"הארנבת הצילה את הבית שלי משריפה": סיפור השגחה מדהים לכבוד חנוכה

זה קרה לפני כ-18 שנה, בנר הראשון של חנוכה. 

חגית הרשטיק-אש הייתה אז בדרכה להתאספות חגיגית אצל משפחת בעלה, יחד עם ילדיה, כשהיא הנהגת ברכב. הדרך מירושלים לאלקנה עברה ברוך השם בסדר, למרות מזג האוויר הסוער שהיה באותו יום. כשחזרה הביתה, הדליקה את הנר הראשון והלכה לישון, לא לפני שוידאה שהכלוב של קליאו הארנבת - סגור. 

קליאו הייתה הארנבת האהובה של המשפחה - שחגית הייתה אמורה להעביר הלאה, אך השאירה לבסוף בביתה מתוך מחשבה שהדבר ודאי יסב אושר לילדיה הקטנים. הילדים האכילו אותה ודאגו לניקיון הכלוב, אך כעבור זמן מה הרגישה חגית שהכלוב כבר קטן מדי וכי קליאו צריכה מרחב לגדול בו. "ריחמתי עליה, והחלטתי להקצות לה את המרפסת שבה איני משתמשת כמעט", משחזרת הרשטיק-אש. 

וכך היה. 

הארנבת עברה למרפסת, אך דווקא בימים הקפואים של חודש דצמבר, חגית לא שכחה את קליאו במרפסת הקפואה - ומדי ערב נהגה להכניס את הכלוב שלה לסלון הבית החמים. "באותו לילה היה קור מקפיא עצמות, וחצי שעה לאחר שהדלקתי נרות - הכנסתי את קליאו לסלון הבית אך התלבטתי אם לשים את קערת הכביסה על הכלוב - כדי למנוע מקליאו לברוח משם".

הפעם החליטה חגית שלא לעשות זאת, בעיקר משום שעייפותה היא זו שהכריעה. היא נשקה לילדיה ללילה טוב, ופרשה לישון.

ואז זה קרה. 

"באמצע הלילה שמעתי פתאום רעשים בחדר, ונדרכתי. פחדתי שאולי מדובר בגנב, כי גרנו בקומה הראשונה", היא משחזרת. אך הקשבה מתונה יותר הוכיחה כי לא גנב הוא זה כי אם קליאו שיצאה מכלובה, ומכרסמת את האוכל שלה בהנאה לאוזניה. 

רעש הכרסום הפריע לה להמשיך לישון, והיא קמה ממיטתה וניסתה לתפוס את קליאו - אך קפאה לפתע על מקומה. "הארנבת ניפחה את הגוף שלה, ונהמה בקול מפחיד. לא יכולתי לגעת בה. היא ברחה מחדר לחדר,  וכשראיתי שאין מנוס הבטחתי לעצמי שמחר בבוקר נתפוס אותה. השארתי אותה בחדרי, סגרתי את הדלת והלכתי לחדרי הילדים לבדוק מה שלומם". 

בחדר הראשון שני ילדיה ישנו שנת ישרים, אך בחדר השני חיכתה לה הפתעה מפחידה - בכניסה לחדר הייתה כרית שאהיל דולק נפל עליה, והיא החלה להישרף. עשן יצא ממנה. הזעזעתי. על הרצפה היו ספרים שהילדים קראו בהם, שטיח, פוך ושמיכות אחרות. הם ישנו בקצה החדר...".

זעקה מזועזעת נמלטה מפיה. "אלוקים. אם לא הייתי שומעת את קליאו מכרסמת לי באוזניים, יכלה להיות כאן שריפה גדולה. ניתקתי את החשמל מיד, ועמדתי המומה בחדר הילדים. אחרי כמה רגעים חזרתי לחדר והתחלתי לבכות מתוך הודיה גדולה לה' יתברך על הנס שעשה עמנו בנר הראשון של חנוכה. הערתי את הילדים. כשהם הריחו את הכרית הם נבהלו, אבל ביקשתי מהם להגיד 'ברוך שעשה להם נס במקום הזה', ואני ובתי אמרנו תהילים ותודות עד אור הבוקר".

לדברי הרשטיק-אש, קליאו הייתה השליחה שלהם שהוכיחה מעל לכל ספק ש"גם בעלי חיים יכולים להיות שליחים. היא יכלה להיות במטבח עד אור הבוקר ולגרגר להנאתה, ואני לא הייתי יודעת דבר על המתרחש בחדר הילדים. אבל היא נשלחה לגרגר דווקא בחדרי כדי להעיר אותי שאבדוק את הילדים ובאיזה צרה הם נמצאים", סיכמה.