בת-אל אליאב: "פגשתי אנשים מבולגנים מאוד, אבל לכולם יש סיכוי"

"הכול התחיל בדירת 24 מ"ר", מספרת בת-אל אליאב, מורה ליצירה ואומנות שעומדת מאחורי המיזם 'זמן לסדר'. מיזם ששינה גם את חייה וגם את חייהן של הרבה מאוד נשים נוספות.

השינוי בחייה של אליאב החל להתחולל לפני כשנה, עת היא החליטה שבנוסף  לעבודתה כמורה ליצירה ואומנות, היא תפתח עסק עצמאי שיעזור לאנשים אחרים לעשות סדר בתוך הבלגן. "אני מלמדת כבר שש שנים בבית ספר יסודי בכרמיאל, ומשהיקף המשרה הלך וקטן, ונוצר לי זמן פנוי, החלטתי לפתוח את העסק העצמאי, במטרה לסייע לאנשים אחרים לחולל תהליך של שינוי בחיים שלהם בדמות סדר בבית".

היא בת 28, אם לשניים (שבע וארבע וחצי) ונשואה לאלעד. בני הזוג מתגוררים כיום בעכו, אבל הזרעים לעיסוק שלה ניטעו אי שם, כאשר הם התגוררו בדירת 24 מ"ר בחולון. "דווקא כשהתגוררנו במרחב קטן, התחלתי להבין כמה המרחב הביתי משמעותי. אומנם באתי מבית מסודר, אבל זה תמיד היה צורך שבא מבחוץ, כלומר סידרתי כי אימא אמרה לי, אבל לא הבנתי כמה זה משמעותי לחיים. בשלוש השנים שגרנו בבית הקטן החוש שלי לסדר השתנה, וכל הזמן הייתי בחשיבה של – 'איך לייעל את הסדר והארגון של הבית'.

"מאז שהקמתי את 'זמן לסדר' אני נוסעת בכל הארץ, מגיעה לבתים פרטיים ועוזרת לחולל שינויים. אני לא מבצעת בפועל את מלאכת הסדר, בגלל שזה פחות אפקטיבי. דיירי הבית צריכים לחולל את השינוי בעצמם, כדי שהם יוכלו להתמיד בתהליך ולשנות לפי סדרי העדיפויות והנוחות שלהם. אני בעצם נותנת את הכיוון והעצות הנכונות, ומאמנת ליצור סדר וארגון במרחב הביתי, אבל לא רק. הכלים והאימון שניתנים באופן פרטני, זוגי או משפחתי, מסייעים בארגון הילדים בבוקר לפני היציאה למוסדות החינוך, ובערב – ארוחת ערב, השכבה ושינה. יש מקרים שאני ממליצה על כלי אחסון שונים כדי שהבית יישמר מסודר לאורך זמן, וגם יעזור למפות את החפצים ולדעת מה יש ומה אין. יש אנשים שמעדיפים שאגיע לבית שלהם, ויש כאלו שמעדיפים להגיע לסדנא עם משתתפים נוספים".

דור של הגשמה עצמית

לסדר תפקיד מהותי בחיי המשפחה. לדברי אליאב, היא נתקלה במקרים שהתהליך החיצוני של ארגון הבית, סייע לנשים להתחיל בתהליך פנימי של העצמה בתחומים אחרים בחייהן, כמו למשל הפחתה במשקל. "הסדר מרחיב את הדעת ומשפיע על הרוגע והאווירה. לא בכדי אמליץ לאישה לא להתחיל לבשל לפני שהמטבח שלה מסודר, וילד לא יכול להתחיל לעשות שיעורי בית - אם שולחן העבודה לא מסודר. ברגע שמתחילים לבצע צעדים קטנים, ניכר שיש לכך השפעה נפשית. אחד הדברים שאני עובדת עליהם הוא ליצור שגרה של סדר, כלומר שהסדר של הבית לא יהיה משהו שעושים אותו באופן חד פעמי, אלא שבאופן רציף ניקח בחשבון שבלו"ז היום-יומי צריך לסדר ולארגן את הבית. אני יכולה להעיד על עצמי, שלעיתים אני חוזרת הביתה מאוחר, וגם לי יש מטלות להספיק, אבל עצם העובדה שאני יודעת שהבית נמצא תחת שליטה, מבחינת סדר, מקנה לי יתרון, ואני הרבה יותר רגועה".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

האוכלוסייה שפונה לאליאב מגוונת וחוצה מגזרים, "בעיקר אנשים שהבית שלהם לא מסודר, כי הם פשוט לא התרגלו לסדר אותו", היא מסבירה. "סדר או חוסר סדר זה עניין של הרגל. יש אנשים שגדלו בבית שהיה מוקפד מידי, והם פיתחו תחושת אנטגוניזם, ויש אנשים שגדלו בבית שבו לא לימדו אותם להיות מסודרים, כלומר זהו הרגל נרכש.

