״בזמנו, לא הבנתי מה כ״כ נורא בהפלה, מבחינתי, זה היה כמו לזרוק חולצה מיותרת״

עדינה (שם בדוי), אישה בת 57, אם לשלושה ילדים בוגרים ממרכז הארץ, התקשרה אל מחלקת אמ״א וביקשה שנפרסם את הסיפור האישי שלה. בשנות העשרים לחייה, עדינה עברה שתי הפלות, ומאז היא כמו מתהלכת בעולם עם שק גדול על שתי כתפיה – כזה המלא בכאב, ברגשות אשמה ובחרטה גדולה מאד. היא מפצירה בי שאעלה על הכתב את הסיפור שלה, בכדי שנשים אחרות לא תיפולנה אל הבור שאליו נשאבה בשל תמימותה.

״הייתי צעירה בת 22 ודי נאיבית. בחורה שרצתה מאד להתחתן לא מתוך אהבה, אלא כי חייבים וכי צריך״, משחזרת עדינה. תוך זמן מאד קצר גיליתי שאני בהיריון. בעלי ביקש ממני שאפיל. למה? ככה, הוא לא רצה ילדים. מבחינתו זה סתם עול. התנגדתי לכך, והבטחתי לו שמקסימום נמסור את הילד לאימוץ אחרי שיוולד. לאחר שהבכור שלי נולד, איכשהו גברתי על המשוכה והילד נשאר איתנו. באותה תקופה התגוררנו אצל ההורים שלו, ואמא שלו החליטה שתעזור לי לגדל אותו. כעבור שמונה חודשים מלידת הילד הראשון גיליתי שאני בהיריון שני, ואז הוא הפעיל עלי לחצים נוראיים שאפיל. גם ההורים שלו הפעילו עלי לחץ גדול, ואפילו שלחו את בת הדודה שלו שייעצה לי מה לומר בוועדה להפסקת הריון. 

הייתי במצב של "זומבי". הלכתי והפלתי

נכנעתי ללחצים שהופעלו עלי וניגשתי לוועדה להפסקת היריון. בוועדה, הם אישרו לי בקלי קלות לגשת להפיל. הם אפילו לא ניסו לשכנע אותי שאשנה את דעתי. הלוואי שהיו עושים זאת. הם פשוט ישבו, הקשיבו ואישרו, לא היה להם אכפת. אני בזמנו, בשונה מהיום, הייתי תמימה וחסרת מודעות למשמעות של מה זה אומר לעשות הפלה. מבחינתי, הרגשתי שזו פעולה כמו לזרוק חולצה. לא רוצה היריון? אפשר לזרוק לפח!

״אחרי שנתיים״, ממשיכה עדינה ומספרת, ״נכנסתי שוב להיריון, בפעם השלישית. וגם הפעם בעלי הפעיל עלי לחצים כבדים להפיל. אני הייתי במצב של זומבי. הלכתי והפלתי.

כמה חודשים אחרי, התחלתי לעבוד במקום חדש, פגשתי בחורות צעירות בעלות בטחון עצמי ומודעות לעצמן והרגשתי כמה אני תלותית וחסרת בטחון עצמי. אמרתי לבעלי שאני רוצה לעבור לדירה משלנו. בעלי סירב, היה לו נח לחיות חיים קלים וללא מאמץ, אך הפעם עמדתי על שלי וכך היה. עם המעבר לדירה משלנו, התעורר בי הרצון לילד נוסף. כשנכנסתי להריון פעם נוספת, בעלי שוב ביקש שאפיל אבל הפעם לא וויתרתי, אני זוכרת שנתתי צעקה גדולה שהיתה ממעמקי ליבי ואמרתי 'לא! זה לא יקרה יותר'", משחזרת עדינה בכאב ואני שומעת אותה בוכה מעברו השני של הקו. אני מנסה לנחם ולעודד אותה, ונוכחת להבין עד כמה הכאב הזה עדיין חי ומייסר אותה אף על פי שכבר עברו למעלה משלושה עשורים. ״בהריון הרביעי הזה״, מספרת עדינה, ילדתי את בתי האמצעית, ילדה יפייפיה שהעניקה לי אושר גדול".

כעבור שנתיים נוספות, עדינה הרתה בפעם החמישית, וגם הפעם בעלה ביקש שתפיל, אך היא סירבה בכל תוקף וילדה את בנה השלישי.

סרטון על עובר שמנסה להתחמק מרופא

״בשנים האחרונות הרגשתי ריקנות גדולה ורציתי לחזור לשורשים שלי. אני באתי מבית דתי, ובעלי בא מבית חילוני, והיה סוג של אתאיסט. התחלתי ללכת לשיעורי תורה. באחת ההרצאות ראיתי סרטון שעסק בהפלות – על רופא לא יהודי שהיה מבצע הפלות לנשים, וכשחקר את הנושא ראה מה קורה לעובר לפני ההפלה, איך הוא מנסה להתחמק מהרופא לפני שהוא מנסה להוציא אותו. זה היה פשוט מזעזע. פתאום אמרתי לעצמי: ׳אוי ואבוי, זה מה שעשיתי?׳ אמנם גם קודם לכן הרגשתי צער גדול על שתי ההפלות שעברתי, אבל אז עוד לא הבנתי מה קורה לעובר כשמנסים להוציא אותו ועד כמה זה חמור ונחשב כמו רצח. ברגע שראיתי את הסרטון הזה, זה ממש הפך אותי. 

אני כל הזמן מדמיינת לי את הילדים האלה. אני אפילו רואה איך כל אחד מהם נראה, ואני בצער גדול על כל מה שקרה לי. אני מדמיינת איך יכולנו להיות משפחה גדולה וחמה אם לא הייתי נגררת ועושה את מה שעשיתי בקלות דעת נוראית כל כך״.

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו.

לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il