למה נולדנו, ומדוע הגענו לעולם? תשובתו המצמררת של החפץ חיים

בספרו 'תורת הבית' מביא ה'חפץ חיים' משל מיוחד לשר גדול, ששלח את בנו אל מדינה רחוקה. הבאנו עבורכם את הדברים בלשונו של ה'חפץ חיים'. קראו, הפנימו, והחיים שלכם ישתנו.

"שר גדול, המורגל לדור בהיכלי עונג ולהתלבש במלבושי כבוד, הוא וכל אנשי ביתו ובניו כולם מסובים על שולחנו הערוך בכל מיני מעדנים", פותח ה'חפץ חיים' את דבריו, "הייתכן ששר כזה ישלח את בנו מאיתו על משך זמן רב למדינה רחוקה מאד, ששולט שם הקור החזק, ומחמת זה מוכרח להתלבש שם במלבושים הגסים ועבים מאד, וגם להתחבר בחברת אנשים פשוטים שאינם בני מינו, וגם לזון מזונות גסים מאד. הייתכן שהשר ישלח לשם את בנו אם לא בשביל איזה תכלית רם ונישא?!"

מוסיף ה'חפץ חיים' ומתאר את התועלת העצומה שירוויח בנו של השר, במדינה הרחוקה ההיא: "שמצוי שם אבנים טובות שאין בכל העולם כמותם, בין בשיעור גדלותם ובין בשיעור אורם, שמאירים לרחוק מאד. והאבנים ההם מצויים שם בכל עבר ופינה כשאר אבנים במדינתנו. ואנשי המדינה ההוא הם גסי השכל, וגם מתוך שמורגלים בהם תמיד, אין נותנים לב עליהם וחושבים שיש אבנים הרבה בעולם שטבעם כמותם".

ממשיך ה'חפץ חיים' ומתאר את הבן, שנשלח לארץ רחוקה ופלאית זו: "והבן ההוא, הוא איש חכם, ומבין על אבנים טובות היקרים הנתונים בכתרי המלכים, ושם - מצויים כאלה בכל הגבול, והרבה יותר מהם בגדלם ובאורם, ויכול ללקט במשך הזמן שיהיה שם אוצר רב של אבנים טובות.

"וכאשר יחזור הבן למדינתו יהיה הבן לחן ולתפארת בעיני כל העולם אשר לא ראו מעולם אבנים טובות כמוהם, ויהיה יחיד בכל העולם במין זה", ממשיך ה'חפץ חיים לתאר במתק שפתיו.

"וכן הוא הדבר הזה בעניינינו בקל וחומר אלף אלפים", עובר ה'חפץ חיים' לבאר את דברי הנמשל. "הנה ידוע, שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הוד והדר לפניו, ונשמת עם ד' הם משכנם אצל כסא כבודו, ששם הוא צרור החיים ונהנים בוודאי מזיו השכינה. וידוע ש'יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה, והם אצלו בבחינת בנים, כמו שכתוב: 'בנים אתם לד' אלהיכם',

אם כך, תמה ה'חפץ חיים, "איך העתיקם מאתו מקום עוז וחדווה, והורידם מאת כבודו מרחק גדול ונורא כזה דרך עולם היצירה ודרך עולם הגלגלים עד עולם התחתון, שהוא עולם הגס חומר ממש?!"

בשל השליחות המרוחקת לעולם התחתון, הוכרחה הנפש ללבוש מלבושים גסים. כה דברי ה'חפץ חיים': "ומחמת זה מוכרח הנפש להתלבש במלבושים גסים הנעשים מעפר המדינה, הוא בשרו המתלבש נפשו בתוכו, וכמו שכתוב בתורה: 'וייצר ד' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים', ובפרט כפי שאנו יודעים ומכירים את הנהגת בוראנו ית' שהוא מקור הטוב והחסד ורחמיו על כל מעשיו, ובפרט על אלו שהם אצלו בבחינת בנים וכתוב עליהם שהם חלק ד', וכל לשון של חיבה.

אי אפשר לתאר את גודל השכר על קיום מצווה בעולם ההסתר

ממשיך ה'חפץ חיים' לתהות: "איך הרחיק הנשמה והורידהּ מעולם העליון מרחק רב, והלבישה בבלוי הסחבות על משך זמן רב, וגם מזונותיה המצויים פה הם גסים מאד הצומחים מעפר הארץ ולא מזונות השמיימים שהורגל בהם הנשמה מאז".

ה'חפץ חיים' משיב כי "ברור הוא שיש בזה תכלית רם ונישא, והוא כמו שכתוב בספרים, שאף שהאמת ששם היה תענוג הנשמה רב מאד - מכל מקום היה הכל מתנת חינם, שלא הרוויחה הנשמה מאומה קודם ביאתה לזה העולם השפל.

