למה הילד שלך לא הולך בדרכך?

בחלק הראשון בסדרה דיברנו על כך שילד חייב לקבל מקור של אהבה מהוריו ללא תנאים – לא "תלוי איך תתנהג". סיפרתי שם אפילו על בן ששאל את אביו: "אבא, האם תאהב אותי במידה ואעשן סיגריות אף על פי שאני בן חמש עשרה?", ואביו אמר לו: "אני אוהב אותך גם אם תעשן סיגריות, גם אם תהיה פרחח ואפילו אם תסתובב עם דגל של פלסטין"... כלומר, גם תגיע למקסימום של הקצה השחור ביותר, אני אוהב אותך, כי אתה הבן שלי.

לאחר מכן הסברנו שזה נכון גם למבוגרים, אנשים בני שלושים, ארבעים, חמישים ושישים, שההורים שלהם עדיין חיים. עדיין אבא מתייחס לבן שלו באהבה, כאשר הבן לא תמיד רואה את האהבה. ולהיפך – בדרך כלל, הבן נתפס על כל מיני שגיאות בכדי להראות את אבא שלו כמי שאינו אוהב אותו.

וגם מי משותפי שיחתנו הנאמנים שאומר: "מעולם זה לא קרה לי", שיבדוק את עצמו אם אביו או אמו היו מתקשרים אליו בכל יום ואומרים לו: "למה השקעת במקום הזה?! זו טעות להשקיע שם, תשמע לי, תשמור על עצמך, תהיה זהיר". "טוב, אמא, את מבינה, את צודקת, הכל בסדר". ואז למחרת בבוקר שוב: "מה עשית?! למה השקעת?! אתה תפסיד את הכסף". הוא אומר לה: "אמא, המעשרות שלי זה לא המשכורת הכי גבוהה שקיבלת בחיים, את באה ללמד אותי עכשיו איך עושים כסף?".

מגיע שלב שאתה כבר ממש כועס. ומדוע אתה ממש כועס? מדוע אתה לא אומר לאמא שלך: "איזו אמא נפלאה את! את מדהימה! את  שומרת עלי! את ממש אוהבת אותי!". מה התשובה? ככל שאתה מרעיף את האהבה בתור מי שנותן ומשפיע, אתה יכול להיות עם מלאי של כוונות טובות, אולם מי שמקבל ממך את אותה אהבה מרגיש אותה הרבה פחות ממה שאתה מתכוון, ולפעמים אפילו מגדיר אותה כמטרד ונזק. ולכן בין היתר אומרים לילדים: "לא תבינו מה זו אהבה של הורים, עד היום בו אתם בעצמכם תהיו הורים".

קיבלנו כל כך הרבה תגובות, אבל תמיד ישנה התגובה של אותו אחד ששואל: "מדוע אתם כותבים לומר לילדים כך כך?! אתם נותנים לילדים כח לעשות שטויות. כי אתה גורם לילד לומר לעצמו: 'אם אבא שלי הוא כזה שיאהב אותי גם אם אעשן סיגריות בגיל חמש עשר, וגם אם אעשה עבירות ואחלל שבת, אז בוא נעשה עבירות ונחלל שבת'.

(צילום: shutterstock)

ובעזות יתר: אם אתה, הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, אומר: "גם אם הבן שלך נמצא בשכונה חרדית ושולף סיגריה לעיני כל ישראל בליל שבת באמצע הרחוב, תקרב אותו ותחבק אותו", אתה מכניס לבן שלי רעיון: "בוא נעשן סיגריות, כי הרי אבא שלי יאהב אותי למרות זאת".

את השאלה הזו שואל אדם שאחת מהשניים – או שהוא קטן ועדיין לא הגיע ל"רמה" של אבא, ולא יודע מה זו אהבה של אבא. או שהוא "מבוגר", ובגלל בעיות מהעבר, מההווה ומהעתיד... הוא איננו יודע להעניק אהבה.

ואסביר מדוע. כאשר אתה יודע מה זו אהבה אמיתית, אתה גם יודע שאף על פי שהבן שלך יודע שתאהב אותו בכל מצב, הוא רוצה, ודווקא בגלל זה, שתהיה מרוצה מספר אחד בעולם.

