איה קרמרמן מציעה שתצלמו את מה שהילדים שלכם אוכלים

תגידו, מה לדעתכם תגלו אם אתן לכם משימה לצלם, במשך שבוע אחד, את כל מה שאכלתם?

עצרו. יודעים מה, נעשה את זה יותר קל. גם ככה מאוד קשה לנו להסתדר עם עצמנו, וזה לא פשוט להיות מעומתים מול נפילות התזונה שלנו. אז בואו נחליף משימה. במשך שבוע אחד, תצלמו את כל מה שהילדים שלכם אכלו. מהדגנים של הבוקר ועד לבייגלה בגינה הציבורית. יש לכם ניחוש מה תגלו? תהיו גאים בעצמכם כהורים? תכעסו על שוויתרתם כל כך הרבה פעמים בגלל עייפות וניג'וס אין סופי של ילדים חדורי מטרה מורעבים לנשנוש? תתפלאו על כמות השטויות שהם הכניסו לגוף? ומה עם ירקות? הצבעוניות שלהם ניכרת בתמונה, או רק מציצה מאחורי הרי הפסטה והפתיתים?

את הרעיון לאתגר אני שואבת מגרג סיגל, צלם אמריקאי שטס ברחבי העולם במטרה לתעד מה ילדים אוכלים, תוך שימת לב מיוחדת להצגת מגוון המזון הייחודי של כל מקום. בתרגום חופשי, לפרויקט שלו קוראים "לחם יומי". הוא ביקש מהורים בכ‑45 ערים ברחבי העולם לרשום את כל מה שהילדים שלהם אכלו במשך שבוע. לסט הצילום הוא הביא את האוכל מהרשימה, וסידר אותו על מפה, כמו בפיקניק. הילד התיישב באמצע וצולם כשהוא מוקף במזון שאכל. התמונות נפלאות. הפרויקט נראה כמו לוח שנה מצולם, צבעוני, שמח ומגרה.

אבל, לדבריו של סיגל, מה שחשוב זה מה שהוא למד במהלך הפרויקט. למשל, שבמומביי פיצה עולה פי שלושה מהשכר היומי של פועל פשוט. שם פיצה לא נחשבת כאוכל לא בריא, אלא כאוכל של המעמד הגבוה. הוא למד שלחלוטין אין קשר בין לחיות במדינת שפע ובין תזונה בריאה. נהפוך הוא. ב‑2015 אוניברסיטת קיימברידג' ערכה מחקר ובו חיפשו מי הן עשר המדינות שבהן התזונה היומיומית היא הטובה ביותר. בהפתעה גמורה הם למדו שתשע המדינות שבהן התפריט היומיומי הבריא ביותר נמצאות דווקא באפריקה. זאת לאור ההבנה ששם התזונה מבוססת על ירקות, פירות, אגוזים, קטניות וגרעינים. האוכל הוא ביתי, טרי וממוצרים טריים ומקומיים. זאת בהשוואה לארצות הברית, ארץ השפע הבלתי נדלה. שם 60 אחוזים מהקלוריות הנצרכות באות מאוכל מתועש ורק אחוז אחד מהקלוריות מגיע מירקות. המסקנה העיקרית של סיגל היא שילד שאוכל מהסיר שאמא, אבא, סבא או סבתא מבשלים, הוא ילד בריא יותר.

אז איפה אנחנו הישראלים עומדים בין אפריקה הדלה לארצות הברית המפוטמת? סביר להניח שקצת נמאס לשמוע על השמנת הילדים שלנו, אבל עד שמשהו לא ישתנה, סביר להניח שאמשיך לפרסם מחקרים. הנה כמה נקודות ממחקרים ואנשי רפואה.

מתנה עגומה

דו"ח של משרד הבריאות מראה נתונים קשים: עד סוף בית הספר היסודי כל ילד שלישי סובל מהשמנה, ולפיכך בסבירות גבוהה לסיבוכים כמו סוכרת, יתר לחץ דם, הפרעות בשומני הדם, בעיות אורתופדיות ודום נשימה בשינה.

פרסום של ד"ר רונית לובצקי, מנהלת מחלקת ילדים ומרפאת תזונה, וד"ר הדר מורן לב ממחלקת ילדים ותזונה בבית החולים דנה מעלה כי "צריכת סוכר בינקות נמצאה כמזיקה במיוחד ויש להימנע ממנה". לעומת זאת הנקה בלעדית נחשבת כאחד האמצעים למניעת השמנה, כשהסיכוי להשמנה יורד ככל שההנקה מתמשכת. הסיבות הן לא רק במרכיבי התמ"ל, אלא גם ברגולציה הטבעית והתקינה לרעב ושובע - במילים אחרות, היכולת של התינוק לשלוט על כמות המזון הנחוצה לו.

