מהו הצבע האידיאלי להרפיה, וכיצד נתחבר לבית הכנסת?

במאמר הקודם הוסבר כי אחד המקומות המתאימים ביותר ואולי המתאים ביותר להרפיה, הוא בית הכנסת, שהינו מקום רוחני המיועד לצרכים רוחניים בלבד, (ולנשים – חדר בבית, המוקדש לעבודת השם ומתרחשים בו אירועים המביאים לידי אנרגיה חיובית).

אך כדי שהאדם יוכל לפתוח את חדרי לבו במקום קדוש זה ולהרפות את נפשו, מן ההכרח הוא שבית הכנסת יהיה המקום החביב ביותר על האדם, ועליו להרגיש בו רוגע ושמחה כמו שאדם מרגיש בבית אביו, כאשר הוא אהוב ורצוי שם. הדבר אינו קשה כלל וכלל כשמתבוננים שהמקום הזה הוא בעצם מפתח הפתרונות לכל הבעיות שלנו, הגשמי והרוחני, כיוון שלתפילת הציבור המתכנסים בו יש כח עוצמתי וחזק המסוגל לקבלת התפילה.

התחברות לבית הכנסת בכניסה

כיוון שפעולותיו של האדם משפיעות על נפשו, על כן חז"ל קבעו שלל הלכות שנועדו להתייחס לבית המדרש כמקום חביב, ואסרו פעולות שונות שמביאים לידי ביטוי יחס הפוך:

1. חז"ל קבעו כי מצוה לרוץ לבית הכנסת – דבר המורה על חיבה, השתוקקות וכיסופים עזים להגיע במהירות למקום קדוש ונכבד זה, ומאותה סיבה עצמה אסרו לרוץ ביציאה מבית הכנסת, כדי שלא ייראה כאילו קשה עליו ישיבת בית הכנסת.

2. כשנכנסים לבית הכנסת יש להיכנס פנימה לתוך עומק בית הכנסת, במרחק המראה כי אין אנו מחכים חלילה בקוצר רוח לחזור לכיוון הדלת ולצאת מהמקום, אלא שמחים בישיבת בית הכנסת. כאשר אנו מבצעים פעולה המורה על התרחקות מהמולת ואווירת הרחוב, אנו גורמים בכך לעצמינו להיכנס מבחינה רוחנית יותר לאווירת הקדושה המרגיעה שבבית הכנסת.

3. כמו כן, על פי דרכי ההלכה כשאדם נכנס לבית הכנסת, הוא פוסע פנימה בצורה איטית ניחוחה ובישוב הדעת, ואינו פותח את סדר התפילה מיד בכניסתו לבית ה', כדי להראות עד כמה חביבה עליו ישיבת בית הכנסת ואין הוא מחפש את הדרך המהירה ביותר לסיים את תפילתו ולצאת משם .

אחת מההשפעות העיקריות על מרכיבי השראה של כל מקום ומקום באשר הוא, הוא הקהל הנמצא בו, ובאופן פרטי –  היחס בין מחשבותיהם ורגשותיהם של הנמצאים בו למחשבותיו ורגשותיו של האורח הנכנס למקום. במידה ודעותיהם של השוהים במקום חלוקות על דעותיו של האדם הנכנס למקום, תהווה כניסתו למקום כעין שטיפת המוח במערבולת של בלבולי מחשבות ורגשות באופן לא מסודר, והמנוגד בתכלית להרפיית הנפש.

בנוסף, כאשר אדם נכנס לבית כנסת שהמתפללים בו גורמים לו תחושת אי נוחות במעשיהם ודעותיהם, הוא אינו מסוגל להתחבר אל המקום ואל המתפללים בו, ולכן מבחינה מסוימת תפילתו נחשבת כתפילת יחיד, ולא כתפילת ציבור. שכן לפי תורתו של הבעל שם טוב, מהותו האמתית של האדם היא במקום שמחשבתו נמצאת, ומכיוון שמחשבתו נודדת אי שם הרחק מהמקום בו הוא נמצא ואינו מחוברת נפשית לאותו מקום, נחשב הוא כשוהה מחוץ לבית הכנסת.

