כשאני אומר "אני", האם אני מתכוון לגוף שלי? 5 נקודות למחשבה

"מי אני?"

כשאדם אומר "אני רעב", "אני שמח" – מיהו ה"אני" שאליו הוא מתכוון? מי זה ה"אני" של האדם? מה זה "אני" בכלל?

"אני יוסי"- מי זה יוסי? הראש? הידיים? הרגליים? הצוואר? היכן בדיוק בגוף ממוקם יוסי? ואם מסיבה כלשהי ישתנה משהו בגופו של יוסי – האף יקוצר בניתוח פלסטי, למשל - האם ישתנה ה"אני" שבו? בוודאי שלא! הנפש נותרה אותו דבר, זהו אותו ה"אני"...

אם כן, כשאומרים "אני"- האם מתכוונים לגוף שהוא המעטפת, או לאישיות שהיא האופי?

אופי ואישיות בעברית אלו הן, במילים אחרות – הנשמה של האדם. הנשמה היא רוחנית ולא חומרית!

ה"אני" הוא הנשמה של האדם, וזה מה שקובע אצלו! שינוי בגוף אינו משנה את הנשמה. אדם שנקטעה ידו או אדם שגופו מזדקן- האם משתנה ה"אני" שלו? בוודאי שלא! זה אותו בנאדם, עם אותן מחשבות ואותם רגשות, אותה נשמה!

הגוף שלנו הוא רק מעטפת. אפשר לשנות לפעמים את הגוף, אבל צריך לדעת שהאדם האמיתי הוא הנשמה, ואילו הגוף  הוא הלבוש של הנשמה!

כשאדם הולך ברחוב, מי שמביט עליו מהצד רואה בגדים מהלכים... אך כל בר-דעת מבין שבגדים אינם הולכים מעצמם, אלא יש מישהו בפנים שהולך, והבגדים שעליו הולכים איתו. בדומה לכך, גם כשרואים גוף הולך – מי באמת הולך? הנשמה! האדם עצמו הוא החלק הרוחני שנמצא בתוך הגוף, ואילו הגוף הוא הלבוש החיצוני שלו!

רגע, הרי ראינו קודם שבמשך חיותו של האדם, מאפייניי הגוף אינם משפיעים על הנשמה. אם כך, מה קורה כשאדם נפטר? מה קורה עם ה"אני" שלו, עם הנשמה שלו?

חברים, ה"אני" לא מת לעולם! הנשמות שלנו אינן מתות לעולם!  ה"אני" נשאר לנצח!

אדם שנפטר ונקבר – גופו בלבד נקבר! למה הדבר דומה? לאדם שרואה את הבגדים שפשט מעליו עולים באש, והוא אינו נלחץ, כי הוא ממשיך לחיות! כך גם כשקוברים אדם היקר לנו – קוברים את הלבוש שליווה אותו כל החיים. הוא ממשיך לחיות – נשמתו היא נצחית!

נשמתו של האדם היא נזר הבריאה; היא הבריאה הכי קרובה לאלוקים במציאות שאותה ברא. ביחס לנשמה ביאר הרמב"ן, על הפסוק (בראשית פרק ב', ז'): "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים": "מאן דנפח - מדיליה נפח" (לשון זו מופיעה גם בזוהר הקדוש על בראשית, דף כ"ז, ע"א). מי שנופח – ממנו נופח (תרגום מארמית). כלומר, הקב"ה נפח באדם חלק ממנו – הנשמה היא חלק רוחני מבורא עולם. כמו אדם שמנפח בלון, חלק ממנו – האוויר שלו – נמצא בבלון, ולכן הנשמה נמשכת אל הקב"ה ורוצה להתקרב אליו ולעשות רצונו, כיוון שהיא נלקחה ממנו...

לעטוף מתנה

קניתם מתנה לחג, ליום הולדת או לחנוכת בית? עכשיו הגיע הזמן להשקיע בעטיפה יצירתית וחגיגית.

