המדריך למתחזק, והפעם: על חרדים ודתיים קיצוניים

כאשר הצופה הממוצע מתבונן במהדורות החדשות הוא חושב שהוא מכיר את הציבור החרדי: על המסך הוא רואה גברים בשחור-לבן זורקים אבנים, תוקפים שוטרים, מתחבקים עם נשיא איראן, חוסמים צירים מרכזיים, מבעירים פחים, יורקים על ילדות ועוד. תמונות שכולנו מכירים.

כל גולש באתרים חילוניים מכיר את הכותרות הראשיות שנמרחות בענק על גבי המסך, המדגישים את היותו של הפושע 'חרדי', ואפילו 'רב'.

במקרה כזה, הצופה והגולש שוכחים מהר מאוד את הרבנים הגדולים, אליהם אנו פונים בבקשה להתברך בעת צרה, את רבבות הדתיים שמשתדלים כל כך לקיים את ציוויי ה' בתורתו: לאהוב, לוותר, לסלוח, לא לנקום, לא לנטור, לא לחמוד. להקפיד על אמת, חסד, צדקה ושאר מצוות התורה. 

כנראה זה הזמן לומר כמה דברים על קיצוניות.

חשוב להבין, שכאשר יש קו ישר – יש 2 נקודות קיצוניות המופיעות עליו. לעומת זאת, כאשר אנו מדברים על "חרדים קיצוניים", הם בשום אופן אינם אנשים שהגיעו לקצה. אנשים כאלו, המרחיקים את הציבור כולו מעולם היהדות, הם אנשים שסטו לגמרי מן הקו.

מדובר בקבוצות מיעוט בציבור, ומלבד המראה החיצוני הדומה – הם אינם קשורים כלל לעולם החרדי המצוי. אם כל אחד יחשוב על הרבנים אודותם שמע – הוא יסיק מיד שאין כל קשר בינם לבין החרדים הקיצוניים, המחוללים את הכותרות הראשיות ופותחים את מהדורות החדשות.

הבעיה היא שרק הקבוצות הללו מגיעות לתקשורת, שכל כך אוהבת את הקיצוניות הזו.

האם החרדים באמת חיים על חשבון המדינה? מהם הטעמים שמאחורי אורח חייהם? הרב זמיר כהן עושה סדר בעובדות:

אדם שהולך בקיצוניות אחר התורה והמצוות, לא יכול לרצוח, לגנוב או לעשות כל רע למישהו, כי כל אלו איסורים מפורשים. אדם קיצוני, למשל, רודף בקיצוניות אחר מצוות. לדוגמה: הרב עובדיה יוסף שהשקיע את כל ימיו ולילותיו למען לימוד התורה, הרבצתה וחיזוק התורה והיהדות בעם, הרב ד"ר משה רוטשילד, שהקים בעשר אצבעותיו את המרכז הרפואי 'מעייני הישועה', ועוד ועוד. כל ארגוני החסד שאנו מכירים, ואף נעזרים בהם, יוסדו ומתקיימים באמצעות אנשים קיצוניים כאלו.

אדם שרוצח ראש ממשלה, אנשים שמצטלמים עם נשיא אירן ומעודדים אותו בפעולותיו הרצחניות – הם אנשים שעוברים על איסורים מפורשים בתורה, בעוד אנו בטוחים שהם מייצגים את כל הציבור החרדי, בגלל שהם לובשים 'שחור –לבן', מגדלים זקן או חובשים כיפה.

מי היו קיצונים אמיתיים? כאשר נפתח ספר תנ"ך נגלה, למשל, כי אברהם אבינו היה קיצוני ביותר בדת, כאשר כל העולם עבד עבודה זרה והוא היה מן העבר השני. גם משה רבינו, אליהו הנביא, יהודה המכבי, מרדכי היהודי וגיבורים רבים מאוד היו קיצוניים אמיתיים.

האם באמת "הכי טוב באמצע"?

רבים מאיתנו חושבים ש"הכי טוב באמצע". לא צריך להגזים ולהיות קיצוניים. אמנם, דרך הקיצוניות היא לרוב לא נכונה ולא בריאה, אך כאשר מדובר על דבקות בבורא עולם ובקיום מצוותיו – יש לזכור שזה מקור החיות שלנו.

אדם שדבק בבורא עולם – אי אפשר לקרוא לו קיצוני במובן שלילי. זה בדיוק כמו לומר שאדם הוא "חכם בצורה קיצונית" או "שמח בצורה קיצונית". האם אדם שנושם ללא הפסקות כל ימי חייו הוא קיצוני בנשימותיו? האם כאשר מנתח עורך את הניתוח בדייקנות ובאכפתיות להצלת חיי החולה, נקרא לו "קיצוני"? אף ספורטאי שיתאמץ להגיע למקום הראשון מבלי ויתורים, יכונה על ידינו "קיצוני"?

אדם צריך לשאוף תמיד להגיע לכמה שיותר. אדם שלא נתקע באמצע בין שני עולמות, אלא ממשיך והולך בקיצוניות אל דרך היהדות - מגיע לעולם של אמונה וקדושה.

חרדים (צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

מי שאומר ש"הכי טוב באמצע", מוכיח בעצם שאין לו מושג באיזו דרך ללכת. אי אפשר לשמור חלק כן וחלק לא, בורא עולם לא נתן לנו את התורה כדי שנבחר מה אנו רוצים לקיים ומה לא מסתדר לנו. בורא עולם נתן לנו את התורה כדי שנעזוב את ההיגיון הפרטי שלנו, ונלך על פי היגיון עליון שמעבר לתפיסתנו.

עלינו ללכת עם האמת עד הסוף. צעד אחר צעד, אך עד הסוף בלי להיתקע באמצע. הבה לא נחפש אנשים המייצגים מגזרים שונים כדי ללכת בעקבותיהם, אלא נצעד בצעדים מדודים בעקבות האמת. 

העולם החרדי נתפס כסגור ומוזר. מה פשר ההתבדלות הזו? למה דווקא שחור? איך ייתכן שדווקא המחונכים להתחשבות בזולת אינם משרתים בצבא? האם הם באמת אנטי-ציונים? הרב זמיר כהן פותח את כל הקלפים וחושף את כל האמת בהרצאתו המדהימה: "החרדים, מי אתם ועם מי אתם?"