אך במידה והם נקנו ב'יד שניה' וכבר נעשה בהם שימוש - הם עשויים לגרום השפעה מרובה למשתמש בהם כפי סוג השימוש שנעשה בהם. שכן, בשעה שאדם משתמש בחפץ, ונהנה ממנו, הוא גורם לרוחניות של החפץ לבוא לידי ביטוי בהנאת האדם שהינה מציאות רוחנית .

בנוסף\ גם האנשים השוהים במקום באופן קבוע, גורמים באופן ישיר להשראה שבמקום בקביעות ובעיקר בזמן הימצאם במקום (זאת לעומת אורחים המתאימים את עצמם לאוירה הכללית ואינם משנים את ההשראה שבה).

כך, למשל, אם רוב האנשים שבמקום סובלים מלחצים נפשיים ברמה כזאת או אחרת, תיגרם השפעה דומה של לחצים גם לכל מי שיכנס למקום. ככל שכמות האנשים גדולה יותר, כך ההשפעה שנגרמת כתוצאה מהשוהים במקום על האורח הנכנס למקום חזקה יותר.

מצד שני, ככל שישנם יותר אנשים במקום, כך ההשפעה הינה ממוזגת יתר, משום שלכל בן אדם שאיפות ונטיות נפשיות אחרות, ולכן כאשר ישנם אנשים רבים, המסר שבאנרגיה המקום אינו חד  ומוגדר לטוב ולמוטב, אלא כללי יותר בהתאם לקו הכללי של הכוונה שבהתאספותם למקום.

כיצד נדע מה אכן המקום המתאים להרפיה?

כיוון שכך, כשאנו בוחרים מקום להרפיה חיובית ומושלמת, עלינו לבחור את המקום המתאים לכך. כיצד נדע מה אכן המקום המתאים להרפיה כגון זו שלנו? כיצד נדע מה היא האנרגיה המדויקת של המקום?

לצורך כך עלינו להיכנס למקום המיועד בשעה שאנו מתכוננים להיות בו, כשהאנשים שאמורים להיות בו באותו שעה (למשל בשעת התפילה – בבית כנסת) כבר נמצאים בו, ולבחון את הלך המחשבות שלנו. נבדוק את עצמינו: האם יש לנו מחשבות חיוביות או שליליות? האם התקווה גוברת על הייאוש והחשק על החידלון, או שמא העצבות גוברת על השמחה והייאוש על התקווה? כיצד המבט שלנו על החיים שלנו באותה עת, האם אופטימית או פסימית?

ניתן גם להתחיל להרהר בתוכנית מסוימת שיש לנו, מתוך האמונה שאמורה להתחזק בהשראת מקום בעל אנרגיה חיובית. האם כשאנו מהרהרים בתוכנית במקום זה, נראים לנו סיכויי ההצלחה גבוהים או נמוכים? במידה וסיכויי ההצלחה נראים לנו גבוהים, האם זה מתוך בטחון בה' או מתוך בטחון בישות המוצלחת שלנו – הדמיונית למעשה, שאנו חושבים שהיא קיימת? האם אנו מרוצים ממהלך החיים שלנו כעת, ביחס להשראה העולה בנו במקום אחר? מה הסיבה שאנו מרוצים מהחיים שלנו – רוחנית או חומרית?

בנוסף: האם אנו מרגישים קרבת אלוקים במקום, או שמא המקום גורם לנו לנטייה חומרית, כמו דיבורי הבל ולשון הרע? האם כשאנו אומרים בו פרק תהילים, מילות התהילים 'נשפכות' מתוך פינו או שמא 'נתקעות' בתוך גרוננו?

במידה ואנו מגיעים למסקנה כי המקום משרה אוירה חיובית ורוחנית על שוהיו, כדאי לבחור בו כמקום למתאים להרפיה. באופן רגיל המקום החיובי ביותר להרפיה הוא בית כנסת שאין מדברים בו בשעת התפילה, שבו ישנה השראה מיוחדת הגורמת להרגשת קרבת אלוקים, ולכן במקום כזה ניתן לאדם בקלות יותר להרפות עצמו מתחת הדאגות הרבות ולהשליך את עצמו אל תוך כנפי השכינה.