האם ניסיתם פעם לעטוף מתנה? נדמה שמדובר במשימה בלתי אפשרית! יש לחתוך במדויק את נייר העטיפה, לקפל, להדביק ואז להדק בזהירות ובעדינות שלא יהיו קפלים, חורים או רווחים על גבי האריזה.

התאמינו אם אספר לכם שישנה אריזה מיוחדת במינה שעטיפתה המהודקת מעוררת פליאה?

הכירו את האריזה – עור גופנו!

האם שמתם לב, לעטיפתו המהודקת של העור על הגוף. ללא בועות אויר. ללא קמטים, ללא רווחים. שטחה של עטיפה ייחודית זו מגיע עד כדי 2 מ"ר ומשקלה 18 - 20 ק"ג!

לא זו בלבד, אלא פלא נוסף הוא שמעטה זה של העור מתרחב ומתארך לפי הצורך, ומידי חודש מצמיח הגוף עטיפה חדשה וטבעית – שכבת עור חיצונית חדשה לגוף. בורא עולם ברחמיו הרבים, הוא שדאג ש"עטיפה" זו שעל גופנו תגדל עמנו, תישאר שלימה ותתחדש באמצעות תהליכים ביולוגיים פנימיים.

הרי לנו התכנון הנפלא בעטיפת העור שעל גופנו. ועדיין לא דיברנו על תפקידו של העור, אשר בהיותו מעטפת חיצונית לגוף הוא משמש קו הגנה ראשון של המערכת החיסונית. תפקידיו הנוספים: ויסות הטמפרטורה של הגוף ולחץ הדם, תחושת מגע, כאב וטמפרטורה, ייצור חומרים הנחוצים לגוף ובהם ויטמין D ועוד.

מי הוא זה שדאג לעטוף את גופנו בצורה מושלמת ומתוחכמת?

"פני הדור כפני הכלב"

לפעמים אני מסתכל על הדור הקודם – על ההורים שלי, על סבא וסבתא שלי – ואני לא יכול שלא לתהות, איך בדור שנתפס אצלנו כדור מודרני פחות, מתוחכם פחות, משכיל פחות, טכנולוגי פחות, היו דברים שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם היום: היה כבוד לסמכות הורית ולמבוגר. פשוט תשאלו את ההורים שלכם, איך הם היו מתנהגים כשאבא נכנס הביתה. תלמידים היו קמים לכבוד המורה בבית הספר (אני זוכר את עצמי נוהג כך). ואיך היו המחירים בזמנם? כרטיסיית אגד עלתה 22 שקלים (היום כ-70 שקלים) וארטיק קרח – שקל (היום כ-3 שקלים).

לעומת זאת, היום אנו עדים למגמה מתמשכת של אלימות ושל חוצפה הגואה בתוך כותלי בית הספר. חוצפה וזלזול של ילדים בהוריהם. יותר מכך: בשנים האחרונות היו מקרים של רצח הורים על-ידי ילדיהם! צריכת האלכוהול בקרב בני נוער עולה – ילדים בגילאי 12 שיכורים!... סמים הולכים והופכים לתופעה רווחת בקרב בני נוער; משפחות מתפרקות – כל זוג שלישי מתגרש;  יוקר המחיה – המחירים בשמיים, משפחות רבות לא סוגרות את החודש...

איך יכול להיות שהיום – למרות השפע העצום בכל תחום, הידע הטכנולוגי המתקדם, ההשכלה הנגישה בלחיצת כפתור – אנו חיים בתקופה שבה, לא רק שאין אנו מצליחים לצמצם תופעות שליליות אלו, אלא הן אף הולכות ומתרחבות? זוהי תופעה בלתי הגיונית!

