סיון רהב מאיר: לתת אהבה דווקא לבן סורר

איך מתייחסים לנער מרדן, לילד שלא הולך בתלם? פרשנים רבים שואלים את השאלה הזו ביחס לעשיו ויעקב בפרשת השבוע. למה יצחק רצה לברך דווקא את עשיו, ולא את יעקב? האם הוא לא ידע שיעקב צדיק, ושהמעשים של עשיו נוראים? הנה התשובה של רבי חיים בן עטר (ה"אור החיים"): יצחק לא התבלבל ולא טעה. הוא ראה לעומק, ולכן ראה את הטוב שיש בעשיו. הוא חשב שאת הצייד האלים הזה אפשר לנתב לכיוון חיובי. וכך הוא כותב: "יצחק שהיה חפץ לברך עשיו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למידת הטוב ויטיב דרכיו, כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע, והיה משתדל עמו להיטיב. ואפשר שהיה מועיל".

שימו לב לשלוש המילים האחרונות – "ואפשר שהיה מועיל". יצחק אבינו הרי מלמד אותנו איך להיות אבות ואימהות, והוא מאמין שאפילו עשיו יכול להשתנות. עם היחס הנכון, עם ברכה ותפילה, עם קירוב ואהבה – אפשר שהיה מועיל.

לחפור ולמצוא מים

מה הם עושים שם יחד בתמונה הזו שצולמה אתמול, כ-4,000 שליחי חב"ד, שהגיעו מכ-100 מדינות, לכנס השנתי בניו יורק? מה מניע אותם ליצור קשר עם מיליוני יהודים ברחבי העולם, ולעזור להם בכל דרך? מה המטרה? את ההסבר לתופעה המדהימה הזו, נתן כמובן האיש ששלח אותם למשימה, הרבי מלובביץ'. בפירוש שלו על פרשת השבוע הוא מתעכב על הפסוק שמתאר את מעשיו של יצחק אבינו: "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו". וכך הוא מסביר: עבודתו של יצחק היא גם העבודה שלנו – לחפור בארות. להאמין שמתחת ללכלוך ולאבק ולכל השכבות, מסתתרים מים צלולים ומתוקים. גם אם מישהו נראה אדיש ורחוק וציני, או אפילו רשע – זוהי רק קליפה. בפנים יש נשמה, יש חיים. וזו לא רק המשימה של יצחק, ולא רק משימתם של השליחים שבתמונה הזו, אלא של כולנו. "עבודתו של יצחק נותנת כוח לכל אחד ואחד", הוא אמר, "כדי שלא יטען שאין ביכולתו להגיע לאור הנשמה, גם כשהיא נעלמת ומסתתרת. יצחק כבר סלל לנו דרך ונתן לנו כוח לא להתייאש, להסיר את הגורמים המפריעים, ולהגיע אל המהות".

חג הסיגד

כמה זמן עבר מאז יום כיפור? בזכות עולי אתיופיה, יש לנו בכל שנה תזכורת, והזמן לא חולף סתם, בלי תשומת לב. 50 יום. חג הסיגד נחגג 50 יום אחרי יום כיפור. שבעה שבועות חלפו מאז כל נדרי, מאז תפילת נעילה. ביום הזה יהדות אתיופיה מתכנסת ליום של צום והתחדשות וחשבון נפש, יום של חידוש הברית ושל תפילה לגאולה, יום של העלאת זכרם של אלה שנספו בדרך במסע הארוך לירושלים. כולנו, מכל העדות, יכולים להתברך מהתזכורת החשובה הזו. מה הבטחנו לעצמנו לפני 50 יום, והאם אנחנו בכיוון הנכון? ואיפה אנחנו נמצאים, במסע הפרטי והכללי שלנו, לעבר עולם מתוקן יותר?

אתה יכול לבחור

שניאור חשין ז"ל, בנו של שופט בית המשפט העליון מישאל חשין, נהרג כשרכב על אופניו. השבוע שוחרר הדורס מהכלא. אתמול התראיין ברדיו יואל, אחיו של שניאור, והמראיינים – אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד – הופתעו לשמוע שהוא בכלל לא רוצה להאשים ולתקוף את הדורס. במקום זה, הוא אמר את המילים הבאות, שבדרך כלל לא נשמעות בראיונות חדשותיים: "נזכרתי השבוע בדוד המלך, ובהתנהגותו כל עוד היה סיכוי שהתינוק שלו יישאר בחיים. ברגע שהתינוק מת, הוא לא המשיך להתפלל ולבכות ולצום. אני חש הרגשה דומה ביחס לאחי. שניאור נהרג. אני לא יכול להשיב אותו כרגע. אז מה כן? מעכשיו כל עיסוק שלא מתמקד ביצירה, בבריאת דברים חדשים, הוא עיסוק שמוריד את האנרגיות למקומות לא נכונים. העיסוק בענישה ובדורס הוא לא הסיפור שלי. כשמישהו כל כך קרוב אליך נהרג, מישהו שאתה כל כך אוהב אותו – זה מעניק לך הזדמנות להבין את חד הפעמיות של החיים האלה. הבנתי שאם זה קרה לשניאור זה יכול לקרות גם לי, ובנוסף – כבר עכשיו, גם משהו בתוכי מת. אני מתמקד מאז התאונה ביזמות, בתחום של שיפור תרבות הנהיגה בישראל. החלטתי לא להחליש את עצמי בדברים אחרים, להסתכל רק קדימה. יש כל כך הרבה צרות ואתגרים בחיים, מדוע בעיניים פקוחות להיכנס למשהו שמחליש אותך? בטרגדיה כזו, אתה נפגש עם הכאב בעומק ובצבעים שלא הכרת, ויש פה בחירה. אתה חווה שכול אבל יכול לבחור. אני רואה אנשים שבוחרים לעתים לרדת למטה, ואני רואה אנשים שבוחרים בדרך ההפוכה, וזו ההמלצה שלי".

דווקא על ידי תכונות נפשו

את הפסקה הבאה שלח לי מישהו, ואמר שהיא שינתה את חייו. וכך הוא כתב: איך אנחנו מתייחסים לכישלונות שלנו, לחלקים הפחות-מוצלחים, לתכונות הרעות? התכונות שקיבלנו הן לא תקלה, הן לא טעות בייצור, הן התיקון שלנו, השליחות שלנו. והנה הפסקה. דברים נפלאים שכותב ה"נתיבות שלום" על היחס של יצחק כלפי עשיו, ועל התקווה שלו לשנות אותו. יצחק הרי בירך את עשיו וניסה להחזיר אותו למוטב: "מפרשה זו, שיצחק רצה לתקן את עשיו על ידי שיעלה את תכונת הנפש של שופך הדמים ויכניס זאת לעבודת ה' – יש ללמוד שכל אדם נולד עם תכונות הנפש המיוחדות לו. יש מי שנולד עם תכונות רעות וקשות מאוד, אך באמת כל התכונות, אפילו של רציחה – ניתנו לו כדי להעלות אותן. לכל אחד יש ייעוד ותפקיד מיוחד שבעבורו ירד לעולם. לכן מובן מדוע ברא הקב"ה כל כך הרבה אנשים ולכל אחד מהם תכונת נפש אחרת, מפני שלכל אחד ייעוד ותפקיד מיוחד, ודווקא על ידי תכונות נפשו יוכל להגיע לייעוד המיוחד לו". אם זה נכון לגבי עשיו – זה ודאי נכון לגבינו.