הרב רצון ערוסי קורא למנכ"ל בצל"ם לותר על אזרחותו

אמרת שהפלסטינאים גיבורים, שנלחמים ומחנכים אותם למען זכויותיהם, ושאנחנו מדכאים אותם וכו'. הדבר הנכון ביותר, שהואיל ואתה מלגלגל על הדמוקרטיה בישראל, תוותר על אזרחותך הישראלית ותעבור למחנה השני – לפלסטינאים. תהיה אזרח שלהם, תהיה חלק מהם ותילחם איתם מלחמת גיבורים למען הזכויות שאתה מאמין בהם, אם אכן באמת אתה סבור שעד כדי כך מדינת ישראל ועם ישראל וממשלת ישראל עושות את העוול הגדול ביותר בהיסטוריה.

אתה לא תהיה הראשון. כך היה כבר בתקופת התנ"ך, שאחד מבניו של חזקיה המלך, מספרת האגדה שהעתיק את מקומו למחנה אשור שצר על ירושלים. משם היה משדר דברים נגד העם היושב בציון כדי לרפות את ידיהם. אז יודעים שהוא אויב וצר. אבל הצד השני הוא חלק בלתי נפרד מהאויב. אולי כך תהיה אמיתי עם עצמך, ולא רק תדבר מכאן על שם, תילחם משם נגד כאן, אם המצב הוא עד כדי כך קשה כפי שאתה מתאר אותו.

לדבר נגד מדינת ישראל – בגידה?

שאלו אותי – האם מה שעשה זו בגידה? אך לפני שאענה, כאן המקום למסור מודעה, שבשעה שאנחנו מדברים על בגידה, אין אנו מדברים כהוראה למעשה, ח"ו, אלא כיוון שאנו בבית מדרש ואנו לומדים בבית המדרש גדרים, השקפה באמונה והלכה, כלל נקוט בידינו שאין עושים ממה שמדברים בבית מדרש הלכה למעשה, אלא עד שיאמרו לו רבותיו – כך הלכה – לך ועשה (מסכת בבא בתרא דף ק"ל).

הדבר פשוט שזוהי בגידה. מדוע? כיוון שאין מדובר כאן באיזה שהוא משטר רודני, עריץ, אשר אין לו שום ערכי יסוד והוא מתנהג כלפי האוכלוסייה הפלסטינאית בצורה מאוד מדכאת ורודפת. מדובר כאן בחילוקי דעות שיש בקרב החברה הישראלית כיצד לנהוג כלפי הפלסטינאים, במיוחד כיוון שהפלסטינאים, מאז שהוכרה מדינת ישראל על ידי האו"ם, לא הסכימו להכרה זו, וכל מדינות ערב פתחו במלחמה נגדנו באותם זמנים. אבל עוד לפני כן, מאז שהתחילו לשוב יהודים לארץ, לא הכירו הפלסטינאים בזכותנו, נאבקו נגדנו בטרור בפרעות תרפ"ט ועוד כיוצ"ב, ועל אף שאנחנו היינו מוכנים לקבל את תכנית החלוקה של האו"ם – הם לא הסכימו. וזאת אף על פי שהפלסטינאים, בטרם היותנו כאן, לא היו עם ולא התנהלו כמדינה, אלא ערבים גרו כאן וקיימו את חייהם כאן, אבל לא כישות לאומית וללא שום מוסדות שלטון ריבוניים. לא היה דבר כזה בכלל, וזה אין מי שמערר על כך.

אנחנו מדינה דמוקרטית, אף על פי שאותו איש מ"בצלם" מלגלג על הדמוקרטיה הזו. בסופו של דבר, הרי היו כאן ממשלות מגוונים שונים, לאו דווקא ימניות. גם על אותן ממשלות הקודמות היו שקראו תיגר. על הרבה דברים קרו תיגר, גם נגד ממשלת בן גוריון, אבל כך דרכו של עולם, שלא כל דבר ודבר נתון להסכמה לאומית, ותמיד יש ויכוחים. לכן אחרי רבים להטות. יש כלי הכרעה מיוחד. הדברים שאותם הוא מציין, הרבה מאוד מהאופוזיציה לא מסכימים איתו. יש להם אי הסכמה נגד הממשלה משום שמבחינה פוליטית הם רואים את עצמם כמי שמחליפים את הממשלה ומפילים אותה, אבל יש בקרב האופוזיציה הרבה שדורשים קו תקיף נגד הטרור, נגד הטרוריסטים. יש הרבה מקרב האופוזיציה שמודים בפה מלא שאין פרטנר לשלום, כי הצד השני ממאן להגיע לשלום. אז עלינו לדעת שמהותה של הדמוקרטיה היא שמתווכחים כאן בבית. אבל ללכת למוסד שמרכז בתוכו שונאי ישראל מובהקים, שלא יעיל ולא יציל? אפילו אם תבוא עם אלף נימוקים כדי להראות עד כמה אתה צודק, הדעה שלהם כבר קבועה מראש, ותמיד יצביעו נגד מדינת ישראל. כשאתה הולך ומדבר סרה נגד צה"ל, נגד הממשלה וכיוצ"ב – אתה מתדלק את מכונת התעמולה שלהם, ואתה משתף פעולה איתם. לכן הדבר פשוט שזה בגדר בגידה. אבל כאמור, אין הדברים נאמרים כהוראה למעשה מהמשמעות של בגידה, אלא מהמשמעות הערכית של העניין.

