היא ממלאת מקום, וגם לה יש רגשות

את המכתב הזה דווקא הייתי רוצה לשלוח

לכן, חברות שלי

ולעוד נערים ונערות, ילדים וילדות בעולם

אבל אני פחדנית, ואין לי אומץ להגיד לכם את זה 

אז אני כותבת את זה כאן, ואולי תצא מזה תועלת.

הלוואי.

חברות שלי, אנחנו כבר בנות גדולות

אנחנו כבר מבינות, ובוגרות מספיק

אז למה כאן, זה כל כך מסובך 

ולמה כאן, אתן לא מסוגלות להבין?

אני יושבת בכיתה, שיעור של ממלאת מקום

על תקן קבוע זמנית

ואני רוצה לבכות

כואב לי הלב

לראות אותה נאבקת על כל מילה

משתיקה מוקד אחד, והמוקד השני מתחיל לפטפט שוב

בנות מתחצפות, עונות בזלזול

בבוז

והמורה עומדת חסרת אונים

ואף על פי שהיא מנסה עדיין להישאר רגועה ובשליטה

אני רואה את הקושי בעיניים שלה

ואני מתארת לעצמי מה עובר לה בראש

ואני... כואב לי בשבילה

היא הכינה שיעור, עבדה עליו קשה

והיא מנסה להעביר אותו

ומנסה 

ומשקיעה את כל הכוחות שלה

ונגמרת

ואתן---

לא שמות לב

ומזלזלות, ומרעישות.

ואני יושבת במקום שלי, בשקט

אני לא מעיזה להגיד כלום, כי אני פחדנית

כי אני זוכרת מה קרה לפני שנים,

כשניסיתי להעיר לכן בעדינות על דברים כאלה

וכמות הזלזול שחטפתי לפרצוף

הכאיבה והספיקה

אז אני יושבת, משתדלת הכי להשתתף ולתרום חיים לשיעור הדועך

למרות שבדרך כלל אני לא עושה את זה

בדרך כלל אני רק מקשיבה בשקט

ומתעסקת במשהו תוך כדי

אבל פה, בשבילה, אני הכי בשיעור

כי קשה לי לראות אותה ככה

וקשה לי לראות אתכן ככה

חברות שלי.

אני אוהבת אתכן, ולכן אני רוצה לומר לכן

תדמיינה את עצמכן במקומה, איך הייתן מרגישות?

והקפידה שיכולה להיות לה עליכן...

לא חבל???

רק תהיינה בשקט, תתנה לה ללמד

גם למורות יש רגשות, ובתור בנות בוגרות, אתן יכולות להבין את זה.

בבקשה, חברות שלי

בבקשה, אנשים

ילדים ילדות, נערים ונערות

תחשבו גם על המורים שלכם

כשאתם מפריעים בשיעור

ושימו את עצמכם במקומם.

נכון שזה לא נעים?!

מקווה שתבינו, ולא תלעגו,

אחת שכואבת

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.