מחקר מטלטל: האם יש הבדל בין מוח של תורמי כליה למוח ’רגיל’, ואיך זה קשור לדת?

מחקר שפורסם לאחרונה בעיתון 'הארץ', שופך אור על הבדלים מהותיים שישנם מבחינה ביולוגית בין מוחם של אנשים שהתנדבו לתרומת כלייה, לבין כאלה שלא. 

במחקר המרתק, אותו הביא לפרסום י' בן דוד, נטען כי במוחם של האנשים התורמים - מוח אלטרואיסטי כפי שהוגדר - נרשמה פעילות מוחית מסוג אחר לגמרי, בהשוואה למוח של אנשים רגילים. בין היתר בא הדבר לידי ביטוי בכך שהם מסוגלים להרגיש את הכאב של הזולת בצורה עוצמתית פי כמה מאשר אחרים. 

למסקנותיהם אלו הגיעו חוקרי המוח לאחר שבדקו כיצד שני 'סוגי' המוח מגיבים לכאבו של הזולת. איך עשו זאת בפועל? לא תאמינו: החוקרים הפעילו לחץ גדול על אגודלו של מתנדב, כזה שגרם לו לצעקות רמות. מנגד נדרשו הנבדקים לצפות במתרחש לעיניהם בכל אותה העת, כשמכשיר MRI שמחובר למוחם, בודק את הפעילות שמתבצעת בו באותם רגעים. 

מעניין לציין כי במוחם של אותם ה'אלטרואיסטים' נרשמה פעילות יתר - מה שאומר שחוש האמפתיה וההזדהות עם האדם הכואב, גדול מזה של בעלי המוח הרגיל. 

האם המצב הזה נתון לשינוי? לדברי החוקרים - בהחלט כן. מסתבר שמוח אלטרואיסטי ניתן לפתח בין אם על ידי תרגילי מדיטציה וחשיבה חיובית, לימוד ואף באמצעות מה שנקרא 'חומרים מסונכרנים' שהם בעצם עזרים מלאכותיים לשיפור התפקוד במוח מבחינה זו. 

ואיפה ממוקמת האמונה הדתית על הסקאלה הזו? הססטיסטיקה בארץ מדברת בשם עצמה: רוב תורמי הכלייה שחיים בינינו הינם אנשים דתיים, שאצלם ערכים כמו 'נשיאה בעול עם החבר', גמילות חסדים והזדהות - הם ערכים שעליהם נשענת כל האמונה שלהם והיא היא המנוע המניע את חייהם.