האם לבן היה צדיק או רשע? קווים לדמותו של לבן הארמי

לא שהחלטנו לפתע להספיד את לבן, אמנם הוא בסופו של דבר סבא שלנו, אבל איננו גאים בו ולא משמרים את ה'יחוס' הזה בכותרות. בכל זאת אנו מנסים לשרטט קוים לדמותו כדי להבין סוגיה יסודית בפרשיות אלו.

מי אתה לבן? תככן? נוכל? איש רע מעללים שבנוסף לכך מכור ל'תרפים' שלו שהן עבודה זרה המערבת כישוף ואלילות - אם כך מדוע ביכרו אבותינו את משפחתך על פני משפחות אחרות? מדוע כבר אברהם מעמיד את המשפחה הארמית הזו כבחירה אולטימטיבית כמעט, בזמן שאבי רבקה מתגלה כאדם שכמעט הרעיל את השליח אליעזר, ולבן, האח המהולל, מתעניין בעיקר בכסף.

הדברים מתמיהים במיוחד לאור מה שכתב ב'דרשות הר"ן' (ספרו של רבנו ניסים מרבותינו הראשונים שנכתב לפני כ 800 שנה) – בו הוא מסביר כי על אף שגם במשפחתו של אברהם היו עובדי עבודה זרה הוא מבכר ומעדיף את משפחתו הארמית על פני הכנענים – גם הטובים שבהם כידידיו ענר אשכול וממרא', או אליעזר עבדו, מפני שבגנים של הכנענים עוברות בתורשה מידות רעות. בעוד שבמשפחת אברהם המידות התורשתיות היו טובות, בעוד שדעות והשקפות ניתן לשנות ביתר קלות הן אינן תורשתיות.

ומאז ומתמיד הדברים הללו מעוררים תמיהה ותהיה, האמנם? האם הדמויות המשפחתיות המשתקפות בפרשיות 'חיי שרה' ו'ויצא' ובמיוחד דמותו של לבן ששתיים מבנותיו (או ארבע על פי המדרש שגם בלהה וזילפה היו בנות פילגשיו) – הינן אימהותינו, אימהות האומה הישראלית, האמנם הינו בעל מידות טובות???

רשעות על בסיס אידיאולוגי

אולי ניתן להציע בדוחק, כי לבן לא היה רשע ונוכל מטבעו – לבן היה אידיאולוג, הריב שלו עם יעקב וכל התככים שבתווך - היו מיועדים להכשיל את הקמת האומה הישראלית כפי שתוכננה, הוא ניסה לשבש תכניות כדי שהאומה המקודשת לא תקום על פי קווי המתאר שלה, יעקב לא יישא את רחל שהיא 'עיקרו של בית' הוא גם יהיה טרוד הן בשלום ביתו והן בהתעסקות עם הצאן ותעלולי לבן המחליף את משכורתו עשרת מונים (ראה סוף הפרשה בדברי בנותיו).

כך סבר כותב השורות שנים רבות בהעדר הסבר אחר, וגם לנוכח מציאות החיים המצערת שאכן לא אחת ניתן למצוא סביבנו אנשים שמתוך אמונה בצדקת דרכם ותפיסת הזולת כטועה ואולי כאפיקורס לדעתם – ילחמו בו מלחמת חרמה וירדפו אותו - לא מתוך רוע מוצהר אלא במחשבה 'לשם שמים'... למרבה הצער זו תופעה לא נדירה למדי – אם כי בוודאי מעוותת, וכפי שציין רבנו הנצי"ב ראש ישיבת וואלאזי'ן בהקדמתו לספר בראשית – זה היה סוג הרוע שרווח בתקופה שטרם חורבן הבית השני וכונה בפי חז"ל 'שנאת חינם'...  (מומלץ לעיין – בהקדמתו על 'העמק דבר' - חומש עם פירוש הנצי"ב). ובכן, אולי גם לבן היה כזה...