ההסבר לכך הוא שהתקופה הנוכחית היא "החושך שלפני הזריחה". כך אמרו חז"ל על הדור שלפני בוא המשיח והגאולה: "בעקבות משיחא חוצפא יסגא (החוצפה תגיע לממדים מבהילים), ויוקר יאמיר... ומלכות תיהפך למינות (כפירה)... והאמת תהא נעדרת (עם ישראל לא יכיר את יהדותו). נערים פני זקנים ילבינו (אי התחשבות וזלזול בולט מצד הצעירים לאנשים זקנים ומבוגרים), זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה - בחמותה (הבנים מזלזלים בכבוד הוריהם), אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להישען? על אבינו שבשמים" (סוטה מ"ט).

תראו מה נכתב על ימות המשיח, נבואה מלפני כאלפיים שנה: "היוקר יאמיר, נערים פני זקנים ילבינו..." – האם לא הגענו לדור הזה? אם אנו בחושך, כעת נותר רק להמתין לביאת המשיח ולאור הגאולה...

אבטיח עסיסי

האבטיח הוא אחד מפירות הקיץ האהובים בישראל. אין ספק שאבטיח קר בקיץ חם הוא כמו "מים קרים לנפש עייפה"....

ואני שואל, מהיכן הגיעו כמויות הסוכר הנכבדות לאבטיח אחד בודד, ובמינון המדויק ביותר?! הרי בתוך הגרעין ששתלו באדמה בוודאי לא היה מספיק סוכר. מהיכן הגיעו כל הסוכרים? באיזה שלב החל מזריעת הגרעין הם הגיעו?

(צילום: shutterstock)

יתר על כן: ריבוי סוכרים עלולים לגרום להשמנה ולמחלות לב וכלי דם. אבל האבטיח, למרות היותו פרי מתוק ועשיר בסוכר, הוא בריא מאד! הוא עשיר בוויטמינים ובמינרלים שונים, מנקה את מערכת העיכול ועוד ועוד...

פלא אדיר!

האם יתכן שפרי מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו, ללא יוצר ומתכנן?...

תסתדר לבד

כשילד בן 12 באמצע הלילה צועק לאמו "אימא, אני צמא". היא עונה לו: "קום וקח לך שתייה בעצמך, אתה כבר גדול!", אבל אם תינוק בן חצי שנה בוכה בלילה, אמו קופצת מהמטה כדי להביא לו לשתות, למה? כי היא יודעת שהוא חסר אונים. הוא בוכה לאימא, והיא תעזור לו!

מי שמרגיש את ההרגשה הזו כלפי הקב"ה, "אני חסר אונים", "אני תלוי רק בך", "רק אתה יכול לעזור לי",  הקב"ה ייקח אותו תחת חסותו. אך מי שמרגיש שהוא "מסתדר", כשהוא יצטרך עזרה, הקב"ה יענה לו: "אתה כבר גדול, תסתדר לבד".

(צילום: shutterstock)

השאיפה של כולנו צריכה להיות ביטחון מוחלט בבורא, להשליך את יהבנו עליו מתוך אמונה שרק הוא יכול להושיע. אם אנו בוטחים בו שהוא הרופא שלנו, המטפל שלנו, המכלכל שלנו, הפסיכולוג, האבא, המשדך וזה שדואג לכל צרכינו הגשמיים - הוא באמת יעשה את כל זאת, על פי דרגת האמונה שלנו. אך אם בנוסף לאמונה בבורא אנחנו סומכים גם על עצמנו או על אנשים אחרים, אז גם הבורא יסמוך עלינו ועל אחרים וייתן לנו להסתדר לבד לפעמים.

במלים אחרות: ככל שהאמונה שלנו גדולה יותר, כך ההשתדלות שאנחנו צריכים לעשות היא קטנה יותר. אם נבין, שהכול זה רק הוא ואין עוד מלבדו, וכולם מסביב הם שליחיו, שאותם שלח לתועלתנו, הוא יחזיק אותנו קרובים אליו, שנהיה תלויים רק בו, וידאג לכל צרכינו.