מסיבה זאת חשוב מאוד "להתחבר" נפשית עם הקהל הנמצא בבית הכנסת בשעת התפילה, ולכן מומלץ - במידת האפשר - להתפלל במקום בו יש לנו ידידים וחברים ששאיפותיהם הרוחניות, דומות לשלנו, ועדיף – במקום בו מתפללים ידידים וחברים שאנו מתחברים איתם לא רק בבחינה רוחנית אלא גם מבחינה נפשית, דבר הגורם להתחברות העבודה הרוחנית המשותפת בשלימות מיוחדת, כשהתפילה היוצאת מהנפשות המחוברות יחדיו בלב אחד עולה בסערה השמימה בלהבת אש.

(במידה וישנם אנשים שנוכחותם במקום גורמת לנו תחושת אי נוחות, למשל משום שהם משתייכים לקהילה שהשקפותיה שונות משלנו, דבר הגורם באופן אוטומטי לנפש לשדר אי נוחות מההשקפות השונות, ניתן לבטל את הרגשת אי הנוחות, באמצעות התבוננות המעוררות רגשות של אהבת ישראל אמיתית, הבאה כתוצאה מהכרה בכך שכולנו בני אב אחד האוהב את כולנו אהבה עזה במידה שווה, ולכולנו מטרה אחת – עבודת ה').

מקום שיש בו חלונות

ההשראה לפתיחת הנפש והרפייתה מתחילה מהחושים השונים של הגוף, ובעיקר מחוש הראיה. בהלכה נפסק כי במידת האפשר יש להתפלל במקום בו ישנה אפשרות להסתכל כלפי השמים בשלבי התפילה והמלצת ההלכה היא כי חלונות אלו יהיו בכותל המזרח כנגד מקום העמידה הטבעי של המתפללים,.

זה לשונו של רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא) בספרו המכונה "שולחן ערוך הרב"  (סימן צ') "צריך לפתוח פתחים או חלונות בבית הכנסת כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדו ... לפי שגורמין לו לכוון לבו, שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע ... וכן כשמתפלל בבית אחר, שלא בבית הכנסת, צריך להתפלל בבית שיש בו חלונות". בזוהר הקדוש (בשלח נ"ז) מובא כי ההסתכלות על השמים מביאה לאדם חכמה.

כשמתבוננים על השמים כדאי להרהר בדברי חז"ל (סוטה יז, א) שרקיע השמים העוטף את כדור הארץ, בצבע תכלת – הצבע המרגיע ביותר מכל צבעי הקשת, מכיוון שהוא נמשל לכסא הכבוד – ההשגחה האלוקית שהקדוש ברוך הוא מנהיג בה את עולמו ומשגיח על כל נברא ונברא בנפרד, ודואג לכל אחד ואחד ובפרט לכל יהודי ויהודי בדאגה רחימאית של אבא הדואג לבנו, וכמאמרו של הבעל שם טוב הקדוש – שהבורא אוהב כל יהודי ויהודי, בכל מצב רוחני שיהיה בו, כבן יחיד שנולד לו לעת זקנותו .

רקיע השמים מורה על ההנהגה האלוקית העוטפת את הברואים בחיבוק של אהבה ושל סוכת שלום המסוככת על בני ישראל ועל ירושלים. כלומר: על כל אלו העוטפים את עצמם בהנהגה האלוקית במעשיהם ואהבתם לבורא, ולכן מבט מעמיק על רקיע השמים ועל מה שהוא מסמל יביא לשלווה ורוגע מיוחד.

הרחבת מקום

אחד מהדברים שעלולים לגזול את ישוב הדעת מהאדם הוא צפיפות מקום. לכן, במידת האפשר, כדאי להעדיף מקום בו לא קיימת צפיפות מאשר מקום בו קיימת צפיפות גדולה.

אחד מהכינויים בו התורה מכנה צפיפות אוכלוסין הוא בשם "לחץ", והוא מוגדר כאחד מהצרות העיקרית שבשעבוד מצרים.

אף בהלכה נפסק על פי דברי הגמרא, כי מקום רחב ונוח הוא תנאי חיוני לצורך לימוד מעמיק ועיוני. לכן מותר לאדם לצאת מהסוכה בעת הלימוד בעיון, כדי להרחיב את דעתו, למרות שעל האדם מוטלת חובה לשהות בסוכה בכל עת שאין לו סיבה להיות מחוצה לו .

במאמרים הבאים, בסייעתא דשמיא, נציג את דרכי ההרפיה שבתפילה בכלל ובברכה הראשונה של תפילת העמידה בפרט, בצורה רוחנית המשולבת באופן בלתי ניתן לפירוד – עם עבודת ה' אמיתית, הבאה מתוך תענוג ושמחה, כדרכה של תורת החסידות.