כלומר, הילד שאבא שלו אוהב אותו, גם אם הוא לא מאמין באלוקים, ואין לו ראש ללמוד תורה, ובא לו ליהנות מכל תאוות העולם האסורות, כאשר הרמה של האהבה של אבא שלו גורמת לו "לטבוע" בתוכה, הוא נהיה באותו רגע אותו אחד שאומר: "לא משנה עד כמה אבא יאהב אותי ועד כמה לא, אני חייב שאבא יהיה מאושר לפי הדרך שלו, שיהיה גאה בי לפי הדרך שלו. גם אם הוא היה בודהיסט, הייתי הולך לעבוד עבודה זרה, הייתי הולך להשתחוות לבודהה, הייתי הולך לעשות מדיטציות כל היום, כי אני רוצה שזה ימצא חן בעיניו".

בדיוק כמו שאתה מסביר לבעל שאומר לך: "מה אני יכול לעשות בכדי לחזק את אשתי ברוחניות? אני מתקדם ומתקדם, והיא נשארת מאחור". ואתה אומר לו: "יקירי, אשתך אוהבת אותך או לא?". הוא אומר לך: "כן". "היא יודעת עד כמה זה חשוב לך שהיא תהיה שותפה לדרכך הרוחנית או לא?". "כן". "אז למה היא לא עושה את זה?". "מה זאת אומרת? כי היא לא חזקה מספיק". "מה הקשר בין זה שהיא לא חזקה מספיק לבין זה שהיא לא עושה את זה?! אם יש לך במקרר שניצל ועוף, והיא יודעת שאתה אוהב עוף ושונא שניצל, מה היא תכין?". "ברור שהיא תכין עוף, כי היא יודעת שזה מה שאני אוהב". "אז למה היא לא מתקדמת לפי הקצב האהוב בעיניך? אחת מהשניים – או שהיא לא יודעת שזה חשוב לך, או שכמה שאתה מספר עד כמה היא אוהבת אותך, זה לא מה שהיא מרגישה באמת".

האפשרות היחידה שקיימת בעולם בדרך זו של להשקיע מבלי לקבל תמורה, היא "אִוֶּלֶת". "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" (משלי י"ד, א'). ומסביר רש"י את המילה "איולת" בשתי מילים: אישה שוטה. אם מישהו "בעל רישיון" חתם עליה שהיא לקויה פסיכיאטרית, אתה יכול לומר את זה. אתה יכול לומר: "היא לא מתקשרת בתדר הנכון. הנייד שלי והנייד שלה לא מצטלבים, אני מחייג למספר שלה ומגיע למספר אחר". אם זה ככה, אין בעיה.

איך אמר הרב ליאור גלזר בסוכות בעלייה לרגל בעטרת חכמים? גנבו לי מהסוכה טלפון נייד כשר. והוא שואל: "תגיד לי, מה יש לך לגנוב?! מילא טלפון לא כשר, אבל טלפון כשר, אתה מחייג ארבע, יוצא שבע! למה שיגנבו אותו?"...

אתה לא אומר על אשתך שהיא חולת נפש. אם זה היה המצב, אין מה לעשות. אז מה אתה כן אומר? יש כאן בעיה אחת מהשתיים. אל תנסה להשקיע עכשיו בשיחות מוסר ובלרוץ לסמינר. זה משהו נחמד על הדרך, אבל לא שם נמצא השורש. השורש האמיתי הוא להוכיח את האהבה שלך.

זה נכון כך ובכפל כפליים כלפי הבן שלך. הבן שלך רואה את אבא שלו, והוא מרגיש עד כמה הוא אוהב אותו, הוא יעשה הכל בכדי לא לצער אותו. אז מה תגיד? "נכון, הוא יעשה הכל בשביל לא לצער אותו בפניו, אבל מאחורי הגב שלו הוא יעשה אחרת".

ברמה של אמון אמיתי בין אבא לבן, אין מאחורי הגב. גם בדברים הקטנים של מאחורי הגב משהו יוצא לציבור... והוא אומר: "חבר'ה, אני חוזר ונגמר הסיפור".

הכרתי נער שאמר לי שלמען אבא שלו הוא מוכן "להרוג"... אמרתי לו: "יש אדם אחד שהורג את אבא שלך, הורס לו את החיים". הוא שאל: "מי זה?! אני הרגע שובר לו את העצמות". אמרתי לו: "האדם הזה בכל יום מקצר לאבא שלך כמה שעות מהחיים, ואבא שלך עומד למות בגללו". והנער אומר: "תגיד לי מי זה, אני מבטיח לך שהיום אני הורג אותו". אמרתי לו: "זה אתה! תראה איזה גוי נהיית. אבא שלך אברך, תלמיד חכם, יושב לומד, יצא לו בן פרחח כמוך. כל רגע אתה רוצח אותו, ואני שמעתי אותו אומר זאת במלא פיו". הוא אומר לי: "אה, עזוב, נו זה שטויות. חשבתי שזה מישהו אחר"...