החפץ חיים

"ומטבע האדם, אפילו בן אצל אביו, שאביו בוודאי רוצה להנותו, מכל מקום קשה לו להיות לעולם סמוך על שולחנו וליזון ממנו בחינם אף שכל ימי חייו הוא שנות מספר", ממשיך ה'חפץ חיים' לבאר כי האדם אינו אוהב להיות נתמך וניזון בצדקה.

"וכל שכן שם, שהוא עולם הנצח עד אלף אלפי שנים באין שיעור. ואם לא היה יורד לזה העולם - היה מוכרח לעולם להתענג בחינם, ולא ינעם לנפש זאת מאד. ועל כן, ראה השם יתברך שטוב לו לנפש האדם להיות באיזה מקום שיהיה יכולת בידו להרוויח מה לנפשו כדי שלא יצטרך להתבייש בקבלו הפרס לעולם הנצח בחינם", ממשיך ה'חפץ חיים' להסביר מדוע נשלחה הנשמה לעולם הזה.

ה'חפץ חיים' ממשיך ומסביר כי וודאי שבורא העולם יכול היה לגרום שתהיה בידו של האדם יכולת להרוויח מצוות גם בעולם העליון, ואם כן, מדוע הורידו לעולם השפל? התשובה על כך אקטואלית לכולנו: "כל שכרו של מצוות - הוא העמל והניסיון שיש לו לאדם בקיומן", קובע ה'חפץ חיים' כלל יסוד בקיומנו בעולם הזה. "וכשהאדם מופשט מחומר שלו ורק נשמתו לבדה הלא שם מכרת גדולתו של הקב"ה ואימתו על כל ברואיו, ואין כאן ניסיון כלל בקיום רצונו, כי הוא רואה שם מלאכי השרת שמקדישין את שמו תמיד באימה וביראה ויש בכל כת וכת ריבוא ריבבן של מלאכים, ולגדודיו אין מספר, ואין להם רשות להקדיש ליוצרם אימתי שירצו, עד שניתן להם רשות לומר שירה פעם אחת בשנה ויש פעם אחת בשמיטה ויש פעם אחת ביובל, כמו שאמרו חז"ל בחולין דף צ"ב", ממשיך ה'חפץ חיים' לתאר כיצד כאשר האדם בעולם העליון – הוא ישוש וישמח לקיים כל מצווה, וכי אין זה ניסיון כלל. "והכזה הוא ניסיון לנשמת האדם, שעובד להשם יתברך בעת שרואה שצבא השמים כולם מקדישין שמו באימה?!", שואל ה'חפץ חיים', וכיוון שהתשובה ברורה, הוא מוסיף: "ואם כן, לא היה מגיע לו לאדם שום שכר עבור זה. ורצונו של הקדוש ברוך הוא הלא היה שירוויח שכר עמלו בקיום רצונו ולא יהיה לחם שלו בחינם, ועל כן הורידו לעולם השפל".

מלחמת האדם ביצרו ובתאוותיו – כל יום ויום מן הבוקר עד הערב

"ושם בעולם הזה", מוסיף ה'חפץ חיים', "הסתיר הקדוש ברוך הוא כבודו ואינו רואה כל אלה (אם לא כאשר האדם מתבונן בנפשו, וכמו שאמר הכתוב: 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה', מעיר ה'חפץ חיים') ושם המציא רוח הטומאה שמטעה אותו מלקיים רצון השם יתברך, וגם הלבישו במלבוש גס שהוא בשר האדם שתחילת עיקרו היה מן העפר, עם נפש הבהמיות שבו, על ידי זה יש בו כח התאווה וכח הכעס וכח החמדה".

"ועל ידי כל זה נולד לו לאדם מלחמה גדולה בין נפש השכלי שהוא הדעת אשר באדם, המתנגד לכל אלו הכוחות שהוא בא מצד נפש הבהמיות ומתבונן בנפשו כי לא לעולם חוסן ובוודאי יבוא העת שהחומר יתבלה ויתבטל כל הכוחות הרעות הנ"ל וישוב אל עפרו. והוא ישוב אל אלוקים וכל אשרו הוא בקיום רצון אלוקים בהיותו פה, כי לא לזה בא. ומלחמה זו היא לא פעם אחת בשנה או בחודש או בשבוע כי אם בכל יום ויום מן הבוקר עד הערב", מתאר ה'חפץ חיים' את מה שהאדם מרגיש בעולם הזה.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

"והנה, עבור גודל אהבת ד' לעמו ועבור אבותינו הקדושים אשר חשק ד' לאהבה אותם, שנפשם השכלי ינצח המלחמה החזקה הנ"ל - על כן ירד ד' לעיני כל העם על הר סיני ודיבר עמהם פנים בפנים וכרת עמהם ברית ונתן להם תורתו הקדושה. וכאשר יתדבק האדם בהּ, בטוח הוא שינצח המלחמה החזקה הנ"ל ויהיה צרור בצרור החיים את ד' אלוקים לנצח, ויקבל שכרו ברוב עונג ושמחה", ממשיך ה'חפץ חיים' במילים גדולות אודות התורה הקדושה, והדרך בה דבקות בה ובמצוותיה מזכות את האדם לשכר עצום ברוב עוז ותענוגות, כיוון שהתגבר על המכשולות בעולם הזה.

