האם גרפולוגיה היא מדע מהימן?

בתוך עבודתי, אני פוגשת קשת רחבה של סוגי קהלים ומגזרים. הם שונים מאד זה מזה בהרבה מובנים, אבל המשותף לכולם הוא שהם מתחלקים באופן קיצוני לשניים: אלה שבעד הגרפולוגיה ו"מאמינים" ביכולותיה באופן לא ריאלי, ואלה שמזלזלים לחלוטין ביכולותיה המופלאות.

אז עם מי האמת? 

האמת עוברת אי שם באמצע, בין שתי דעות הקיצון. האמת הזו היא ליבה של סדרת הכתבות הזו.

לפני שנתחיל ללבן מספר נושאים הקשורים לידע הגרפולוגי, ראוי לפתוח בהבנת ההיגיון העומד מאחורי המקצוע הזה.

מחקרים רבים נעשו ונעשים כדי להבין באלו תחומים יש לגרפולוגיה יכולת (יותר או פחות) לתרום. סקירת מחקרים זה עניין מעייף, ואינה מה שכולנו מחפשים לדעת ברגע זה. את המחקרים נשאיר לאנשי מקצוע.

מה שאנחנו רוצים, זה להבין איך זה עובד, ובזה מתמקד המאמר שלפניכם.

כתב היד נוצר במוח. מרכז הכתיבה נמצא באזור השפתי של המוח, ליד האונה הרקתית השמאלית (אזור ברוקה-ורניקה). אלא שבכדי לייצר כתב – יש צורך בתזמורת שלימה ומתואמת של פעילויות מוחיות.

בבדיקות MRI תפקודיות (המראות תהליך ולא רק מצב) נראית פעילות עצבית באזורים שונים של המוח בשעת כתיבה. יוצא, אם כך, שהכתיבה היא תוצר נוירולוגי של המוח. מכאן, שכל מה שהמוח חולש עליו – נמצא בכתיבה. הקושי הוא לזהות את מובן המבע, וזהו מקצועו של הגרפולוג.

הידע כיצד לזהות, איזה סימן מביע איזו תכונה או הרגשה, תפישת עולם, או זיכרון, נסמך על ניסוי וטעייה, ואין סוף ליכולת ולאפשרויות בחקר העניין זה.

הגרפולוגיה מתפתחת מאד, בד בבד עם חקר נפלאות המוח. הבעיה היא עם תחומים שבקושי נחקרו. יש חלקים בתחום הבריאות, למשל, שלא נחקרו מספיק על מנת לסמוך רק על הכתב, ובכל זאת כולם שומעים על גרפולוגים שמזהים מחלות, ואבחונים מרשימים אחרים.

לפעמים ניתן לאבחן מחלות עוד קודם שהתפרצו, כיון שאת התהליך המוח עובר לפני הגוף. כך גם בבעיות שנוצרות בתחום הנפש ומחלות ששייכות לתפקודי המוח ומערכת העצבים. לדוגמא – אפשר לזהות ולאבחן מוקדם יותר, את מחלת פרקינסון, כיון שהיא קורית בתוך המוח. כשרואים בכתב אזור אי-נוחות באיברי הגוף, לא במוח, עדין רחוקים מאבחנה מדויקת. בגישה שלי לנושא, אני מסתייגת משימוש בידע הזה, עד שיהיה תואם של 1:1 כלומר – תמיד כשיש סימן מסוים, יש חולי ולהיפך – תמיד בשעת חולי מופיע הסימן.

כלומר – הגרפולוגיה אמינה, אלא שלא בכל תחום באותה מידה.

רובו המכריע של הידע הגרפולוגי והניסיון שהצטבר, הוא בעל ערך רב מאד.

אביא דוגמאות לכך:  לפני זמן מה הפנתה מועצה אזורית מסוימת לאבחון את המועמדים למשרה כלכלית נחשבת. שלא כמקובל, הם הפנו את המועמדים לשלוח אלי את המכתבים עם החומר לבדיקה. אחת המעטפות הייתה כתובה בכתב יד כשל קשיש מופלג. הופתעתי... פתחתי וראיתי שהכותב הוא בן 30, חובש ובעל עבר קרבי. יצרתי איתו קשר ושאלתי אותו אם הוא מסוגל לכתוב או לפרוס לחם, למשל, בשתי הידיים באותה מידה, הוא אישר. הוא היה אמביליטראלי, לא היה לו צד דומיננטי בכלל. תופעה זו פוגעת בעיקר בכתיבה. כיון שזו בעיה בתפקוד של המוח עצמו ולא באזור אי נוחות בגוף, זה בלט מאד.

במקרה אחר, שאירע לפני זמן מה, קיבלתי הזמנה לחתונה מחברה שלא ראיתי זמן רב. על ההזמנה היא כתבה כמה מילים אישיות. צורת הכתב גרמה לי לקפוא על מקומי בחשש רב. לצערי, היא כבר לא בין החיים.

בכתבה הבאה נמשיך את הדיון בנושא אמינות הגרפולוגיה בהיבטים נוספים.

המייל של עפרה הר כסף – kavnekuda1@gmail.com