עכשיו, אני מנסה לרדת למוחם של אותם אנשים, ואני מכיר לא מעט כאלה. ואני אומר: "תגיד לי, למה אתה מוכן להרוג מישהו אחר שפוגע באבא שלך, ואתה בעצמך באותה שעה מוכן להרוג את אבא שלך?". מה התשובה? שימו לב טוב! זהו ילד שלא אוהב את אבא שלו. הוא שקרן. זה ילד ששונא את אבא שלו. אבל מה, "אני אהרוג את אבא שלי, אבל אתה אל תהרוג אותו... כי אם אתה תהרוג אותו אתה פוגע בכבוד שלי, כי בחוץ, בעיני כולם, הוא אבא שלי, וכשפוגעים באבא שלי – כאילו פגעו בי. למען כבודי אני אשבור לך את העצמות, אבל אני אהרוג אותו לבד... עזוב אותנו בלי ההתערבות שלך, ותראה איך שאהרוג אותו"... ה' ירחם!

רבותי! למה אני אומר את זה בצורה כזו בוטה אף על פי שזה שורף את הלב? כי ההורים לא מוכנים להבין שהבעיה של הבן שלהם היא "רק" שהוא שונא אותם. הם מתרגמים את זה למצב של הדור, ל"אייפונים", ליצר הרע. יקירי, הכל טוב ויפה. השורש לא מתחיל משם. השורש מתחיל מזה שהבן שלך אומר: "לא אכפת לי שאבא שלי, שיתפוצץ".

אם אתה דואג לזה שהבן שלך לא ירצה לעולם שתתפוצץ, פתרת את כל הבעיות שלך בחיים איתו. אם אתה מגיע לזה שאשתך תרצה לראות אותך מאושר, לא תצטרך להשקיע לא ברוחניות שלה, לא בגשמיות שלה, לא באיזה צבע בגד היא אוהבת ואתה לא אוהב, אין שום דבר. התאווה שלה תהיה כלשון הרמב"ם (אישות פט"ו ה"כ) "מהלכת בתאוות לבו ומרחקת כל שישנא". זה נכון לגבי אישה וזה נכון לגבי ילד.

מי חיבר לנו את האישה ואת הילד לעניין זה? הגמרא מחדשת פעמיים בש"ס (סוטה מ"ז ע"א; סנהדרין ק"ז ע"ב). "יצר, תינוק ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". בשלושתם אל תילחם. שמאל זו היד החלשה, תדחה אותם בקלות כשצריך מידי פעם להעמיד גבולות. וצריך להעמיד גבולות, אבל לא שם עיקר הדגש. עיקר הדגש יהיה בחיבוק. לחבק את הילד, שלא יהיה רגע אחד שיחשוב שאתה שונא, או לפחות לא אוהב אותו מספיק, ואפילו בטעות.

איך אמרנו? אמא אומרת לבת שלה להחליף בגד כי הוא מלוכלך. היא לא אמורה לומר לה: "מה זו החולצה המלוכלכת הזאת?! רוצי להחליף מיד". יש פה שתי שניות שהיא יכולה לחשוב שאמא שונאת אותה. למה? כי היא "טיפשה", ולא מבינה עם אלו חולצות מותר להסתובב. אל תעשי את זה. תאמרי לה: "הנסיכה שלי לא אמורה להסתובב עם בגדים כאלה, רוצי להחליף לחולצה נקיה". לא היה אפילו רגע שהיא יכולה לחשוב שאת שונאת אותה.

הבן שלך מתפרע ומשתולל. אני נגד זה שאומרים "לחבוט בילד, או לתפוס אותו בחיבוק חונק". כמה שאומרים את זה גם אנשי חינוך פסיכולוגים חמורי סבר. אני חושש מזה מאד. אלו כמה דקות טובות שהבן אומר "אבא שונא אותי". ואל תאמר: "אחר כך ניישב את ההדורים". יקירי! בדיוק כמו שאומרים על אשתך שהיא זוכרת מהחתונה – ארבעים שנה אחרי – איזו מילה פלטת בלי כוונה, כך הילד שלך גם זוכר את זה כל החיים. הילד שלך עכשיו בכלל נבנה, הוא גדל עם השריטה הזו. אתה מבין? כלומר, השריטה הקטנה הזו הולכת ומתפתחת וגדלה יחד איתו. את החיים אתה עלול להרוס לו, יקירי!