"ובשביל שהזמן קצר לאנוש עלי ארץ", ממשיך ה'חפץ חיים', "ומה יוכל להרוויח בזמן קצר שהוא עולם העשיה, רווח שיהיה לו לעולם שכולו ארוך?! לכן הזהיר לנו שעל כל פנים לא נשב בטל. והזהירה התורה: 'ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך', ולא נתנה לו זמן להיות יושב בטל.

"וידוע הוא, שבכל מילה ומילה שאדם לומד - הוא מקיים מצות עשה שבתורה, וכל העושה מצווה אחת - קונה לו פרקליט אחד", ממשיך ה'חפץ חיים', "ולפי זה, בתוך זמן קצר מאוד יוכל לקיים כמה אלפי מצות עשה".

"ואם ילמד בתמידות - קנה לו אלפי אלפים מלאכי השרת מלימוד של שנה אחת, ולך מנה את כל ימי חייו כשילמד - אין לשער ואין לערך גודל מספרם.

"ועתה מתורץ הפליאה הנ"ל, בעניין ירידת האדם לעולם הזה", מסביר ה'חפץ חיים' את השאלה, "שהייתה מוכרחת, כדי שתהנה לנצח מיגיע כפה, ולהיות נועם לה קיבול השכר לנצח, ולא היה אפשר בלתי ירידתה בעולם הזה שכאן הוא מקום המלחמה החזקה ומקום הניצחון, והשביל זה ציווהו השם יתברך, שלא ישקוט ולא ינוח בפה מדברי תורה, הן בשבתו בביתו ואפילו בלכתו בדרך, כי בפה - הוא מקום האדם, מקום המציאות של אבנים יקרות שמצויות בכל עבר ופינה, ורק שלא יתעצל ללקטם".

תורה ומצוות בעולם הזה – הן הפקר, ולכן האדם אינו יודע להעריך

"ומפני שטבע האדם במה שהוא מורגל בו - אינו מתבונן על גודל נחיצותם, וכן הוא בעניין הזה: שהרבה מבני האדם, באשר שתורה ומצות בעולם הזה הפקר לכל, שיכול ליקח אותה בלא כסף ובלא מחיר - על כן אינו מתבונן על גודל חשיבותם, והוא בדמיון לאנשי המדינה שהיה מצוי אבני חפץ בגבולם ורואין את אבני החפץ מושלכים ברחוב ואין חוששים לקחתם מפני רוב הרגלם בם", מוסיף ה'חפץ חיים' להסביר את טבע האדם, שהורגל ביכולת להרוויח מצוות בקלות ובחינם.

"אבל כל זה הוא רק לאנשים קטני השכל", קורא ה'חפץ חיים' מדם ליבו. "אבל מי שהוא נלבב, ונפשו נקיה מחלאת העולם הזה - יתבונן ערך אבני החפץ האלה, ושעיקר ביאתו לעולם בשבילם, וכי לא לעולם חוסן, ורק היום בידו הוא בימי חייו ואינו מבלה אף שעה אחת לריק - הולך וקובץ תמיד אבנים טובות ומרגליות שאין ערך לשווים, ובכל כוחו יעמול ללקטם בצקלונו".

ה'חפץ חיים' ממשיך ומסביר כי אלו דברי שלמה המלך: "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה", אשר הסבירו חז"ל שכל חפצי העולם לא ישוו לדבר אחד מן התורה. "וידוע לכל ששלמה המלך ע"ה היה המבין הגדול על התורה, ככתוב: 'ויחכם מכל האדם', וגם מבין גדול על אבנים טובות, כמו שכתוב: 'כינסתי לי כסף וזהב וסגולת מלכים', והוא אומר שדבר אחד מדברי תורה שקול יותר מכל אבנים טובות ומרגליות שבעולם".

קורא ה'חפץ חיים': "ואיך לא יתלהב לב האדם ללקט פנינים יקרים האלו, והלא אין צריך לטרוח לסכן עצמו לירד לתוך הים אולי ימצא שם איזה אבן טובה, כי אם מצוי לו בכל עת ובכל זמן, ורק שימסור פיו ולבו לדבר הזה. וכמו שאמר הכתוב: 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו'".

מסיים ה'חפץ חיים' את דבריו: "ולתכלית זה, צריך האדם לקבוע לו איזה מקום בביתו בכל עת שהוא פנוי מעסקיו - יפנה תיכף לשם וימצא שם את שאהבה נפשו, ואז אשרי וטוב לו בזה ובבא".

הרב זמיר כהן בסיפור מרתק שהתרחש מעבר להרי החושך: מהם האבנים הזרועות על החוף, ומדוע התעלף האדם כשנודע לו שהוא מיליונר?