תחשבו חיובי – החיים שלכם יהיו טובים יותר

בכתבה הקודמת דברנו על דרכים לשפר את החשיבה החיובית.

אם ננסה לחדור מעט יותר לעומק, וכלשונו של רבי ישראל מסלנט: אל הכח הלא מודע שבאדם, הלא הוא החלק הלא-מודע שמפעיל רבים מכוחותיו של האדם ומשפיע על תפקודו, נמצא כי הסיבה לכך שאדם מעדיף לשקוע בעולם של מידע שלילי הינה משום שהוא אינו מאמין בעצמו וביכולותיו. זו הבעיה שמתחת לפני השטח, אמנם האדם לא יסכים להודות בה, אפילו לא בינו ובין עצמו, אך היא קיימת ונותנת את אותותיה.

כאשר האדם אינו מאמין בעצמו וביכולותיו, הוא מתמכר למידע שלילי שמנציח את הפחדים שלו, ובכך הוא "מרגיע" את עצמו, שאין כל טעם לנסות ולהתפתח אישית, חברתית או כלכלית. הוא אומר לעצמו, שאין טעם לחתור להתפתחות כלכלית, בעולם שנמצא בלאו הכי במשבר; אין טעם לחתור לשיפור הבריאות, בעולם שמלא כולו בקרינה; אין טעם להשקיע בלימודים, שהרי במילא לא ניתן להקיף את כל הידע שהולך ומתרבה בעולם; ואין טעם להשקיע בתחביבים – שהרי החיים קצרים...

למעשה, כל מה שהאדם הפסימי אומר – נשמע הגיוני, אלא שישנה בעיה אחת: התוצאות בשטח! בפועל, מתברר שאנשים אופטימיים מצליחים הרבה יותר בכל תחומי החיים, זאת מלבד העובדה שחייהם ארוכים יותר, דבר שגם הפסימיים ביותר מאחלים לעצמם.

מאותה סיבה, אנשים שאינם מאמינים בעצמם, שמחים כאשר הם רואים את כשלונותיו של הזולת. הם אינם מאחלים רע למישהו, חלילה, אולם כשלונו של הזולת מציב אותם בעמדת עליונות, מבלי שנדרשו לשם כך לחולל שינוי כלשהו בחייהם ולהצליח יותר, דבר שהם מאמינים שאינו ביכולתם... מדובר כמובן באשליה, שהרי כשלונו של הזולת אינו מעניק עליונות אמיתית למישהו. ובכל זאת, אשליה זו מספיקה כדי לעורר שמחה אצל אנשים שאינם מאמינים שביכולתם לרכוש עליונות אמיתית.

כמו כן, אנשים שאינם מאמינים בעצמם, חשים מתח סמוי כשהם רואים את הצלחותיהם של אחרים. ההצלחות הללו מעמידות אותם באור שלילי, ומציבות בפניהם מראה המציגה את ההישגים שהם עצמם היו יכולים להשיג. כאשר אותם אחרים נופלים בשלב מסויים, הדבר גורם להתפוגגותו של אותו מתח פנימי, והאדם שאינו מאמין בעצמו יכול לומר בליבו: "הנה, אמנם אני לא יכול להצליח, אבל מה הטעם להצליח – אם אחרי ההצלחה מגיעה הנפילה?".

כמובן, בסופו של דבר, האדם אינו מרוויח מאומה מכשלונו של הזולת. הוא ממשיך לחיות את חייו – חיי הכשלון, על כל הצדדים הקשים שלהם. כשלונו של האחר – אינו יכול להזין אותו, בוודאי שלא לאורך זמן, וכך הוא נאלץ להמשיך ולהתמודד עם חוסר ההצלחה שלו ועם הרגשות השליליים המתעוררים בעקבותיו.

בין האופטימי לפסימי

חשוב להבין, שההבדלים שבין האופטימי, בעל החשיבה החיובית, לבין רעהו הפסימי בעל החשיבה השלילית – באים לידי ביטוי בשלושה תחומים, שבהם מרגיש הפסימי חסר אונים לעומת האופטימי שרואה אופק חיובי לנגד עיניו:

התחום הראשון הינו מידת הקביעות של הבעיה. כאשר אדם נכשל בתחום מסויים, לדוגמה, כאשר הוא פוטר מעבודתו, או שהוא מרגיש דחוי חברתית – הפסימי יראה בתמונת המצב הנוכחי תשקיף לעתיד, ויצא מנקודת הנחה שהמצב השלילי אינו עומד להשתנות, מה שיגרום לו לחוש חוסר אונים. לעומתו, האופטימי אמנם לא ירגיש טוב בסיטואציה הנוכחית, אולם הוא יזכור תמיד שמדובר בסיטואציה חולפת, והעתיד יכול בהחלט לחזור ולהיות חיובי ומאיר פנים.

