"אני אשמה בפטירתו של בעלי", בכתה האלמנה. ומה השיב הרב קנייבסקי?

אלמנה טריה, שלא מצאה מנוח לנפשה, ניגשה אל בית ההוראה של הרב יצחק זילברשטיין והשיחה בפניו את מצוקתה. היא חשה שבעלה נפטר בגללה, ומבקשת לדעת האם מוטל עליה לכפר על מעשיה.

הרב זילברשטיין האזין בקשב לדבריה של האישה. התברר, כי בשבוע האחרון לחייו של הבעל, הוא לא חש בטוב, וביקש ממנה שתזמין עבורו אמבולנס.

צוות האמבולנס שהגיע, בדק את החולה ולא מצא מאומה, ואף ביקשו ממנו לשלם על הזמנת האמבולנס, שכן אם לא נדרש פינוי לבית החולים – על החולה לשלם על שירות הגעת האמבולנס.

כך אירע שוב ושוב: עשר פעמים בתוך אותו שבוע, האמבולנס מגיע, הצוות בודק ואומר שהכל כשורה ואין כל סיבה לפנות לבית החולים.

בפעם העשירית שהבעל התלונן שהוא לא חש בטוב, וביקש שתזמין עבורו אמבולנס – השיבה לו האישה כי מן הסתם מדובר בדמיון בלבד. אך למרבה הכאב, בתוך דקות ספורות הבעל התמוטט ונפטר בבית...

האלמנה, מלאת רגשות הצער והאשם, הגיעה בדמע אל בית ההוראה ושאלה את הרב האם האשמה תלויה בה, או שנהגה כשורה לאחר עשר קריאות שווא. ושאלתה הכאובה בפיה: האם אני זקורה לכפרה?

בשל מורכבותו של המקרה, בו אלמנה חשה רגשות אשם, הציג הרב זילברשטיין את השאלה בפני גיסו, הרב חיים קנייבסקי.

כאשר שמע הרב קנייבסקי את השאלה, השיב ואמר כי אמנם היה מותר לאלמנה לחשוב שגם הפעם הזו מדובר בקריאת שווא, אך בכל זאת – כיוון שפטירתו של הבעל התגלגלה על ידה, היא צריכה כפרה על כך.

כראייה לדבריו, הביא הרב קנייבסקי את דברי הנביא, שהאשים את דוד המלך שהרג את נוב עיר הכהנים. למרות שדוד המלך עצמו לא הרגם, אלא הדבר התגלגל על ידו, ובכל זאת נזקק לכפרה.

כן הוסיף הרב קנייבסקי, שכך פסק ה'נודע ביהודה', שאדם שמינה את חברו כשליח לסחור בסחורתו, והשליח נהרג בדרך – המשלח חייב בכפרה, שהרי הוא היה הגורם למות השליח.

"גם במקרה שלנו", סיים הרב קנייבסקי את דבריו. "אמנם האישה לא היתה חייבת להזמין אמבולנס, אך כיוון שבפועל התגלגלה פטירתו של הבעל על ידי כך שנמנעה מלהזמין את האמבולנס – היא צריכה כפרה על כך".