ארגונים אלו מנצלים את המבוכה בדמוקרטיה הישראלית

אנחנו נמצאים במשבר חריף מאד מאד. משבר פנימי חריף מאד במשמעות המעשית של דמוקרטיה. עד שאנחנו מלינים נגד יו"ר בצלם או מנכ"ל בצלם על הופעתו במועצת הביטחון, מה נאמר ומה נדבר אם אפילו בימ"ש העליון מתעלם מחוק אשר בא להגביל את ארגון הבידיאס, אשר לוחם כנגדנו, וכל המשתפים פעולה איתנו – מגביל אותם, בנימוק שזה לא סביר, שלא להכניס אותה סטודנטית שלוחמת נגדנו בצורה בלתי רגילה בחו"ל עם כל הללו שמחרימים אותנו. מה נאמר ומה נדבר? כלומר, יש כאן שסע גדול מאד בחברה הישראלית, שאין כל גורם וגורם מכיר את מקומו, אלא כל גורם וגורם לוקח ומייחס לעצמו תפקיד מעבר למה שניתן לו. ולכן עד שאנחנו מדברים על אותו האדם, חלילה אין אנו אומרים שביהמ"ש בוגד, אבל הוא טועה, וטועה בגדול. זה לא תפקידך. אתה לא מנהל את המדינה. אתה מבקר את הממשלה, אבל לא מנהל את המדינה. אם הכנסת חוקקה חוק נגד הללו אשר מחרימים את מדינת ישראל, ומסייעים בידם ואומרים שלא להכניס אותם לארץ, אתה רק יכול לומר – אין מה לעשות, זהו החוק, דעתנו היא שכדאי לשנות את החוק. אבל אתה לא יכול לבטל את החוק. אתה לא יכול להתעלם מן החוק בדרכים מדרכים שונות. כי אחרת יש כאן אנרכיה. פשוט כבר אין יודעים מהי רשות מחוקקת, מהי רשות שופטת, מהי רשות מבצעת. הכל מתבלגן.

קחו לדוגמא את חברי הכנסת ואת השרים בהתבטאויות שלהם. בגלל שזו שנת בחירות, ההתבטאויות שלהם נגזרות מתעמולת בחירות. הם לא אומרים בדיוק במה הם מאמינים, אלא מה הם רוצים שישמע הציבור ברגע הזה כדי להגביל יותר ויותר את אחוזי הרייטינג כלפיהם, את אחוזי התמיכה בהם, ולא בגלל שזה מה שצריך להיות. כלומר, יש דברים שנאמרים בעד קו תקיף נגד הטרור, או נגד קו תקיף, שזה לא בגלל שזו האמת ככה בתוך ליבו של הדובר, אלא בגלל אחוזי התמיכה שזה ייתן לקו הפוליטי שלו.

ולכן זו מבוכה. האויב רואה שלא מדובר כאן בעם שיש לו עמדה. אפילו האופוזיציה – בדברים כאלה, כשמדובר במלחמה או במאבק, אז מלוכדים. האויב קורא את הבלגן הזה.

האויבים ניזונים מהפירוד והקיטוב בחברה – יש לחזק את האחדות

דבר נוסף, הוא כלי התקשורת. תראו כיצד הם מנסים, כדי שיהיה צידוק לפעילותם, לדלות מידע, אפילו מישיבת קבינט שאמורה להיות סודית. הם מנסים לגרות את המשתתפים, כדי שאולי יצא מפיהם משהו. והרי אחד הנכסים הביטחוניים והאסטרטגיים ביותר הוא הסודיות. כשהאויב לא יודע מהי התוכנית בעתיד, הוא בא במבוכה. אבל ברגע שהוא קורא מאנשי התקשורת ששר הביטחון בעד קו תקיף, ראש הממשלה מהסס, הרמטכ"ל לא בעד קו תקיף וכל הדברים האלה – הרי שהאויב לא רואה כאן קו ברור ואחדות, אלא בדיוק להיפך, ולכן הוא מרשה לעצמו להזיק עוד ועוד, לפעול הלאה דרך הסדקים האלה. יוצא אפוא שבמו ידינו, בגלל חופש ביטוי מופרז, אנו מזיקים לעצמנו.

היום יש שכבר מדברים בכלי התקשורת שבזמן בן גוריון היתה רודנות. אבל ראו את תקופתו – זו רודנות שהקימה את המדינה. זו רודנות שהצליחה לקיים עמידה ביטחונית איתנה עד למלחמת ששת הימים. אם היה טרור – מיד הורו שימות המחבל, וניתן שכרו באותו יום או כבר למחרת בפעולת תגמול. בכל האזור ובכל העולם כולו היו גויים שהעריצו אותנו בגלל הדבר הזה, והאויב פחד. ראה שיש כאן כוח מלוכד שרוצה לחיות, רוצה להתקיים ואיננו חת משום דבר. במצב דברים כזה, שזה אומר בכה וזה אומר בכה, זה מגנה וזה חולק – האויב מתעצם. אף על פי שהוא חלש בחלשים, הוא הופך להיות חזק שבחזקים.

לסיכום, אכן דיברנו על הופעתו המבישה והמחפירה של מנכ"ל בצל"ם במועצת הביטחון. אבל כאמור, אמרנו זה לא הלכה למעשה, אלא בירור ערכי של מושגי הבגידה. כמו כן אמרנו שזה לא רק הוא, אלא זהו שסע בחברה הישראלית, זוהי מבוכה בחברה הישראלית שאין יודעים דמוקרטיה מהי, שאין יודעים החלוקה השלטונית מהי, אלא זה נוהג בכה וזה נוהג בכה, ואנחנו סובלים כתוצאה מכך.

אני מתפלל שהקדוש ברוך הוא יעלה רוחו ממרומים וייתן לנו רוח, בינה ותבונה לדעת ואף לחיות ולהתקיים בארץ הזו באחדות עמנו, בייחודיות עמנו מבחינה ערכית, אבל מבחינה קיומית גם כן, כדי שנוכל להיות עם קודש, בארץ הקודש, על פי תורת הקודש.