מסירות הנפש של ההורים זורמת בדם הילדים

מכירות את הסיפור על חנה ושבעת בניה, כן? היא מחזירה לקדוש ברוך הוא שבע נשמות טהורות... שבעה בנים היא עוקדת על מזבח האמונה, ובטרם יוצא בנה השביעי, הקטן, להורג – היא מנשקת אותו ואומרת: "בני, לכו לאברהם אביכם ואמרו לו: אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות". היא עולה אל הגג וקופצת אל מותה, ויוצאת בת קול מן השמיים ואומרת: "אם הבנים שמחה...".

מה פשר המילים ששולחת חנה לאברהם אבינו? מה... היא מתחרה עם אברהם אבינו? אתה עקדת אחד ואני שבעה...?

חנה לא עושה פה תחרות, חלילה. היא לא מתנצחת, הוא מוסרת לאברהם אבינו – תודה! תודה שהוא נתן לה את הכוח לעמוד בניסיון הקשה מכל ולהחזיר את הפיקדונות זכים וטהורים, כי זה שאברהם אבינו עמד בניסיון העקדה, זה מה שנתן לה את הכוח אחרי כל כך הרבה שנים, גם היא, לעמוד בניסיון. הגבורה של אברהם אבינו עוברת בגנים.  גבורה ומסירות של הורים זורמת בדם ונותנת כוח גם אחרי עשרות ואפילו אלפי שנים, להתגבר ולמסור את הנפש.

כשרבקה אמנו מבקשת מיעקב לקחת את הברכות במרמה, הוא פוחד: "אולי ימשני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי עלי קללה, ולא ברכה...", ורבקה מרגיעה ומנחמת אותו: "עלי קללתך בני...".  אומר על כך הגאון מווילנא: עלי – היא רומזת לו שהוא יעבור בחיים שלוש צרות קשות – ע'שיו, ל'בן, י'וסף... אבל הכל עלי! היא מבטיחה. בכוח מסירות הנפש שלה, בכוח האמונה שלה ומעשיה הטובים היא נותנת לו כוח לעבור את מה שהוא יעבור בחיים, כי מסירות, התגברות ואמונה של הורים עוברת בגנים, זורמת בדם ונותנת כוח לילדים גם אחרי עשרות שנים להתגבר, לנצח, להאמין ולמסור את הנפש.

היום, אמא. היום! בוויתורים שלך, בהקרבה שלך. בכל מסירות נפש, שתיקה ועבודת מידות... בכל שבת טעימה, בכל השקעה – את מזרימה כוח לילדים שלך, כוח שיעבור להם בדם והם ימצאו אותו ויתחזקו ממנו גם בעוד עשרות שנים.

אין מעשה שהולך לאיבוד. אין מסירות שלא נרשמת בפנקס של מלך מלכי המלכים. תני היום כוח לילדים שלך. גם אם קשה, זכרי... למענם! וזה גם למענך.  

בברכת דורות ישרים והרבה נחת.