בלוע הטאליבן: אזרח פקיסטני טוען כי הוא יהודי, ורוצה לעלות ארצה. מה הבעיה בזה?

זה שנים שאזרח פקיסטני המכנה עצמו צוריאל בן ישראל ומתגורר בפקיסטן -  רוצה לשמור על אורח חיים יהודי, למרות הסיכון הגדול שטמון בכך בהיותו חי תחת עינם הפקוחה של מיליוני מוסלמים שונאי ישראל, רבים מהם מזוהים עם זרם הטאליבן השליט במדינה. 

בן ישראל חולם לעלות ארצה, אך אין בידיו מסמכים המעידים שהוא יהודי - זאת למרות טענתו כי הוא מגיע משושלת של משפחה יהודית ששומרת על המסורת, ובלבו הוא יודע כי הוא יהודי. 

בראיון ל'ווינט' אומר בן ישראל כי המגורים בפקיסטן עבור יהודים זה ממש בבחינת "סכנת חיים. אני רואה מודעות נגד ישראל והיהודים במקומות רבים, ויש פה אנטישמיות רבה - כולל בקרב חוגי השלטון. בעבר היו תקריות אלימות רבות שבהן היו מעורבים פקיסטנים קיצוניים, אבל מצדי אני מוכן להתמודד עם חברה קיצונית כמו שהתמודדו אבות אבותינו, ולחיות כיהודי בגלוי".

לשאלה האם הוא מכיר יהודים נוספים שחיים בפקיסטן השיב בן ישראל כי לפי מיטב ידיעתו ישנו יהודי נוסף בשם פישל שחי במדינה, והשניים אף תכננו להיפגש, אך ביטלו את המפגש ברגע האחרון מחשש שמא הדבר יהיה בעוכרם בעיני השלטונות. בשבת האחרונה הצטרף בן ישראל למיליוני היהודים ברחבי העולם ששמרו את 'השבת העולמית', אך עמוק בתוכו דבר לא באמת יכול להרגיע את הרצון לעלות לארץ ישראל, ולהתגייר כהלכה. 

אין ספק שזו זכות גדולה מאוד לבקש להצטרף לעם הנצח. אבל... 

על דלת ביתו של בן ישראל מופיעות המילים 'הבית היהודי בפקיסטן' ולצדו מגן דוד - דבר שמהווה סכנה ממשית לחייו, אך לדידו עדיף להסתכן בהצהרתו על חיבור ליהדות, מאשר לתת למסורת היהודית שלו ושל משפחתו, לגווע. אשתו של בן ישראל נפטרה ונקברה בלית ברירה, בבית הקברות המוסלמי במקום מגוריו - אך משאת נפשו היא להעבירה לקבר ישראל ביום מן הימים, ועל כך גם הוא מתפלל. 

נשאלת השאלה למה בעצם הגעתו של בן ישראל לארץ אינה מתאפשרת, בעוד שבאופן שבו הוא מביע עצמו ניכר כי כוונותיו רציניות, וכי הוא מוכן למסור נפשו על קיום התורה והמצוות - גם במחיר של סיכון עצמו וששת ילדיו?!

מסתבר שאין שאלה שאין עליה תשובה ביהדות, וגם המקרים הלכאורה 'סבוכים', כזה של בן ישראל - יש עליהם מענה הלכתי מניח את הדעת: אין ספק שזו זכות גדולה מאוד לבקש להצטרף לעם הנצח, והגיוני ש'בן ישראל' יוכל להתגייר ולהפוך ליהודי כשר בארצנו. האם לא כך נהגו חלק מעולי חבר העמים שעלו ארצה? האם לא כך נוהגים כיום אפריקאים נוצרים בשם פלאשמורה שרוצים לקבל אזרחות ישראלית? 

היהדות היא זהות ציבורית ששייכת לכלל ישראל ולא משהו פרטי שבין האדם לעצמו. וזה מעודד, אבל יש כאן נקודה חשובה שצריכים לקחת בחשבון: הקושי בלקבל טענה פרטית של אזרח זר על יהדותו - טמון בקושי להוכיח שהוא יהודי, כי  כיצד יכול אזרח זר להוכיח שהוא יהודי אם אינו חלק מקהילה יהודית במקום מגוריו?

חלק מהזהות שלנו כיהודים נתמכת בעובדה שיש סביבנו מכרים יהודים, שאנחנו שייכים לקהילה שיכולה להעיד על יהדותנו. 

אפשר וצריך להתפלל על גר, אך כשכבר מקבלים אותו אלינו - צריכים לדאוג שזה יהיה בצדק

בנוסח המתוקן לנו בסידורי התפילה, אנחנו מקדישים תפילה מיוחדת עבור גרי הצדק, מדי יום ביומו. "וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ. יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וְתֵן שָׂכָר טוב לְכָל הַבּוטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת".

מכאן שיש חשיבות לגרים בישראל, ויש להם גם מקום - מתי? כשהם מצטרפים לעם ישראל כ'גרי צדק' - דהיינו ככאלה שמצדיקים את עצם הצטרפותם לעם היהודי על ידי קיום תורה ומצוות. שאחרת, מה ההבדל בינם לבין אותם מאות שבטים ששומרים מנהגים יהודים מסיבות שונות, מבלי שיהיה לזה קשר להלכה היהודית?!

בן ישראל 'יודע בלבו' - אך עם כל הכבוד לידיעה הזו, זו אינה עדות קבילה בבית הדין היהודי. 

אז האם כלו כל הקצין חלילה, ואין לו תקווה? ממש ממש לא. במקרה כז, כשיש ספק אם מדובר בגוי, עליו לעבור גיור לחומרה ואם יעלה ארצה מתוך הכוונה להתגייר כדת משה וישראל, אין ספק שנקבל אותו אל שורות העם היהודי בשמחה. 

עשה מה שצריך, ואתה שם. זה עד כדי כך פשוט.