במחשבה תחילה לפרשת וישלח: הנוסעים המטירו ברכות על ראש הנהג שאיחר

"כמה עולה אצלכם חדר ללילה?", שואל תייר את הפקיד בבית המלון בעל 8 הקומות.

"המעלית מקולקלת כרגע, אדוני", משיב הפקיד. "יש לנו מחירים יוצאי דופן: קומה ראשונה 100 דולר ללילה, קומה שנייה 90 דולר, קומה שלישית 80 דול---  

"היי, אדוני, לאן אתה הולך???".

"למלון אחר", משיב התייר. "אין לכם מספיק קומות"...

* * *

לפני פגישתם של יעקב ועשו, מתפלל יעקב אבינו לקדוש ברוך הוא שיקיים לו את ההבטחה שהבטיח לו: "ואתה אמרת היטב איטיב עמך".

הלשון "היטב איטיב" היא כפולה. מהי משמעותה?

מבאר הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב שיעקב אבינו התפלל שיזכה לראות את הטוב שבכל דבר, שכל "איטיב" יתגלה לו "היטב".

מה ביקשה התורה ללמדנו בתפילתו זו של יעקב?

בשעת לילה מאוחרת של מוצאי חג, המתינו מספר רב של אנשים באחת מתחנות האוטובוס בבני ברק, הם ממתינים לקו האחרון שיוצא הלילה מבני ברק לירושלים.

הדקות נוקפות והם ממתינים, עצביהם נמתחים והם מתחילים לאבד סבלנות. רבע שעה וחצי שעה חולפות, האוטובוס לא נראה באופק ובשעה מאוחרת שכזו אין למי להתקשר כדי לברר מה קורה. הם מחליטים להמתין עוד רבע שעה אחרונה לפני שייאלצו לקחת מוניות ולשלם במיטב כספם כדי להגיע לביתם.

דקות מספר חולפות ואוטובוס מתקרב לתחנה, הספרות שעליו זוהרות ומספרות ללא מילים שהוא בדרך לבית שמש. הממתינים המיואשים מנפנפים לו שיעצור.

הנהג עוצר מעט אחרי התחנה, כמה מהממתינים רצים אליו ומספרים לו שהאוטובוס האחרון לירושלים לא הגיע. "אולי אתה מסכים לקחת אותנו?", הם מתחננים בלי היגיון רב.

הנהג מהרהר מעט, ולבסוף מסכים. הוא מחליף את הספרות שעל הצג לספרות של הקו מבני ברק לירושלים.

כשעלו הנוסעים הוצף חלל האוטובוס בברכות עד בלי די. כולם בירכו את הנהג ושיבחו את טוב ליבו על שהסכים לקחת אותם בשעת לילה מאוחרת שכזו לירושלים.

כאשר הגיע האוטובוס לתחנה שלפני האחרונה, נותר בו נוסע אחד. הנוסע הסקרן התקרב לנהג וביקש לשאול שאלה אחת: "אמור לי, נהג יקר, אתה לא מפחד שמחר בבוקר תינזף מהנהלת החברה על שהחלטת לקחת נוסעים לירושלים, במקום לבצע את המסלול המקורי שלך מבני ברק לבית שמש?".

הנהג חייך בסלחנות והסביר: "האמת היא שהנהג לירושלים לא הופיע. בהנהלת החברה ידעו שהלילה הזה אינו ככל הלילות. בלילה רגיל כמעט אין נוסעים בתחנה בשעת לילה מאוחרת זו, אבל במוצאי החג לא ניתן לדלג על אף נסיעה. הבעיה היא שגם אם ימצאו נהג מחליף – מי יסכים להסתכן בזעמם של הממתינים שחיכו זמן כה רב לאוטובוס?

"החלטתי שאני אקח את הנסיעה הזו. שיניתי את מספר הספרות שעל הצג לקו הנוסע לבית שמש, עשיתי לכם "טובה" והסכמתי לקחת את הנסיעה לירושלים. ככה חסכתי מעצמי את הטענות הקשות והמוצדקות של הנוסעים שחיכו זמן כה רב, ואפילו הרווחתי ברכות לרוב. עסק לא רע", הצטחק הנהג מחכמתו.

הנוסע ירד כנראה לביתו לחיים טובים ולשלום, אבל אנחנו נותרנו עם המחשבות: מה באמת גורם לאנשים לכלוא את כל הכעסים על הנהג הסורר שאיחר ולהחליף אותם בברכות לרוב? ולמה בכלל צריך הנהג שאיחר לקבל 'שפכטל' של רגשות שליליים?

הסוד הגדול טמון בשתי מילים: "מגיע לנו".

כאשר כתוב בלוח הזמנים של האוטובוס שהקו צריך להיות בשעה מסוימת והוא לא הופיע, אנחנו כועסים. הבטיחו, חיכינו והוא לא הגיע! כאשר מגיע נהג אחר שלא אמור לקחת אותנו והוא מתנדב להביאנו למחוז חפצנו - למרות ששילמנו על הנסיעה הזו - אנחנו מרגישים הכרת הטוב. הוא לא חייב לנו כלום ובכל זאת לקח אותנו.

* * *

יהודי מתפלל שיזכה לראות את הטוב שבכל דבר. אלא שיש דברים שנראים לנו רעים, לא טובים לנו.

בעצם, תלוי בנקודת המבט.

סנגורן של ישראל, הרה"ק מברדיטשוב, מלמד אותנו ש"היטב איטיב" נתון לבחירתנו האישית. ציפיות מובילות כמעט תמיד למסקנה ש"אין מספיק קומות".

כאשר ציפינו וזה לא קרה – הסיבות לא ממש משנות – האכזבה במקרה הטוב ותכונות שליליות אחרות במקרה הפחות טוב, נכנסות לפעולה. כאשר לא חייבים לנו כלום – כל מה שקורה הוא טוב. הוא בסדר.