במקום זה, תבוא לבן שלך, וזה משהו שחידשתי וזכיתי ברוך ה'. ה"יסוד" וה"סגולה" הזו לקחת ילד משתולל ומתפרע ולא לריב איתו, לא לצעוק עליו ולא לחבק אותו בכח, אלא לדגדג אותו. הדגדוגים גורמים לילד לשכוח מה הוא עשה באותו רגע, להחליף מסך. הוא מתגלגל מצחוק, ומה הרווחת? אין רגע אחד שהוא חשב "אבא שלי לא אוהב אותי".

"יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ" (משלי כ"ט, י"ז), "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" (שם י"ג, כ"ד), "בתימן ובמרוקו ובכל החורים בעולם "התעללו" בילדים ושברו להם את העצמות". כנראה שהם הצליחו להרעיף את האהבה עד כדי כך שגם במכה הצלחת להבין עד כמה אבא שלך אוהב אותך. אנחנו לא כאלה, אנחנו כאלה שכאשר הבן מקבל מאיתנו סטירה, הוא באותו רגע אומר: "אבא ואמא שונאים אותי".

אתם מכירים את זה שילד מתפרץ ומשתולל, ומיד מקבל צעקות עונשים ואיומים, ואז נכנס לחדר ונועל את עצמו? אני אומר לכם שזו סכנת נפשות. היה אברך יקר שלמד אצלנו בעבר והוא מתנדב ב"איחוד הצלה". קיבל פעם אחת קריאה על ילד בן שמונה שהתאבד. הוריו היו  ביחסים עכורים, שמע אותם רבים ביניהם והחליט לעשות סוף לסבל שלו. המתנדב אומר לי: "איזה ילד יפה תואר! אמרתי, רק בגלל הדמות שלך חבל שאתה מת"... הוא הלך, לא היה לו מה לעשות מלבד לקבוע את מותו.

(צילום: shutterstock)

וזו משנה מפורשת במקור הדברים במסכת שמחות (פ"ב ה"ד-ה"ו) מעשה בבנו של גורנוס בלוד שברח מבית הספר, והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו... מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת, והראה לו אביו באזנו, ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבור... מכאן אמרו חכמים אל יראה אדם לתינוק באזנו, אלא מלקיהו מיד, או ישתוק ולא יאמר לו כלום... ר' שמעון בן אלעזר אומר: יצר, תינוק, ואשה -- תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.

אתה יודע מה קורה לילד שלך? מה שאתה רואה היום בתור "מריבה" בינך לבין אשתך, או בתור "נזיפה" לילד, הוא רואה בתור ברקים ורעמים שלא נגמרים. מה אתה רוצה שהילד הזה יעשה? התפקיד שלנו לשמור ולעטוף את הילד בחום ואהבה בלי תנאים.

רק פחדנים אומרים: "אבל אם אני אעשה את זה, הוא יטפס עלי". בדיוק כמו שהפחדנים אומרים על האישה: "אבל אם אני אומר לה עד כמה היא מיוחדת ואין כמוה, היא פשוט תטפס עלי".

יש כאלו שלא מצליחים לומר דברי שבח ואהבה לאשה או לילדים, פשוט לא מצליחים להוציא את המילים האלה מהפה. זה לא סתם "עז פנים" או "גאוותן". שימו לב! אני לא אומר לו אתה גאוותן, אני אומר לך "אתה קטן, אתה פחדן", כי אדם גדול יודע לומר לרעייתו: "אני אוהב אותך". מה תעשי? תירקי עלי?! נו, מה קרה?! אני אנגב את זה!... אני כל כך גדול, כל כך חזק עד שיריקה מצידך או איזו פגיעה כלפי לא משפיעה לרעה". בדיוק באותה מידה אשבח ואפאר את הילד, ולא אחשוש שיטפס, ישתולל, יתגאה, יתפקר, או שאר מרעין בישין. כי בכל מקרה אני כאן לקבל את דבריו ולאחר מכן לכוון אותו באהבה לדרך הטובה.

תינוק – כולם מרימים, מחבקים, מנשקים, מלהגים איתו ומה לא? "אבל אולי הוא יפלוט עליך?! ואולי הוא יעשה פרצוף?!". "הוא תינוק! מיהו בכלל?!". כי אתה מרגיש גדול לידו! ליד אשתך וליד הבן המתבגר שלך אתה לא מרגיש גדול?! זה האסון.

יזכנו ה' יתברך להשכיל ולהעניק לילדינו את האהבה הדרושה להם כל כך, ולמלא את תפקידנו נאמנה, ולזכות לראותם מוצלחים ומבורכים רוחנית וגשמית, במילוי כל המשאלות לעבודת ה' יתברך.