הבחירות ברשויות המקומיות, ירושלים שלי: 3 שעות של חשבון נפש ומהפך אחד דרמטי

את המתח היה אפשר למשש בסכין ברחובות הבירה. הסיבוב השני בבחירות המקומיות הגיע, ומשה ליאון ועופר ברקוביץ נאבקים על כל קול.

22:00 בלילה. הקלפיות נסגרות. התוצאות מתחילות לזרום.

לא רבים ישנו בשלווה הלילה בירושלים.

אני, שסולדת כל כך מפוליטיקה, ובכל תקופת הבחירות נמנעתי מלעסוק בנושא כליל, התחלתי לחוש את המתח העצום זוחל בגרון.

כתושבת ירושלים, לא אכפת לי באופן אישי מי ישב על הכיסא בכיכר ספרא, ומי יהיה אחראי על התברואה, הניקיון ועוד. אך במהלך הערב הדרמטי אתמול, התחלתי לחשוב אחרת.

ומה עם ירושלים, עיר הקודש והמקדש, ב-5 השנים הבאות?

ועם רבי חיים קנייבסקי שיצא מגדרו, וכתב מכתב עם ביטויים נוקבים כפי שלא שמענו ממנו מעולם, וחכם שלום כהן בירך את ליאון בברכת כהנים, ורבי דוד אבוחצירא שהוציא, בניגוד לדרכו התמידית, מכתב חם ותומך בליאון, וגדולי ישראל רבים מספור – דווקא את נשארת אדישה?

רבי חיים קנייבסקי (צילום: פלאש 90)

ולאורך כל הערב, שתחילתו היתה מצער, צלצלו באוזניי פסוקי תחנונים רבים, המבקשים מבורא עולם שיחוס וירחם על ירושלים. "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד ייצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער"; "ולירושלים עירך ברחמים תשוב"; "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער"; וקריאתו של יואב, שר צבאו של דוד: "חזק ונתחזק בעד עמנו בעד ערי אלוקינו". 

ורבי חיים קנייבסקי התעורר משנתו, פרס ידיו לשמים, בשאלה אילמת: "מה יהיה עם ירושלים?"

ואז, לפתע, הציפו הדמעות את עיניי. מה יהיה עם ירושלים?

מה יהיה עם עיר הקודש בתחומים היקרים לנו מכל - בפריצות? במצעדי גאווה? בחילולי שבת מחפירים? בכשרות? בשמירה על חומות הדת?

האם שוב נקום כל בוקר מחדש לאמירות קשות מנשוא של העומד בראשה של עיר הקודש?

האם המועמד היחיד שנפגש עם הרפורמים, נתמך על ידם והבטיח להם – דווקא הוא יהיה ראש העיר היקרה מפז, שעיני כל היו נשואות אליה במשך אלפי שנים? והרי כל כך קל להרוס, לפצוע, לקלקל. לתקן, לעומת זאת, קשה הרבה הרבה יותר.

"אז נכון", ייסרתי את עצמי בשעות הלילה המוקדמות, כאשר ממטה ליאון נשמעו קולות חלושים, ובמטהו של ברקוביץ רקדו עד כלות הכוחות. "לך טוב, את שומרת שבת, אבל עד כמה אפשר להיות אגואיסטיים? מה עם קדושת השבת בעירו של בורא עולם?"

ואז, בשעות הייאוש הקשות והכואבות, כאשר נראה היה כי עופר ברקוביץ הוא ראש העיר החדש של ירושלים, התחלתי בחשבון הנפש, שהיה צריך להיעשות מזמן.

אכפתיות למען עם ישראל, השתתפות בצערו של בורא עולם על רמיסת התורה והמצוות בריש גלי, חילול שמים, אי-ציות לגדולי ישראל, שבת, אדישות למען כבוד שמים...

(צילום: פלאש 90)

"ואיך נראית השבת כאן בבית?", המחשבות רצות במוחי ללא שליטה. "האם אפשר לומר שאת יודעת להעריך את המתנה הזו? והרי את כל כך רוצה שהקדושה תישמר בעיר הבירה, ומה קורה כאן בבית בשבת? בצניעות? בציות לגדולי ישראל? בשמירת תורה ומצוות?"

במקביל, נשמעו קולות מעודדים במטהו של ליאון, עם ספירת הקולות בקלפיות הגדולים בריכוזים החרדיים. "השבת. מתנה מבית גנזיו של בורא עולם", המשכתי לחשוב. "מה את מוכנה לעשות כדי שראש עיריית ירושלים יהיה שומר שבת, והקדושה תישמר בעיר הקודש ביום הקדוש?

אולי הקפדה יותר על סעודות השבת? עריכה בכלים נאים? מנות אחרונות מושקעות יותר? הכנות לשבת ביתר שמחה? התארגנות ליום הגדול כבר מתחילת השבוע? לבוש חגיגי ויפה יותר ביום זה? להתחיל ללמוד הלכות שבת? איך את גורמת לעצמך להעריך את מתנת השבת?

ולא ויתרתי לעצמי עד שמצאתי קבלה קטנטנה, פצפונת, אבל קבלה שתישמר כאן, כל שבת, בבית הזה, בירושלים, למען קדושתה.

ותוך כדי האזנה בלתי נשלטת לתוצאות הספירות, בשעות הקטנות של הלילה, נלחשת תפילה בליבי: "אנא, ריבונו של עולם, אל תאכזב אותנו. אל תאכזב את ילדיך החפצים בקידוש שמך, הרוצים שירושלים תישאר בקדושתה. אל תאכזב את גדולי ישראל שיצאו מגדרם והתחננו לתושבים להצביע עבור המועמד שומר השבת".

המתח שהורגש הלילה ברחובות ירושלים היה מוחשי. זר לא יבין זאת. לקראת חצות החל המהפך המשמעותי, כאשר במטה ליאון החלו באמירת תהילים נרגשת שהפער יתחזק ויישמר.

והוא, באהבתו הגלויה של בורא עולם, נשמר. ירושלים נשמרה. 3 שעות של חשבון נפש ומהפך אחד דרמטי, במעמקי הלב פנימה.