סיון רהב מאיר: כשהלב נושא את הרגליים, ולא להיפך

מה נותן לנו כוח? פרשת השבוע החדשה, ויצא, מתחילה בחלום המפורסם על סולם יעקב. יעקב שומע שם הבטחות נפלאות על עתידו ועל עתיד עם ישראל. הוא קם משם, ואז נכתב "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ". רש"י מסביר: כיוון שיעקב נתבשר בשורה טובה – נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. כלומר, לאור הדברים ששמע יעקב – לא הרגליים צעדו, אלא הלב הוא שהרים את הרגליים. 

אחרי כמה פסוקים שוב רואים את היכולת של הנפש להשפיע על הגוף ולתת לו כוחות מיוחדים. יעקב מזיז אבן כבדה שצריך אנשים רבים כדי להסיר אותה מעל הבאר. הוא לא רק שמע בחלום בשורות לגבי תפקידו העתידי החשוב, אלא גם ראה לראשונה את רחל, השותפה למילוי התפקיד הזה. 

ואולי אפשר ללמוד מכאן מה הם שני הדברים שיכולים יותר מכל להשפיע על האדם לטובה, לתת לו כוחות ו"להרים" אותו: האמונה ובן הזוג.

לזכרו

סא"ל בצה"ל נהרג השבוע ברצועה. תושבי עוטף עזה חזרו הלילה אל הממ"ד, בגלל ההסלמה, והלימודים בוטלו. נתניהו חזר ארצה באמצע ביקורו בצרפת. 

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹולִים וְיֹורְדִים בּוֹ". יעקב אבינו חולם בפרשה על הסולם המפורסם, ופרשנינו מסבירים שהוא רואה שם את כל ההיסטוריה העולמית: אומות עולות ויורדות, שולטות ואז נופלות. בבל עולה ונחרבת, ואחריה יוון, מצרים, פרס, רומא ועוד.

המסר שיעקב מקבל הוא פשוט, ונכון גם היום: כוחות שונים עוד ינסו לחבל ולהרוס, אבל הרשע לא ישלוט לעד. יש אומה קטנה אחת שתשרוד את כל העליות והמורדות האלה. ואלה הם פסוקי הברכה והנחמה שיעקב שומע במעמד המכונן ההוא, פסוקים שמוקדשים השבוע לתושבי הדרום ולחיילים ששם כעת: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". 

בשורות טובות.

אתכם

אז ברור שכולנו חושבים השבוע על תושבי הדרום. ברור שהמילים "ערבות הדדית" ו"סולידריות" ו"עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" הן לא קלישאה. אבל הדברים שכתב בנימין שיינברג, אולי יעזרו לנו להרגיש את צרתם קצת יותר: "מה שעושה אזעקה אחת. ב-17:30 אני יושב במשרד ב'אינטל' בירושלים, ופתאום סמס: 'אזעקת צבע אדום, חשש לטילים'. צבע אדום? אני גר במעלה חבר, מה קשור צבע אדום? מישהו כנראה התבלבל. אחרי דקה מתברר שאף אחד לא התבלבל. באמת צבע אדום. בתור חבר צוות החירום היישובי אני מתחיל לקבל הודעות משכנים, וכולם מוודאים שיודעים איפה כולם נמצאים. במקביל – הודעות ושיחות עם הבית, לוודא שגם אצלי כולם בסדר. אחר כך, בשעה שנשארה לי לעבוד, כבר לא ממש הצלחתי להתרכז.

רק אזעקה אחת. רק יום אחד. איך אתם מחזיקים מעמד שם כבר כל כך הרבה שנים? מאיפה הכוח? איך מצליחים לשמור על ריכוז, לעבוד, ללמוד, לחגוג ימי הולדת, ללכת לחוגים, פשוט לחיות? תמיד ידעתי שזה כך, אבל אחרי אזעקה אחת, ביום אחד, אני גם קצת קצת מרגיש. פשוט להעריץ אתכם".

לשים לב

אחרי הבחירות שמח. הנה רעיון שיכול לתת הבוקר קצת פרופורציות למפסידים בבחירות, למנצחים, ליועצים ולכולנו. בספר החדש והנפלא "שבת שלום חני" נאספו רעיונות של חני וינרוט ז"ל על הפרשה. השבוע מצוטט שם הפסוק המפורסם שאומר יעקב אבינו: "אִם יִהְיֶה אֱלֹוקים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". וכך כותבת חני: למה צריך להגיד "לחם לאכול ובגד ללבוש", לא ברור שלחם הוא לאכילה ובגד הוא ללבישה? 

ובכן, זה לא מובן מאליו. מה אם יהיו לי אלף בגדים בארון, אבל אני באשפוז עם פיג'מה של בית חולים? ואם יהיה לי את כל האוכל שבעולם אבל אני אסבול מבחילה אחרי טיפול, מה זה יעזור לי? וזה מה שיעקב בעצם אומר: ברך אותי בלחם לאכול ובגד ללבוש. זוהי קריאה לשים לב. זה לא מובן מאליו שיש לך לחם ואתה גם יכול לאכול אותו, שיש לך בגד ואתה גם יכול ללבוש אותו. יש אנשים שיש להם הכול, אבל הם מרגישים שאין להם כלום. לראות את מה שיש לך ולהיות מסוגל ליהנות ממנו – זוהי ברכה.

על סנדל וסנדביץ'

קיבלתי הרבה תגובות על מה שנכתב כאן, על בקשתו של יעקב מאלוקים: "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". הנה רק כמה פנינים שלכם:

• הקורא ישראל כתב: "הכוונה במילים 'לחם לאכול ובגד ללבוש' היא גם: שיהיה לי מספיק, כדי שאוכל לתת גם לאחרים. יהיה לי לחם וגם אתן לאחרים לאכול, יהיה לי בגד וגם אעזור לאחרים כדי שיהיה להם מה ללבוש".
• לאה מפתח תקווה כתבה: "לפעמים יש לך לחם ובגד, אבל אתה לא מסוגל להשתמש בהם. זה לא מובן מאליו. לכן יעקב מבקש לחם – ושאהיה מסוגל לאכול, בגד – ושגם אוכל ללבוש אותו. אצלנו כשקונים נעליים מברכים את הקונה: 'תבלה ותלך בדרכים ישרות'. תבלה את הנעליים, כלומר תהפוך אותן בלויות. שתזכה לנעול אותן ולרוץ ולקפוץ ולהשתולל, ולא שחלילה הנעליים לא יהיו בשימוש. נעליים בלויות מעידות על בריאות וחיים".
• וספי בן ניסן מהיישוב נופים כתב: "סבא של אשתי, ר' יהודה לייב ישראל ז"ל, ניצל מהתופת באושוויץ. הוא היה נוהג לומר לנו על הפסוק 'לחם לאכול ובגד ללבוש' שבשנים הנוראיות ההן זה לא היה מובן מאליו. לפעמים היה לך לחם אבל היית צריך להחליף אותו תמורת בגד ללבוש כדי לשרוד עוד יום, ולפעמים היה לך בגד ונתת אותו בתמורה לפרוסת לחם".