התחום השני הינו פרופורציות. כאשר מתעוררת בעיה מסויימת, האופטימי יצליח לראות אותה בפרופורציות האמיתיות שלה. למשל, כאשר הרכב התקלקל – הוא ידע לומר לעצמו: "נכון, מדובר בבעיה, אבל היא תפתר בעזרת ה', והכל יהיה בסדר". לעומתו, הפסימי אינו מצליח לראות את הפרופורציות של הבעיה, והמוח שלו מיד מזכיר לו שישנן עוד כמה וכמה בעיות בחייו: התריס בסלון מקולקל, השכנים מרעישים, וגם בעבודה לא הכל חלק. כך, במקום לחוות רק את הקושי העכשווי, הוא חווה מסה גדולה של קשיים, שאין כל קשר הגיוני בינם לבין עצמם.

ואילו התחום השלישי הינו דימוי עצמי. כשמתעורר קושי מסויים בחייו של האדם, הפסימי – יסיק ממנו על האיכויות והיכולות שלו כאדם. למשל: אם הוא לא הצליח בעבודה, הוא יסיק מכך שהוא אדם לא מוצלח שאינו יכול להצליח, ולכן, יש לצפות שלא יצליח גם בתחומים נוספים בחייו, כמו למשל: בחברה, בלימודים, וכן הלאה, שהרי הבעיה נעוצה בו ובמבנה האישיות שלו. לעומתו, האופטימי יכול לקבל שהיתה בעיה כלשהי בהתנהלותו בהווה, אולם הוא אינו מסיק מכך על הדימוי העצמי שלו, וממשיך להאמין שביכולתו להצליח בתחומים רבים אחרים בחייו, ואפילו באותו תחום בו נכשל – לאחר שיחולל שינוי כלשהו בתפיסה או בהתנהלות שלו.

(צילום: shutterstock)

כמו כן יש לשים לב כי חשיבה חיובית, או בשמה השכיח: אופטימיות – אין משמעותה חשיבה נאיבית. הנאיביות אינה אופטימיות, והאופטימיות אינה נאיביות... בעוד הנאיבי אינו מכיר בקיומן של בעיות כלל, ומתכחש למציאותו של הרע בעולם – האופטימי מכיר בבעיה, מודע למציאותו של הרע, ובכל זאת הוא בוחר להתמקד בטוב ולחתור לשיפור המצב, תוך המנעות מהצגת המציאות כחמורה יותר מכפי שהיא.

מעלתה של גישה זו הינה בכך, שהיא מכוונת את האדם להקדיש את זמנו לנסיון לפתור את הבעיה, במקום לנסיון להבין עד כמה היא עמוקה. אנשים משקיעים חלק ניכר מחייהם לנסיון להבין את עומק הבעיות שצצות פה ושם, במקום להשתמש בזמן היקר הזה בכדי למצוא פתרונות מתאימים לאותן בעיות.

עקביות

לסיום, חשוב מאד להשתדל שהחשיבה החיובית תהיה עקבית. בכדי להתמקצע בכל תחום בחיים, אין די במאמץ חד פעמי – אלא יש צורך בעקביות, וכך גם באשר לחשיבה החיובית. מדובר במיומנות, שעל ידי עקביות ניתן להתמקצע בה ולאמץ אותה כדרך חיים. חשיבה חיובית הינה אחת התכונות הבסיסיות והחשובות ביותר, ולכן חשוב מאד לאמץ אותה בקביעות, ולא רק מדי פעם – כשהמציאות מאירה לנו פנים. אלו לא מותרות, אלא צורך בסיסי לשם ניהול חיים תקינים ופוריים!

פתגם יפה אומר, שבתחילה – עלינו ליצור את ההרגל, אבל לאחר מכן – ההרגל יוצר אותנו. פתגם זה, נכון במידה רבה בענייננו. בשלב הראשון – יהיה עלינו ליצור את ההרגל, ולהתרגל לחשוב על המציאות בצורה חיובית. לאחר מכן, הרגל זה ישנה את חיינו, ויאפשר לנו להפיק מהם את המירב ולנצל אותם באופן מיטבי.

הבה נפרגן לעצמנו את החשיבה החיובית. כל אימת שקושי כלשהו ניצב בפנינו – ננסה למצוא לו פתרון, מתוך הנחה שהקושי אמור בסופו של דבר להצמיח אותנו, ולא להביא לכשלוננו. ואם בכל זאת נכשלנו – נלמד מהכשלון, ונוודא שבפעם הבאה נהיה טובים יותר... ומלבד זאת, גם בתוך הקושי, ננסה לראות את הצדדים החיוביים: אם אנו עמוסים ולחוצים בעבודה – כנראה, אנשים מאמינים בנו, כך שהפתרון אינו לראות את המצב כשלילי, אלא להבין את הצדדים החיוביים שלו ולנסות להתאים את המציאות ליכולותינו, תוך מציאת פתרונות הולמים לעומס שהיא מטילה עלינו.

אם נצליח לאמץ את החשיבה החיובית, ולשרש ככל שניתן את החשיבה השלילית – נוכל לחיות חיים איכותיים יותר, יצירתיים יותר ומשמעותיים יותר, ולהפיק מעצמנו את המירב תוך מיצוי מוחלט של יכולותינו!