"בהחלט ראיתי גם בתים מאוד מבולגנים, בתים עם עומס של רהיטים, בגדים וחפצים – לעיתים מרוב שיש פריטים לא רואים את הבית. נכחתי גם בבתים מפוארים ויפים, שפשוט לא ראו את היופי שלהם מרוב עומס. אני כמובן לא שופטת ולא מבקרת, אני באה להושיט יד ולא 'לרדת' על אף אחד. אחת התופעות שאני נתקלת בהן היא אגרנות – בגלל השפע הגדול שיש היום, המגוון הרחב, המחירים היחסית נמוכים, האפשרות לרכוש ברשת, אנשים מרשים לעצמם לרכוש עוד ועוד חפצים והבית שלהם הופך למעין מחסן. אני עושה איתם שינוי, בו אנחנו מנסים להבין מאיפה זה מגיע. האגרנות והצורך הגדול בקניות מגיעים ממקום רגשי, וכשמדברים על זה אנשים משתחררים מהצורך לבצע רכישות. לחילופין, יש אנשים שנוטים לדחות את הסדר לפסח. אנחנו עובדים על הנקודה הזאת, והם מבינים שלא צריך לחכות לפסח כדי שהבית יהיה מאורגן ומסודר. בתהליך שעברתי יחד עם נשים שהיו ממש  בלגניסטיות ביותר, הן התחילו לעשות צעדים קטנים, והן כבר לא היו בלגניסטיות. אנחנו בדור של הגשמה וחיבור לעצמי, ואני שמחה במה שאני עושה ורואה את הערך בזה".

נגמלת מקניות

אליאב לא מוותרת לעצמה. במקביל לאנשים שהיא מלווה, גם היא מחוללת שינויים בחייה. "אני כבר חודשיים בגמילה מקניות. הגעתי להבנה שיש לי מספיק, ואני רוצה לחיות בתודעה של שפע, ולא בתודעה של צרכנות בלתי פוסקת. אם אני ארצה להתחדש אני אתחדש ממקום טוב. אני לא אומרת שצריך להתנזר לגמרי מקניות, אבל לדעתי יצאנו מאיזון. אישה שטוב לה עם עצמה פחות צריכה לרכוש, והאמת - לא פלא שאנשים במינוסים עם כל הקניות. זה עניין של סדרי עדיפויות ובחירה". 

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

נוסף לכך, לאחרונה הצהירה שהיא חוזרת לנהוג אחרי טראומה שעברה בגיל עשר. "נתחיל מזה שנולדתי בשבוע 30 והייתי פגה ולא ידעו אם אחיה או לא. הוריי דאגו לי כל הזמן וגוננו עליי. כשהייתי בת עשר, בתום יום הלימודים חציתי את הכביש ונדרסתי על ידי רכב שנהגו לא הבחין בי. נפצעתי ברגליים, עברתי ניתוח וגם סוג של טראומה. בגיל 18 התחלתי ללמוד נהיגה, למרות הטראומה, וקבלתי רישיון בטסט ה- 11, אחרי שלמדתי בשלוש ערים שונות, עם שלושה מורים שונים. לא נהגתי שבע וחצי שנים, אבל עכשיו חזרתי לקחת שיעורים כיוון שאני רוצה לחזור לנהוג. המוטו שלי הוא ללכת בגדול על דברים ולא להתייאש. שיתפתי את העוקבות שלי בחוויה והתברר לי שיש עוד נשים שחוששות לנהוג, וזה נותן להן השראה".

איך מאיפה מתחילים?בת-אל אליאב עם כמה עצות שיכולות להועיל

*תמורת כל פריט חדש שנכנס הביתה מוציאים אחר במקומו (בגד, צעצוע כל חפץ אחר) – אפשר גם לתרום. 

*מידי כמה ימים לעשות סדר במרחב: להגדיר יום שבו עושים סדר, ולא לאפשר לעומסים להצטבר. להפוך את הסדר לחלק משגרת החיים.

 *כדי שהסדר יישמר לשתף את הבעל והילדים בכל שינוי שנעשה בבית.

*מומלץ לרכוש כלי אחסון שונים שמסייעים למפות את החפצים בבית, ויוצרים מרחיב נקי ואסתטי.