ד"ר רוזדייל, מומחה בעל שם עולמי בתזונה, מזהיר מפני היפראינסולינמיה - רמות אינסולין גבוהות. לדבריו, "דיאטה עשירה בפחמימות גורמת להיפראינסולינמיה, המשפיעה לרעה על כמעט כל המחלות הניווניות. מחלות לב, יתר לחץ דם, סרטן, שבץ, סוכרת, הפרעות אוטואימוניות, מחלות נפש וירידה מנטלית. היא המתווך הכימי לכל המחלות הניווניות, והיא עלולה להיות הרוצח העיקרי בחברה שלנו".

הנתון האחרון הוא העצוב ביותר. אנחנו מזכים את הילדים שלנו במתנה עגומה: צפי לתוחלת חיים קצרה משלנו. אז בואו נחזור לאתגר שלנו. האמת, הוא מלחיץ אותי. נראה לי שאלמד שהאידיאל שאליו אני שואפת רחוק מהפרקטיקה, מהמציאות. ובמציאות הזאת אין מספיק קטניות, אגוזים וירקות. במציאות הזאת התמונה לא תהיה צבעונית, חיה ומחיה כמו שאני רוצה להאמין. אפילו ועל אף שאנחנו מחשיבים את עצמנו כבריאים, ולמרות שאני עושה השתדלות עצומה. ברור לי, מראש, שאני יותר מדי מוותרת לילדים. מוותרת לעצמי.

איך מתחילים לשנות? מתחילים ללמוד. להקשיב. לנסות. לבשל. לטעום. להעיף החוצה ולהכניס פנימה. סור מרע ועשה טוב. מתי מתחילים? אתמול. כי מחר עלול להיות כבר מאוחר.

ירקות צלויים בתנור

שמעתי לאחרונה על טרנד "בישול המחבואים". קציצות עם ירקות מוחבאים, מרק עם ירקות מוחבאים, פתיתים עם סיבים מוחבאים. מי שמע על השטות הזאת? ירקות צריכים להיות הדבר הראשון שעולה על השולחן אחר כבוד! ילדים צריכים ללמוד על הירקות ולעזור לבחור אותם על שלל צבעיהם אצל הירקן. הם חייבים ללמוד איך לקלף ולחתוך אותם, איך כל ירק מריח כשהוא טרי ומה קורה לו בבישול. אל לנו להחביא אותם כגנבים. כך הילדים בחיים לא ילמדו להזין את עצמם בחוכמה ולבחור את הבחירות הנכונות לשמירה על הבריאות שלהם.

המתכון פשוט. שימו לב שכל ירק צריך זמן שונה בתנור. אני לא כותבת כמויות, כל אחד יעשה לפי גודל משפחתו.

המצרכים הדרושים:

חבילת ברוקולי טרי – מורידים את התפרחת עם סכין קטנה, מקלפים את קליפת הגזע ומשרים במי סבון כ‑8 דקות / כרוב לבן פרוס לפרוסות עבות / כרוב סגול (כנ"ל) / עגבניות שרי שלמות / קולרבי מקולף וחתוך לפלחים או ג'וליינים (מקלות) / ראשי שומר חתוכים באמצע ואז לפרוסות עבות / קישוא זוקיני חתוך לרבעים לאורך / שמן זית / מלח / מיץ לימון טרי

אופן ההכנה:

מכניסים תבנית חסינת חום מלאה במים חמים לקרקעית התנור כדי להוסיף אידוי / מזלפים מעט שמן זית בתבנית אפייה עם נייר אפייה ומניחים את הירקות בשכבה אחת. חשוב שלא יטפסו זה על זה / מזלפים שמן זית מעל הירקות ודואגים שהוא יעטוף אותם / מפזרים מלח על הכול, ועל השומר סוחטים מעט לימון / מכניסים לתנור חם, בחום של 230 מעלות, תוכנית גריל עם טורבו עדיפה / אחרי 10 דקות בודקים את הירקות. סביר להניח שהשומר כבר יהיה צלוי ויוכל לצאת / אחרי 5 דקות בודקים שוב איזה ירק הספיק להשחים ומוכן ליציאה, וכן הלאה / זכרו: את כל הירקות אפשר לאכול חיים. הצלייה עצמה נותנת להם כיוון חדש, מוציאה מהם טעמים נוספים / את מה שנשאר במקרר אחרי שבת אני מוסיפה לסלט חסה. ביס מכרובית עסיסית וחמיצות של שומר צלוי משנים את הסלט לחלוטין.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".