הכוח שבמוח. השליטה בידך!

מדהים מה שקורה שם במוח.

שימו לב לכוח לשנות, שכן יש לנו מול קשיים בחיים, פחדים, ביטחון עצמי נמוך, ובעצם כל חוויה לא נעימה בחיינו.

אסף הגיע "מרוסק". הוא מתהלך כל יום, ובעצם כמעט כל היום(!), עם פחדים שהוא הולך למות בקרוב בייסורים. כבר חמש עשרה שנה הוא סובל מזה. שמחה איננה שמחה אצלו, הנאה איננה הנאה, הוא רק עטוף בפחדים. הוא מומחה בלהסתיר זאת, אך מציאות חייו קשה. כשתיאר בפגישה הראשונה את מה שהוא עובר, הוא פרץ בבכי. אי אפשר שלא להבין.

אסף סובל מ-ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) בצורתה הקשה. הטיפול במקרה זה היה שילוב של  cbt ו-act (שיטה קרובה, ממה שמכונה "הגל השלישי"). חלק מרכזי בטיפול בבעיה, כמו גם בהפרעות נוספות, הוא "חשיפה (ומניעת תגובה)". טכניקה זו מוכרת להרבה מטפלים, ומוכחת במחקרים רבים כיעילה ביותר. מדובר על חשיפה הדרגתית של האדם לגורם הפחד, בגבולות היכולת שלו, לעיתים בנוכחות המטפל. כך קורה, שלאחר שהאדם נחשף לגורם הפחד שוב ושוב, הוא "מתרגל" לסיטואציה המפחידה, וכמו מסטיק לעוס שאיבד את טעמו, כך הסיטואציה המפחידה מאבדת בהדרגה את "טעמה" המפחיד.

מובן שזה מפחיד את הסובל מההפרעה. "להיחשף לפחד? הרי מזה אני בורח! איך זה יכול להוריד את הפחד? זה לא יתכן!".

אני נוהג להמחיש זאת, בין השאר, על ידי המטאפורה הבאה:

"נכנסת פעם לבריכה?"

"כן".

"אני משער שהמים היו קרים, אז בטח ברחת מהר מהבריכה...".

"לא, להיפך. נשארתי יותר במים, כי אני יודע שאם אשאר, המים כבר לא יהיו קרים לי".

"מעניין. איך זה קורה? הרי המים לא נהיו יותר חמים?...".

"כנראה הגוף התרגל לקור, וזהו".

"יפה. אך מה זו ה'התרגלות' הזו?".

כאן, אני מסביר את אחד ההסברים ליעילות, שברגע שהגוף מזהה כניסה למים הקרים, המוח חש ב"סכנה", בעקבות שינויי הטמפרטורה הקיצוניים. לכן, הוא שולח "אזהרה" לאדם, על ידי תחושת הקור. אך כאשר האדם לא יוצא מהמים, אלא נשאר, הוא משדר בכך למוח ש"הכל בסדר". בעקבות שדר זה, המוח "מבטל" את תחושת הקור, כי האדם הלא מבוהל משדר בכך שאין סיכון.

אותו הדבר גם בנפש. כאשר הסיטואציה מפחידה, המוח מקבל את השדר של תחושת הפחד, ובעקבות כך מפריש הורמונים כמו אפינפרין, המגבירים את תחושת הסטרס, מה שמגביר את החרדה, וכמו כדור שלג, זה מפחיד ומלחיץ יותר ויותר את האדם. אך אם האדם "חושף" עצמו ביודעין למחולל החרדה, ואינו מפחד מהפחד, הוא משדר בכך למוח ש"אפשר להירגע", וכך, באימון חוזר, הוא מתרגל לכך שהסיטואציה איננה כל כך מפחידה.

אך זה לא הכל. כשחוקרים בדקו מה קורה במוח שלנו, מתברר דבר מדהים.

כל פחד שלנו "נרשם" במוח. שימו לב, שכאשר אנו נזכרים באירוע מפחיד, אנו חשים שוב פחד. המוח שלנו הוא מן מכונה המתקשה להבחין בין דמיון למציאות, כי האירוע "קודד" במוח יחד עם התחושה. כך שאם עולה הזיכרון, המעגלים העצביים המופעלים, הם אותם אלו, ש"נרשמו" במוח, מה שמייצר שוב אותה תחושה.

אלא שכאן קורה משהו מדהים. כאשר אנו נמצאים במרחק זמן מהאירוע, או כאשר זה מגיע בצורה יזומה שלנו, מתוך מוכנות לחוש את הפחד, האירוע אמנם מועלה מהזיכרון כמו שנחווה בפעם האחרונה, אך היות שהאדם מביט עליו עם מוכנות, הוא מבטל בכך חלק מהפחד (בכל פחד, יש הפחד מהאירוע, והפחד מלחוש את הפחד. כאשר האדם מוכן לחוש את הפחד, הוא מבטל בכך חלק מהפחד לפחד, מה שמוריד את עצמת הפחד!). עתה, הוא חש את הפחד, אמנם, אך ברמה נמוכה יותר.

מה שקורה עכשיו במוח, הוא דבר מדהים. שימו לב, המוח "מקדד" ורושם מחדש את האירוע עם רמת הפחד החדשה! פירושו של דבר הוא, שכאשר האדם ייחשף לפחד בפעם הבאה, רמת הפחד תהיה נמוכה יותר, כי המוח זוכר פחד נמוך יותר באותה סיטואציה!

וכך, כאשר האדם ייחשף שוב, עם יותר אומץ, כי זה כבר פחות מפחיד, והוא חווה כבר שלא נורא להיות בסיטואציה הזו, ואפשר 'לשרוד' אותה, הוא ירגיש פחות פחד, ושוב המוח ירשום בזיכרונו פחד נמוך יותר באותה סיטואציה. כך, כל חשיפה מורידה את רמת הפחד.

אותו הדבר גם בחלק הקוגניטיבי של ה-cbt – הרגלי חשיבה חיוביים נרשמים במוח, ומקנים לאדם יכולת עמידות גבוהה יותר מול פחדים ומצוקות.

"מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית!".

חגי צדוק עוסק בפסיכותרפיה ובייעוץ נישואין. ליצירת קשר עם מחלקת "נפשי בשאלתי":073-33-33-331, או anat@htv.co.il