אולם הכינוי 'לבן רמאה' שמעניק לו הזוהר הקדוש שאולי גם לומד זאת גם מחילוף האותיות 'לבן הארמי – לבן הרמאי', מפנה אותנו לכיוון אחר. אם הוא רמאי הווה אומר שהשורש להתנהגותו איננו אידיאולוגי, הוא פשוט כזה... וגם אם יתעטף בכסות רעיונית כלשהיא – השורש הוא אכן נוכלות ורמאות... איך נבין אם כן את רצון אבותינו להשתדך דווקא איתו? איך יוסברו דברי הר"ן על העדפת המשפחה הזו על פני בנות ענר אשכול וממרא - עקב התורשה השלילית שהן נשאו?!

אברהם אבינו ואברהם רבינו

כמדומה שיש להבחין בין סוגי המידות הרעות, גם המידות והתכונות חלקן יותר 'נרכשות' וחלקן יותר 'מולדות'. הבה נשים לב כי בעוד שאת המידות 'רחמנים ביישנים וגומלי חסדים' – מגדירים חכמינו באופן מוחלט כתורשתיות בעם ישראל, והנעדר אותן יש חשש לייחוסו (ראה מסכת ביצה דף ל"ב).

המידות הללו הן מה שקיבלנו מאבותינו 'אברהם אבינו', 'יצחק אבינו', 'יעקב אבינו' (ולמי מבין יותר לעומק נרמוז – גמילות חסדים מאברהם, ביישנות הנובעת מיראת חטא – מיצחק ורחמנות מיעקב) הרי שישנן מידות בהן אנו מתייחסים לאברהם כ'רבינו' – כפי ששנינו במסכת אבות פרק ה' משנה י"ט: "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו..."

הווה אומר: מידות אלו אינן מולדות הן נרכשות ויש להיכנס לבית מדרשו של אברהם רבינו וללומדן. לעומת זאת חלילה יש גם פקולטה אחרת בה לומדים את תורת החיים של בלעם - כהמשך דברי המשנה 'עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע'. במילים אחרות, כפי שהקבילו המפרשים, המידות הללו הן 'קנאה תאווה כבוד'. הכניסה אליהן או היציאה מהן היא לימוד ארוך וממושך ועבודת חיים.  

כיוצא בזה, אנו מוצאים את רדיפת השלום ואהבת שלום - כמידה של תלמידי אהרן הכהן (אוי, כמה אנו זקוקים להוספת תלמידים בבית המדרש הזה – הלוואי שנזכה...) וכן במשנה נוספת באבות (פרק ב משנה ט) שאמר רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו: "צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב רבי יוסי אומר שכן טוב רבי שמעון אומר הרואה את הנולד רבי אלעזר אומר לב טוב". הוא הציע להם לערוך בירור פנימי מה היא הדרך הנכונה בעיצוב ובנין האישיות.

לא שכחנו מלבן

לאחר כל ההקדמה הזו לא שכחנו מלבן. ובכן, הוא אכן היה רמאי, התכונה שלו היתה אהבת הממון, היא ניכרה מיד בפגישתו עם אליעזר בבואו אל בית אביו - שם מעידים חז"ל כמשמעות הפסוקים - כי הוא רץ אל מקום המפגש של אליעזר עם רבקה אחרי שראה את התכשיטים שקיבלה אחותו.

ושוב אנו פוגשים אותו מופתע מידיו הריקות של יעקב המגיע חסר כל אחרי שנשדד על ידי אליפז, ולאחר מכן הוא 'מוכר את בנותיו' (ראה בפרשתנו ל"א ט"ו) תוך מניפולציות מכוערות. התכונה הזו קרובה לתכונת 'נפש רחבה' של בלעם האומר 'אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב...'  (וכפי האמור בגמרא מסכת סנהדרין יש בין לבן ובלעם גם קשר ביולוגי) ובכן, זו אכן תכונה רעה אולם היא מהתכונות הנרכשות ולא מהתורשתיות.

המסקנה: כל אחד עלול ליפול ברשת הזו אם לא יכנס לבית מדרשו של אברהם אבינו. ועל בנות לבן, שאמורות להיכנס לביתם של אברהם ויצחק, ניתן לסמוך שתהיינה תלמידות טובות.