שאלתו האישית של הרב אלישיב, והישועה המופלאה שהגיעה בעקבותיה

ההכנות לבר המצווה של שלמה (שם בדוי) היו בעיצומן. התפילין, האולם, ההזמנות, הכל כבר היה מוכן. במקביל, שלמה החל ללמוד עם אביו את קריאת התורה של פרשת 'יתרו' בה יעלה לתורה, שכן כך היה המנהג בבית הכנסת בו התפללו: חתן בר המצווה הוא הקורא בתורה בשבת העליה לתורה. אביו של שלמה גם תיאם עם הגבאי כי בשבת פרשת יתרו יקרא בנו את הפרשה בבית הכנסת.

שעות רבות חזר הילד ושינן בעל פה את הפרשה. בכל רגע פנוי חזר ולמד את הפסוקים הקדושים עם טעמי המקרא, עד שידע את הפרשה באופן מדוקדק היטב, בעל פה כמובן…

בערב שבת פרשת יתרו, כשהגיע אביו של שלמה לבית הכנסת, הוא ראה את חברו עולה אף הוא למקום בו נערכים הקידושים. רגע אחד חלף והטעות המביכה התגלתה: שני המתפללים הוותיקים תכננו כי בניהם יעלו לתורה ויקראו את פרשת השבוע. שני הבנים בביתם, כבר נרגשים, מתכוננים, מוכנים ומשננים…

הגבאי תפס את ראשו בשתי ידיו: "שתיכם ביקשתם, שכחתי לרשום", אמר במבוכה. מה עושים? השבת כבר נכנסת, ושני הילדים התכוננו ומחכים לקרוא בתורה. מה עושים עכשיו?

"לא נורא", אמר אביו של שלמה בגבורה, "לא קרה כלום. דיברתי כבר עם הבן שלי, והסכמנו לוותר על קריאת הפרשה השבוע. נכון, הוא מתכונן מראשית החורף, אבל הוא יוכל להשקיע שעות רבות בשבוע הקרוב בלימוד ושינון פרשת משפטים, ונחגוג לו כבר בשבוע הבא…".

הגבאי חש שלא בנוח. "אולי נעשה חצי חצי", הציע, "הרי הבן שלך כבר התכונן, גם האורחים שלך יבואו בשבת בבוקר…". "לא, לא צריך, זה בסדר…", השיב אביו של שלמה. "ניתן לבן שלו לקרוא השבוע, והבן שלי יקרא בשבוע הבא. האורחים שלי יוכלו לומר מזל טוב השבוע, גם אם בני יקרא רק בשבוע הבא…".

כך היה. בשבת בבוקר קרא חתן בר המצוה השני בתורה. שלמה, מיד לאחר קריאת התורה, החל לשנן את פרשת משפטים בטעמיה, אותה יקרא בשבוע הבא.

4 שנים לאחר מכן, אושפזה האם בבית החולים

4 שנים חלפו מאז אותו ויתור. שלמה, בחור כבן 17, למד בישיבה גדולה, כאשר לפתע באמצע החורף אושפזה אמו בבית החולים עקב כאבים שונים, אך כל הבדיקות העלו חרס.

האם המיוסרת אושפזה במחלקה הפנימית, נבדקה שוב ושוב במגוון בדיקות, אך הרופאים העלו חרס בידיהם, ולא הצליחו להבין מה גורם לכאבים האיומים.

שבת בבוקר. בנה הבכור שלמה שהה בתורנות על יד אמו. באותה מחלקה, היה מאושפז באותה שבת הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל.

מקורביו של הרב החלו לחפש ברחבי המחלקה בעל קורא, שיקרא את קריאת התורה בחדרו של הרב.

"אתה יכול לקרוא קריאת התורה בחדרו של הרב אלישיב?", שאל אחד מהם את הבחור, שנדהם ונרגש מעצם ההצעה. ברגע הראשון, חשב לומר "לא". הן הוא לא 'בעל קורא' מנוסה, ואיך יוכל לקרוא בשביל גדול הדור?...

רגע לאחר מכן נזכר שלמה שהלא השבת, פרשת השבוע היא 'משפטים', המוכרת לו היטב בעל פה, הרי קרא אותה ושינן אותה אינספור פעמים לקראת קריאתה.

שלמה השיב בחיוב, וניגש בחיל ורעדה לקרוא את התורה בחדרו של הרב. כשסיים את קריאת התורה, פנה אליו הרב אלישיב וביקש להודות לו. "קראת יפה מאוד", החמיא הרב בכנות, "הרבה זמן לא שמעתי מישהו שקורא כל כך יפה, בדקדוק התיבות ובדיוק בטעמים. מה מעשיך בבית החולים?", התעניין.

"אמא שלי כאן כבר כמה שבועות", אמר שלמה במבוכה באוזני הרב. "לא יודעים מה יש לה. היא סובלת מאוד", הוסיף והזכיר את שמם אמו לרפואה שלמה.

"יש לי רעיון", אמר הרב אלישיב בתגובה. "הגיע לכאן פרופסור מומחה גדול מחוץ לארץ. הוא הגיע לטפל בי, ואבקש ממנו לבדוק גם את אמך, וזו תהא הכרת הטוב שלי לך על הקריאה היפה והנעימה…".

כבר ביום ראשון בבוקר, אחרי הבטה קצרה בתוצאות הבדיקות, קבע הפרופסור המומחה מהי הבעיה. "זוהי אכן מחלה נדירה בארץ", אמר, "אך הטיפול בה דווקא פשוט…", הוא מיהר להסביר לרופאי המחלקה מה ניתן לעשות, וכבר באותו שבוע שוחררה האם מהאשפוז הארוך, כשהיא בריאה ושלמה.

הסיפור הגיע לאוזניו של הרב מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, שאמר בהתפעלות: "הרי זה מה שהגמרא מספרת, כי רב הונא בריה דרב יהושע, זכה להינצל ממוות לחיים בגלל שהיה ותרן… הרי גם כאן זכתה האם לישועה גלויה, רק בשל הוויתור של בנה, 4 שנים קודם לכן".

4 שנים חלפו מוויתורו האצילי של שלמה על קריאת פרשת יתרו. 4 שנים המתין הוויתור בשקט לרגע הגדול, בו יתברר עד כמה כוחו גדול ומשמעותו עצומה.

אין וויתור מיותר, אין וויתור שלא זוכים עליו לשכר עצום. זה יכול לקחת שנים, לא תמיד רואים את זה, אך תמיד, תמיד, הוויתור משתלם בראש ובראשונה למוותר עצמו...

באדיבות אתר 'דרשו'.