כיצד התנהל יעקב עם עשיו, ומה עלינו ללמוד מכך?

הדילמות בבחירת הטקטיקות מול אויבינו מלוות את עם ישראל מראשית דרכו. כבר יעקב חיפש את השילוב בין עוצמה והרתעה לבין דרכי שלום והכנעה, וכך לדברי האור החיים הוא נהג כשפיצל את המחנה לאנשי שלום המייצגים נכונות לפיוס, לבין מחנה מוכן לקרב המשדר לאוייב את האופציה השניה שעל השולחן... עוצמה לבדה מעוררת פרובוקציה, ופייסנות לבדה משדרת חולשה, השילוב בין השתים הוא האידיאלי... נשמע מוכר?!

הדילמות הקשות הללו העומדות לפתחן של מנהיגים אחראיים אינן פשוטות, כמובן הנתונים משתנים מדור לדור ומסיטואציה אחת לחברתה, אבל  העקרונות יכולים להילמד גם במרחק של אלפי שנים.

וכך מעידים חז"ל שנהגו מנהיגי האומה רבי יהודה הנשיא וחבריו בתקופה שהשלטון הרומאי אחז בידו האחת בארץ ישראל בדמדומי השלטון היהודי, כאשר היו צריכים לנהל יחסים דיפלומטיים עדינים עם המעצמה הרומאית – היו מעיינים בפרשת וישלח בטרם גישתם למשימה.

מסתבר שאין אנו בערכנו מסוגלים לחשוף את אותן עצות מלבד מה שנתפרש בדברי חכמינו, אולם בראש וראשונה כדאי לשים לב אל הכיוון – חיפוש פתרונות ועצות במקורות הקדומים, בדברי התורה ודברי חכמים.

למשל נוכל ללמוד מצד אחד שאין מקום 'לגאוה לאומית' השוללת התרפסות בפני אויבנו, יעקב מוכן למלחמה אמנם, אבל הוא חושש לשפיכות דמים ולמרבה ההפתעה הדאגה שלו היא גם למניעת הרג בצד השני 'ויירא יעקב וייצר לו... שמא יהרג ושמא יהרוג! (רש"י) לפיכך המהלך הראשוני שלו הוא 'דורון' – לא רק קריאה לשלום אלא מנחה עשירה שעשויה לפייס את רוחו הלוחמנית של עשיו ולפצות את גאוותו הפגועה... הוא לא רואה בכך פגיעה בכבוד, או שהוא סבור שהמחיר כדאי... ומאידך  הוא לא מניח את החרב מידו  והוא אוחז בה גם בעת ההכנות לפיוס.

דעת תורה

יש לציין כאן ש'דעת תורה' של תלמיד חכם בשיעור קומה העמל ויגע בתורה עשרות שנים מתוך נקיות נפש ונקיות כפים, מבטאת לא רק את המסרים הישירים הנלמדים מפרשיות התורה והתאמתם לזמננו, אלא גם ואולי בעיקר – שתלמיד חכם בשיעור קומה כזה זוכה להטמיע בהלכי מחשבתו את דעת התורה, ולהסיק מסקנות עקיפות גם בנושא שלא דובר בו בתורה ובתלמוד באופן ישיר. זוהי 'דעת תורה'... (ויכולים להיות חילוקי דעות וזה לגיטימי – כמו שיכולים להיות חילוקי דעות בהסקת מסקנה הלכתית – וכך דרכה של תורה).

כמו כן לתלמיד חכם בעל שיעור קומה כאמור, יש את היכולת להכריע בין צדדים שכולם נכונים... מי שיתבונן במציאות הסובבת אותנו וינסה להתבונן בשאלה כמו מה נכון לעשות בעזה למשל או בכל מיני מצבים הדורשים הכרעה - יראה נכוחה שבלי דעות פוליטיות ואינטרסים פוליטיים ואחרים – השאלה באמת מאד סבוכה ואין עמדה חד משמעית.

איש התורה הדגול הספוג בעיון התורה לעומקה מתוך עמל ויגיעה רבת שנים - לאחר שיוצגו בפניו כל ההיבטים וכל השיקולים על ידי הגורמים המבצעיים יוכל לתת – לא רק ברכה ותפילה – אלא גם עצה... כך נהג מנחם בגין המנוח והתייעץ עם הרב שך לפני כמה פעולות דרסטיות שהצריכו שיקול דעת. ובלי להכנס להגדרות הנ"ל האם הן מתאימות במקרה דלהלן, אם נכונה השמועה שאחד מגיבורי השבוע הפוליטי הסוער - קיבל עצה תורנית לפני מהלכיו האחרונים – הרי שעצם הנכונות לכך, ראויה לשבח. 

מול אישי התנ"ך

לקטע הבא – הממשיך לדון בדברי חז"ל על מהלכיו של יעקב אבינו עלינו להקדים הקדמה קצרה.

לנו – גם לחכמים ומלומדים שבינינו אין סמכות לבקר ולשפוט את אבותינו הקדושים וגם לא את יתר אישי התנ"ך. אנו רחוקים מהם אלפי שנות אור... כבר בתקופת התלמוד אמרו חכמי ישראל על הדורות הקודמים להם 'אם הם כמלאכים אנו כבני אדם ואם הם כבני אדם אנו כחמורים...'

אולם חכמי המדרש – אולי ממסורת שבידם - הזכירו במקומות מסויימים ביקורת ואף על גדולי האומה כמו האבות הקדושים ומשה רבינו. אחת הדוגמאות מופיעה בפרשה זו.

חז"ל במדרש בדברים חריפים המובאים ונידונים גם ברמב"ן – רואים בשילוח השליחים אל עשו בטרם נוצר חיכוך, יוזמה מיותרת. לא מפני שהיה ליעקב לבטוח בה' שהרי השתדלות מותרת ונצרכת כפי שנהג יעקב בהזדמנויות אחרות, אלא מפני שלא היה צריך לעורר דובים... 'הכלב ישן למה להעיר אותו כדי להתפייס...'. הרמב"ן מציין שגם בהיסטוריה של עם ישראל הופיעו מאורעות כאלו שהיוו חזרה על מה שמוגדר כאן כשגיאה טקטית.

המסר העולה מדבריהם מבטא אנטי תזה לגישה גורפת של 'להוביל את המאורעות' ולא להיות מובלים. כל מה שקורה מושגח מלמעלה, אנחנו באמת מובלים - אבל ברצון ה' יתברך, השאלה אם עלינו ליזום או לא – בודאי צריכה דיון ענייני בכל מקרה ומצב לגופו, אבל באופן כללי הנטיה של דעת תורה היא דווקא לכיוון זה של עמדה פסיבית.