מובן שאין הכוונה להרפיה במשמעות הרגילה, אלא לשלבים שונים של ההרפיה – הכניסה לתוך מעמקי הנפש על מנת לסדר את הרגשות ולטפל בהם לפי הדרכת הבעל שם טוב – בצורה של ניתוב הרגשות לייעודן הנכון.

אודות פרטי וצורת ההרפיה שבמקום המומלץ ביותר - בית כנסת שנוסד רק למטרות של עבודת ה' ומתנהל תחת הנהגתם של יהודים יראי שמים, נמשיך במאמר הבא.

הרפיה ביתית

לעומת זאת, נשים שאינן מתפללות במשך ימות השבוע בבית הכנסת, יבחרו את מקום ההרפיה במקום המשרה עליהם רוגע ושלווה. לרוב מדובר באחד החדרים הרגועים בבית, שמלבד התנאי הבסיסי להרפיה – רוגע, שלווה, סדר וניקיון.

יש לוודא גם כי המקום מביא לידי השראה רוחנית, למשל החדר בו עורכים את סעודת השבת עם כל האור שבה – הזמירות, נועם השבת ודברי התורה והאמונה, בצורה נכונה המביאה לידי השראה חיובית כראוי, או מקום אחר בבית המזכיר בדרך כלל סיטואציות חיוביות.

לעומת זאת ההשראה המעורבת בחדר שבו מתרחשים לעיתים קרובות מריבות מסיבה מסוימת, עלול להפריע מאוד להרפיית הנפש, גם אם כעת – בשעות אלו – המקום שקט ושלו לכאורה, שכן ההשראה הרוחנית של כל מקום מתקשרת עם כל הנעשה בו, ולאו דווקא בשעת מעשה, כמו שנתבאר בתחילת המאמר בארוכה.

גם יציאה לחיק הטבע הינה מומלצת ביותר להרפיית הנפש, שכן בחיק הטבע לא קיימות ההשראות השליליות הקיימות בהשראת בני אדם, המעורבים לעיתים באנרגיות שליליות, כמובן במידה והדבר אפשרי. הטבע, בו יד אדם לא קלקלה את תחושת החיבור ליד האלוקית שהאצילה את הבריאה המושלמת שאנו רואים לעיננו, הוא מקור לא אכזב לפתיחת הנפש ולגלות את החלק הטבעי שבנפש, שיד היצר עדיין לא נגעה ולא תוכל לנגוע בו כדי לקלקלו.

במקום כזה ישנה מעלה גדולה ביכולת להתרכז, העולה עשרה מונים כשהחושים (הראיה, השמיעה והריח) מחוברים לטוהר והאצילות של הבריאה. בנוסף, במקום כזה, גם אם ישנם בסביבה בני אדם בעלי אנרגיה שלילית, השפעתם אינה נרגשת (ובתנאי שאינם עומדים בסביבה הקרובה), אלא להיפך: הטבע משנה ומשפיע על האנרגיה השלילית ומשנה אותו לטובה.

ככל שהמקום רחב יותר ולא קיימים בו מחיצות כל שהן, כך השפעת הטבע שקורא ומכריז על בוראו הינה מוחלטת יותר, כיוון שמקום שאין בו מחיצות כל שהן, אין לרבים העוברים ושוהים בו השפעה כל שהיא על המקום, וממילא אין בו אחיזה לאנרגיה השלילית שאותם מקרינים אנשים רבים. 

לכל מאמרי "הרפיה חיובית" של הרב יהודה וינגרטן, לחצו כאן.

הרב יהודה וינגרטן הוא יו"ר מכון יסוד החסידות וארגון "יסודות החינוך". Y3268992@gmail.com

לרכישת הספר "חסידות מפורשת" של הרב וינגרטן בהידברות שופס, לחצו כאן.